4 באפריל 2019 מאת עופר ליברגל
דרך ארוכה ויוצאת דופן עברה על סרטו של מתן יאיר, ״בגרות״ בדרך ליציאה לסבב הקרנות בסינמטקים החודש. בשנת 2012 החל יאיר לצלם את הסרט בלי תמיכה מקרנות הקולנוע, כאשר הוא מגלם את התפקיד הראשי בקאסט המורכב ברובו המכריע משחקנים לא-מקצועיים, המגלמים דמויות הקרובות לחייהן. לאחר כמה גרסאות ראשוניות, קרן הקולנוע הישראלי העניקה לסרט מענק השלמה וב-2015 נערכה גרסה של היצירה,… להמשך קריאה
23 במרץ 2019 מאת עופר ליברגל
עם יציאת הסרט ״מילים נרדפות״ לאקרנים, ציינתי בסקירה שלי כי סרטיו הקודמים של הבמאי נדב לפיד זכו בסריטה ליותר פוסט אחד ושסביר להניח כי זה יהיה המצב גם לגבי הסרט הזה, בעיקר מכיוון שחשתי כי הוא דורש צפייה נוספת. מאז צפיתי בסרט עוד 3 פעמים ועקבתי אחר הדעות השונות לגבי הסרט בישראל - של צופים שהתפעמו מן היצירה, נותרו אדישים או משועממים.… להמשך קריאה
5 במרץ 2019 מאת עופר ליברגל
מדף הספרים אודות קולנוע ישראלי אינו עמוס, אך דומה כי הוא דל במיוחד בכל הנוגע לספרים העוסקים ביוצר ספציפי. אני מצליח להיזכר רק בספרה של אירמה קליין ״עמוס גיתאי - קולנוע, פוליטיקה אסתטיקה״ שראה אור לפני למעלה מעשור. זוהי אחת מן הסיבות שהיציאה לאור של הספר החדש ״מבוא לאהבה - הסרטים של משה מזרחי״ הינה אירוע מסקרן. את הספר כתב… להמשך קריאה
28 בפברואר 2019 מאת עופר ליברגל
במהלך סרטו החדש של נדב לפיד, שנקרא ״מילים נרדפות״, אומר הגיבור בזעם: "המוזיקה הזו מתקבלת על הדעת באופן בלתי מתקבל על הדעת". משפט זה מבטא את רוחו של יוצר הסרט - לפיד לא מנסה לייצר סרט שכולם יאהבו, או סרט שאנשים יהיו מסוגלים לדעת למה לצפות ממנו. הקולנוע שהוא בורא מסרב ללכת בתלם או לציית למה שחלק מצופי הקולנוע תופסים… להמשך קריאה
22 בפברואר 2019 מאת עופר ליברגל
מאז שדוד פרלוב הפנה את מצלמתו מחוץ לחלון דירתו ב״יומן״ המפורסם שלו, דומה כי הקולנוע התיעודי-אישי הישראלי שב אחת לכמה שנים לעסוק בבניין המגורים המשותף, בין אם כנושא היצירה ובין עם כמוטיב בולט בה. כך היה למשל בסרט ״רסיסים״ שהיה אחד מן הסרטים התיעודיים אשר נסקר בבלוג די בראשיתו. הדבר נכון בצורה בולטת גם לגבי סרטו החדש של שי לוי,… להמשך קריאה
20 בדצמבר 2018 מאת אור סיגולי
תאריך יציאתו לבתי הקולנוע של "גאולה", סרטו החדש של יוסי מדמוני אותו ביים יחד עם צלמו הקבוע בועז יהונתן יעקב, מכניס אותו בעל כורחו לקונטקסט מיוחד – הוא אחד משני הסרטים הישראלים שסוגרים את 2018 ("ליידי טיטי" מיועד לצאת בשבוע הבא), שנה שכנראה תיזכר כאחת הקשות ביותר לקולנוע הישראלי מאז חוק הקולנוע. לא רק שרת התרבות שגם השנה עשתה מעל… להמשך קריאה
13 בדצמבר 2018 מאת עופר ליברגל
בסקירה כפולה זו אכתוב על שני סרטים תיעודיים ישראליים שהחלו את דרכם בתחרות של פסטיבל ירושלים וכעת מוקרנים בסינמטקים. שניהם לכאורה טוענים פוליטית אך בפועל אחד מהם, לאו דווקא זה המדובר יותר, מטריד הרבה יותר. נתחיל איתו ונמשיך משם. סיבת המוות סרטו של רמי א. כץ משתייך לכאורה לתת-הסוגה המצליחה בקולנוע התיעודי של השנים האחרונות: דוקו-מתח. הסרט מתאר מאבק רב… להמשך קריאה
1 בדצמבר 2018 מאת לירון סיני
לפני כמה ימים נתקלתי בשאלה שאוהבי אימה מתבקשים לענות עליה מפעם לפעם - "למה זה טוב?". סוג של "מה הקטע עם הז'אנר הזה?". לא עשיתי סקר, אבל יש לי השערה שהרמת הגבה על הז'אנר גבוהה מהממוצע. אנשים מבינים חיבה לסרטי מתח מהז'אנר השכן - בגלל הרצון לפתור תעלומה. גם לגבי קומדיות רומנטיות אין יותר מדי עוררין, אפשר לקבל את העובדה… להמשך קריאה
3 בנובמבר 2018 מאת אורון שמיר
שניים מהסרטים הישראליים היותר מעניינים שהוקרנו ועדיין מוקרנים השנה בבתי הקולנוע חולקים מספר קווי דמיון. את שניהם אפשר לקרוא כתיעוד או שימור של העבר הקולנועי של ישראל, דרך עשייה חדשה ויצירה צעירה. בשני המקרים מי שאחראי ישירות או בעקיפין הוא בית הספר ע״ש סם שפיגל בירושלים, העיר בה גם נחשפו לראשונה לקהל המקומי בפסטיבל הסרטים שהתקיים בקיץ. במקרה של ״Voice… להמשך קריאה
26 באוקטובר 2018 מאת עופר ליברגל
כותרת סרטו החדש של אבי נשר, ״סיפור אחר״, מתכתבת עם הסרט במספר דרכים נוסף לנקודה בסרט בה היא נאמרת בדיאלוג. ברמה הבסיסית, פרט לעלילה שנראית כראשית יש בסרט לפחות עוד סיפור אחד שכולל דרמה לא פחות סוערת. מעבר לכך, כל סיפור מתגלה כמורכב ושונה באופיו מאיך שהדמויות מפרשות בתחילה, או לפחות שונה מן המידע הראשוני שהקהל מקבל עליו. כמה פעמים… להמשך קריאה
דרך ארוכה ויוצאת דופן עברה על סרטו של מתן יאיר, ״בגרות״ בדרך ליציאה לסבב הקרנות בסינמטקים החודש. בשנת 2012 החל יאיר לצלם את הסרט בלי תמיכה מקרנות הקולנוע, כאשר הוא מגלם את התפקיד הראשי בקאסט המורכב ברובו המכריע משחקנים לא-מקצועיים, המגלמים דמויות הקרובות לחייהן. לאחר כמה גרסאות ראשוניות, קרן הקולנוע הישראלי העניקה לסרט מענק השלמה וב-2015 נערכה גרסה של היצירה,… להמשך קריאה
עם יציאת הסרט ״מילים נרדפות״ לאקרנים, ציינתי בסקירה שלי כי סרטיו הקודמים של הבמאי נדב לפיד זכו בסריטה ליותר פוסט אחד ושסביר להניח כי זה יהיה המצב גם לגבי הסרט הזה, בעיקר מכיוון שחשתי כי הוא דורש צפייה נוספת. מאז צפיתי בסרט עוד 3 פעמים ועקבתי אחר הדעות השונות לגבי הסרט בישראל - של צופים שהתפעמו מן היצירה, נותרו אדישים או משועממים.… להמשך קריאה
מדף הספרים אודות קולנוע ישראלי אינו עמוס, אך דומה כי הוא דל במיוחד בכל הנוגע לספרים העוסקים ביוצר ספציפי. אני מצליח להיזכר רק בספרה של אירמה קליין ״עמוס גיתאי - קולנוע, פוליטיקה אסתטיקה״ שראה אור לפני למעלה מעשור. זוהי אחת מן הסיבות שהיציאה לאור של הספר החדש ״מבוא לאהבה - הסרטים של משה מזרחי״ הינה אירוע מסקרן. את הספר כתב… להמשך קריאה
במהלך סרטו החדש של נדב לפיד, שנקרא ״מילים נרדפות״, אומר הגיבור בזעם: "המוזיקה הזו מתקבלת על הדעת באופן בלתי מתקבל על הדעת". משפט זה מבטא את רוחו של יוצר הסרט - לפיד לא מנסה לייצר סרט שכולם יאהבו, או סרט שאנשים יהיו מסוגלים לדעת למה לצפות ממנו. הקולנוע שהוא בורא מסרב ללכת בתלם או לציית למה שחלק מצופי הקולנוע תופסים… להמשך קריאה
מאז שדוד פרלוב הפנה את מצלמתו מחוץ לחלון דירתו ב״יומן״ המפורסם שלו, דומה כי הקולנוע התיעודי-אישי הישראלי שב אחת לכמה שנים לעסוק בבניין המגורים המשותף, בין אם כנושא היצירה ובין עם כמוטיב בולט בה. כך היה למשל בסרט ״רסיסים״ שהיה אחד מן הסרטים התיעודיים אשר נסקר בבלוג די בראשיתו. הדבר נכון בצורה בולטת גם לגבי סרטו החדש של שי לוי,… להמשך קריאה
תאריך יציאתו לבתי הקולנוע של "גאולה", סרטו החדש של יוסי מדמוני אותו ביים יחד עם צלמו הקבוע בועז יהונתן יעקב, מכניס אותו בעל כורחו לקונטקסט מיוחד – הוא אחד משני הסרטים הישראלים שסוגרים את 2018 ("ליידי טיטי" מיועד לצאת בשבוע הבא), שנה שכנראה תיזכר כאחת הקשות ביותר לקולנוע הישראלי מאז חוק הקולנוע. לא רק שרת התרבות שגם השנה עשתה מעל… להמשך קריאה
בסקירה כפולה זו אכתוב על שני סרטים תיעודיים ישראליים שהחלו את דרכם בתחרות של פסטיבל ירושלים וכעת מוקרנים בסינמטקים. שניהם לכאורה טוענים פוליטית אך בפועל אחד מהם, לאו דווקא זה המדובר יותר, מטריד הרבה יותר. נתחיל איתו ונמשיך משם. סיבת המוות סרטו של רמי א. כץ משתייך לכאורה לתת-הסוגה המצליחה בקולנוע התיעודי של השנים האחרונות: דוקו-מתח. הסרט מתאר מאבק רב… להמשך קריאה
לפני כמה ימים נתקלתי בשאלה שאוהבי אימה מתבקשים לענות עליה מפעם לפעם - "למה זה טוב?". סוג של "מה הקטע עם הז'אנר הזה?". לא עשיתי סקר, אבל יש לי השערה שהרמת הגבה על הז'אנר גבוהה מהממוצע. אנשים מבינים חיבה לסרטי מתח מהז'אנר השכן - בגלל הרצון לפתור תעלומה. גם לגבי קומדיות רומנטיות אין יותר מדי עוררין, אפשר לקבל את העובדה… להמשך קריאה
שניים מהסרטים הישראליים היותר מעניינים שהוקרנו ועדיין מוקרנים השנה בבתי הקולנוע חולקים מספר קווי דמיון. את שניהם אפשר לקרוא כתיעוד או שימור של העבר הקולנועי של ישראל, דרך עשייה חדשה ויצירה צעירה. בשני המקרים מי שאחראי ישירות או בעקיפין הוא בית הספר ע״ש סם שפיגל בירושלים, העיר בה גם נחשפו לראשונה לקהל המקומי בפסטיבל הסרטים שהתקיים בקיץ. במקרה של ״Voice… להמשך קריאה
כותרת סרטו החדש של אבי נשר, ״סיפור אחר״, מתכתבת עם הסרט במספר דרכים נוסף לנקודה בסרט בה היא נאמרת בדיאלוג. ברמה הבסיסית, פרט לעלילה שנראית כראשית יש בסרט לפחות עוד סיפור אחד שכולל דרמה לא פחות סוערת. מעבר לכך, כל סיפור מתגלה כמורכב ושונה באופיו מאיך שהדמויות מפרשות בתחילה, או לפחות שונה מן המידע הראשוני שהקהל מקבל עליו. כמה פעמים… להמשך קריאה
תגובות אחרונות