15 בפברואר 2018 מאת אורון שמיר
אתמול שיגר יו״ר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, מוש דנון, מייל לחברי וחברות האקדמיה ובו הוא מבשר על השינויים המיוחלים בתקנון תחרות פרסי אופיר. כזכור, לאחר כניסתו לתפקד בספטמבר 2015 הבטיח דנון לבחון את האפשרות לטפל באחת משתי התקלות הכי גדולות של פרסי הקולנוע הישראלי מאז היווסדם – העובדה שכמעט כל הסרטים מופצים רק אחרי הטקס ולכן מותירים את הקהל הרחב… להמשך קריאה
15 בפברואר 2018 מאת עופר ליברגל
״אלסקה״ הוא סרט בעל ייחוד מסוים בנוף ההפקה של הקולנוע ישראלי. מדובר בסרט חדש של יצחק צפל ישורון, אחד מן הבמאים הוותיקים בארץ, עם קריירה שהחלה בשנות הששים. ישורון שב לביים יצירה אשר יכולה להיות מוגדרת טכנית כסרט סטודנטים - הוא ביים את הסרט בשיתוף עם סטודנטים שלו ממכללת ספיר, תוך שהוא מפיק עמם סרט באורך מלא שנעשה בתקציב זעום, ולא רק… להמשך קריאה
27 בינואר 2018 מאת עופר ליברגל
במציאות של הקולנוע הישראלי, סיפור הקריירה של ערן ריקליס די מדהים. לא פשוט לעשות כאן אפילו סרט אחד ו״מסתור״ הוא הפיצ'ר ה-13 שלו, במידה ולא התבלבלתי בספירה. למעשה, במקרה של ריקליס ייתכן וההפתעה היא בכך שעברו כשלוש שנים מאז הסרט הקודם שלו, ״ערבים רוקדים״, מה שהוא בעבור במאים ישראלים רבים פרק זמן קצר בין סרט לסרט, מרגיש ארוך יחסית עבור ריקליס. יש… להמשך קריאה
18 בינואר 2018 מאת עופר ליברגל
פסטיבל הקולנוע בערבה הוא כנראה פסטיבל הסרטים הכי טוב שאני לא הולך אליו בארץ, ואולי גם בכלל. בנוסף לאוצרות ספציפית ומרשימה של מיטב הקולנועי העולמי העכשווי, הפסטיבל מפיק בשנים האחרונות גם סדרה של סרטים קצרים המתרחשים בערבה או במדבר, אזור אשר מרתק דווקא משום שאין בו הרבה תושבים. הסרטים הם אחת מן האפשרויות של בוגרים מוכשרים של בתי ספר לקולנוע… להמשך קריאה
14 בינואר 2018 מאת אורון שמיר
בסיכום השנה החולפת, שמחתי על ההזדמנות להיזכר בכמויות האהבה שהעניק לי הסרט ״האופה מברלין״, ולהחזיר מעט ממנה עם הכללתו ברשימת סרטי השנה שלי. זהו ללא ספק הסרט הישראלי שיצאתי ממנו הכי נפעם בפסטיבל הקולנוע של ירושלים בקיץ, ואולי גם בשנה כולה, והפצתו בבתי הקולנוע בסוף השבוע האחרון של 2017 איפשרה את מלוא הפרגון. כעת כשהסרט מצליח יפה אצל הקהל בימיו… להמשך קריאה
3 בדצמבר 2017 מאת עופר ליברגל
כותרת סרטו החדש של רן טל, ״המוזיאון״, מתייסת למוזיאון ישראל אשר מוצג בו, כאשר השימוש ב-ה' הידיעה מביע גם עמדה כי מדובר לא רק במוזיאון, אלא גם במוזיאון בעל ערך ייחודי כחשוב ביותר במציאות הישראלית אותה מתעד טל בסרטיו השונים. יחד עם זאת, הכותרת יכולה גם להתייחס לסרט עצמו, אשר מלקט את הסצנות המוצגות בו והאנשים אשר מספרים סיפורים כסוג… להמשך קריאה
20 בנובמבר 2017 מאת אורון שמיר
לאחרונה השלמתי צפייה בשני סרטים תיעודיים וישראליים המרצדים כבר כמה שבועות על מסכי הסינמטקים. שניהם סרטי מסע אישיים, באורך של כשעה פלוס מינוס, המסופרים בגוף ראשון וכוללים בחינה עצמית של יוצריהם בנושאים של התפכחות מול היאחזות בילדות, המתיימרים להשליך על הכלל ובכך לקסום לקהל. ישנן נקודות חיבור נוספות, בין אם דרך הקשרים ספרותיים שהיוצרים מבצעים או אפילו בעובדה ששני הדוברים… להמשך קריאה
19 בנובמבר 2017 מאת עופר ליברגל
את שני הסרטים הישראלים שבסקירה זו החלטתי לחבר לסקירה אחת בעיקר מפני שאני סבור כי אלו הם אולי שני הכי טובים שמוקרנים כרגע בבתי הקולנוע (ביחד עם ״סוף טוב״ של האנקה ו״פוקסטרוט״, סרט ישראלי נוסף שעדיין מוקרן, אם כי הוא נמצא בשלבים האחרונים של הפצתו). ניתן לציין גם מספר הקשרים בין הסרטים, בכל הנוגע לתחומי עיסוק, שכן שניהם מתמקדים במתבגרים ישראלים… להמשך קריאה
22 באוקטובר 2017 מאת אורון שמיר
מבקרי ומבקרות קולנוע מתייחסים אחרת לקולנוע ישראלי מלשאר הסרטים. אולי יש כאלה שלא יודו, אולי הם באמת יחידי או יחידות סגולה, אבל הדיון כבר לגמרי מודע לעצמו בשלב הזה. אורי קליין התוודה על כך בטקסט מכונן (בעיניי), מתן שירם שוחח על כך עם מספר מבקרים כדי לדבר על התופעה עבור גיליון 2017 של פורום מבקרי הקולנוע בישראל, וגם אנחנו בסריטה… להמשך קריאה
12 באוקטובר 2017 מאת אור סיגולי
אנחנו נכנסים לסוף השבוע השני של פסטיבל חיפה 2017, שנייה לפני הכרזת הזוכים של התחרות הישראלית. אנחנו כמובן נמשיך עד השנייה האחרונה, וייתכן שאפילו אחריה, אבל כבר מתחילים להרגיש את הסוף, ולא אשקר – זה קשה לי כמו בכל שנה. ביומיים הקרובים עופר ימשיך עם הטקסטים המתבשלים שלו, כאשר אני אשוב בפעם האחרונה בשבת בבוקר עם הסיקור האחרון שלי וכמובן… להמשך קריאה
אתמול שיגר יו״ר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, מוש דנון, מייל לחברי וחברות האקדמיה ובו הוא מבשר על השינויים המיוחלים בתקנון תחרות פרסי אופיר. כזכור, לאחר כניסתו לתפקד בספטמבר 2015 הבטיח דנון לבחון את האפשרות לטפל באחת משתי התקלות הכי גדולות של פרסי הקולנוע הישראלי מאז היווסדם – העובדה שכמעט כל הסרטים מופצים רק אחרי הטקס ולכן מותירים את הקהל הרחב… להמשך קריאה
״אלסקה״ הוא סרט בעל ייחוד מסוים בנוף ההפקה של הקולנוע ישראלי. מדובר בסרט חדש של יצחק צפל ישורון, אחד מן הבמאים הוותיקים בארץ, עם קריירה שהחלה בשנות הששים. ישורון שב לביים יצירה אשר יכולה להיות מוגדרת טכנית כסרט סטודנטים - הוא ביים את הסרט בשיתוף עם סטודנטים שלו ממכללת ספיר, תוך שהוא מפיק עמם סרט באורך מלא שנעשה בתקציב זעום, ולא רק… 
במציאות של הקולנוע הישראלי, סיפור הקריירה של ערן ריקליס די מדהים. לא פשוט לעשות כאן אפילו סרט אחד ו״מסתור״ הוא הפיצ'ר ה-13 שלו, במידה ולא התבלבלתי בספירה. למעשה, במקרה של ריקליס ייתכן וההפתעה היא בכך שעברו כשלוש שנים מאז הסרט הקודם שלו, ״ערבים רוקדים״, מה שהוא בעבור במאים ישראלים רבים פרק זמן קצר בין סרט לסרט, מרגיש ארוך יחסית עבור ריקליס. יש… 
פסטיבל הקולנוע בערבה הוא כנראה פסטיבל הסרטים הכי טוב שאני לא הולך אליו בארץ, ואולי גם בכלל. בנוסף לאוצרות ספציפית ומרשימה של מיטב הקולנועי העולמי העכשווי, הפסטיבל מפיק בשנים האחרונות גם סדרה של סרטים קצרים המתרחשים בערבה או במדבר, אזור אשר מרתק דווקא משום שאין בו הרבה תושבים. הסרטים הם אחת מן האפשרויות של בוגרים מוכשרים של בתי ספר לקולנוע… 
בסיכום השנה החולפת, שמחתי על ההזדמנות להיזכר בכמויות האהבה שהעניק לי הסרט ״האופה מברלין״, ולהחזיר מעט ממנה עם הכללתו ברשימת סרטי השנה שלי. זהו ללא ספק הסרט הישראלי שיצאתי ממנו הכי נפעם בפסטיבל הקולנוע של ירושלים בקיץ, ואולי גם בשנה כולה, והפצתו בבתי הקולנוע בסוף השבוע האחרון של 2017 איפשרה את מלוא הפרגון. כעת כשהסרט מצליח יפה אצל הקהל בימיו… 
כותרת סרטו החדש של רן טל, ״המוזיאון״, מתייסת למוזיאון ישראל אשר מוצג בו, כאשר השימוש ב-ה' הידיעה מביע גם עמדה כי מדובר לא רק במוזיאון, אלא גם במוזיאון בעל ערך ייחודי כחשוב ביותר במציאות הישראלית אותה מתעד טל בסרטיו השונים. יחד עם זאת, הכותרת יכולה גם להתייחס לסרט עצמו, אשר מלקט את הסצנות המוצגות בו והאנשים אשר מספרים סיפורים כסוג… 
לאחרונה השלמתי צפייה בשני סרטים תיעודיים וישראליים המרצדים כבר כמה שבועות על מסכי הסינמטקים. שניהם סרטי מסע אישיים, באורך של כשעה פלוס מינוס, המסופרים בגוף ראשון וכוללים בחינה עצמית של יוצריהם בנושאים של התפכחות מול היאחזות בילדות, המתיימרים להשליך על הכלל ובכך לקסום לקהל. ישנן נקודות חיבור נוספות, בין אם דרך הקשרים ספרותיים שהיוצרים מבצעים או אפילו בעובדה ששני הדוברים… 
את שני הסרטים הישראלים שבסקירה זו החלטתי לחבר לסקירה אחת בעיקר מפני שאני סבור כי אלו הם אולי שני הכי טובים שמוקרנים כרגע בבתי הקולנוע (ביחד עם ״סוף טוב״ של האנקה ו״פוקסטרוט״, סרט ישראלי נוסף שעדיין מוקרן, אם כי הוא נמצא בשלבים האחרונים של הפצתו). ניתן לציין גם מספר הקשרים בין הסרטים, בכל הנוגע לתחומי עיסוק, שכן שניהם מתמקדים במתבגרים ישראלים… 
מבקרי ומבקרות קולנוע מתייחסים אחרת לקולנוע ישראלי מלשאר הסרטים. אולי יש כאלה שלא יודו, אולי הם באמת יחידי או יחידות סגולה, אבל הדיון כבר לגמרי מודע לעצמו בשלב הזה. אורי קליין התוודה על כך בטקסט מכונן (בעיניי), מתן שירם שוחח על כך עם מספר מבקרים כדי לדבר על התופעה עבור גיליון 2017 של פורום מבקרי הקולנוע בישראל, וגם אנחנו בסריטה…
תגובות אחרונות