2 בספטמבר 2014 מאת עופר ליברגל
מגזין הקולנוע הבריטי הנהדר Sight and Sound, שיוצא לאור בשיתוף עם ה-BFI (מועצת הקולנוע הבריטי), אוהב סקרים מקיפים בקרב מומחי קולנוע מרחבי העולם. סקר הסרט הטוב בכל הזמנים שלהם הוא הידוע ביותר ונחשב לכזה שאם מתרחש בו מהפך, זה אומר משהו. השנה החליטו להוסיף לסקר הכללי סקר נוסף לסרטי התעודה הטובים בכל הזמנים. קבוצה קטנה יותר של 340 מבקרים, חוקרים ובמאי קולנוע השתתפו בסקר,… להמשך קריאה
17 במאי 2014 מאת אורון שמיר
יום אחרון של פסטיבל דוקאביב ה-16, שכבר שבוע וחצי הפך את סינמטק תל אביב להומה ביותר שראיתי אותו מזה תקופה ארוכה. שלא לדבר על הבונוס שהוא האפשרות לפגוש את הדמויות מהסרטים ברחבת הסינמטק. אני לא ממש יכול להשוות לשנים קודמות, אבל בואו נגיד שאם גם ביום חול בשעות הבוקר מצאתי הקרנות מלאות עד אפס מקום, כלומר לא רק בשעות הערב או… להמשך קריאה
13 במאי 2014 מאת עופר ליברגל
צריך להסיר את הכובע בפני פסטיבל דוקאביב אשר הפך את רחבת הסינמטק לסביבה שוקקת חיים. וגם את האולמות עצמם, אשר בחצי הראשון של הפסטיבל היו מלאים כמעט עד אפס מקום ברוב המקרים, כולל בסרטים לא מקומיים והקרובים לקולנוע הניסיוני. הפסטיבל יימשך עד מוצאי שבת הקרובה, ה-17 במאי, ויש עוד הרבה מה לראות. בינתיים הספקתי לטעום רק מעט מן השפע שיש לפסטיבל… להמשך קריאה
22 בינואר 2013 מאת אור סיגולי
זה קורה בדרך כלל בפסטיבלים לקולנוע. אחרי צפייה אינטנסיבית במספר רב של סרטים, פתאום חלק מאלו שנצפו בזמן קרוב זה לזה מתחילים לקבל קונטקסט אחיד ולייצר השלכות זה על זה. אלו יכולים להיות סרטים שנעשו ללא קשר אחד לשני, אך בסמוך מייצרים איזושהי אחידות. אבל לפעמים זה קורה באופן מקרי לחלוטין, ממש כמו שקרה לי השבוע עם שני סרטים בהם… להמשך קריאה
13 בנובמבר 2012 מאת פבלו אוטין
סרטו התיעודי החדש של רן טל ("ילדי השמש") הוא פואמה יפהפייה על אובדן וגעגוע. הסרט בנוי כפסיפס היסטוריות של אנשים הפוקדים את גן השלושה, הידוע בתור "הסחנה". "גן עדן" מתחיל עם סצנה של אחד מעובדי הסחנה מתרחץ כאשר בפס-הקול אנחנו שומעים אותו בוויס-אובר מגולל את סיפורו האישי, סיפור על בדידות ואבדן המשפחה. המקום ריק ונוצרת תחושה של שקט, רוגע, מדיטציה,… להמשך קריאה
20 ביוני 2012 מאת אור סיגולי
חוויות הצפייה שלי בסרטים נוטות להתחלק לשניים. הראשונה - והשכיחה יותר - היא חווית צפייה של סינפיל ובלוגר. כאחד שכבר שנים רבות מעביר את מיטב שעותיו בצפייה בסרטים, אני יכול לראות סרט לראשונה תוך כדי שאני כבר מצליח לזהות את מה לדעתי עובד בו, את חלקיו החלשים, לעלות על מוטיבים, לפרק אותו למערכות ולהתייחס בו זמנית לצילום, לעריכה, לליהוק ולסאונד.… להמשך קריאה
5 בינואר 2011 מאת אורון שמיר
שנת 2010 אמנם נגמרה, אבל החיפוש אחר תימות ומוטיבים השזורים והחוזרים בה רק מתחיל. מי שקצת מכיר אותי יודע מה דעתי על קולנוע תיעודי. בקצרה, זה לא קולנוע ובטח שלא תיעודי (יש גם באריכות יתר לכל המעוניין). אולם, אני לא אנטי עד הסוף. מבט מהיר בלפחות שלושה מן הסרטים התיעודיים המדוברים של השנה החולפת, חושף דמיון משותף בעובדה ששלושתם הכילו… להמשך קריאה
מגזין הקולנוע הבריטי הנהדר Sight and Sound, שיוצא לאור בשיתוף עם ה-BFI (מועצת הקולנוע הבריטי), אוהב סקרים מקיפים בקרב מומחי קולנוע מרחבי העולם. סקר הסרט הטוב בכל הזמנים שלהם הוא הידוע ביותר ונחשב לכזה שאם מתרחש בו מהפך, זה אומר משהו. השנה החליטו להוסיף לסקר הכללי סקר נוסף לסרטי התעודה הטובים בכל הזמנים. קבוצה קטנה יותר של 340 מבקרים, חוקרים ובמאי קולנוע השתתפו בסקר,… להמשך קריאה
יום אחרון של פסטיבל דוקאביב ה-16, שכבר שבוע וחצי הפך את סינמטק תל אביב להומה ביותר שראיתי אותו מזה תקופה ארוכה. שלא לדבר על הבונוס שהוא האפשרות לפגוש את הדמויות מהסרטים ברחבת הסינמטק. אני לא ממש יכול להשוות לשנים קודמות, אבל בואו נגיד שאם גם ביום חול בשעות הבוקר מצאתי הקרנות מלאות עד אפס מקום, כלומר לא רק בשעות הערב או… 
צריך להסיר את הכובע בפני פסטיבל דוקאביב אשר הפך את רחבת הסינמטק לסביבה שוקקת חיים. וגם את האולמות עצמם, אשר בחצי הראשון של הפסטיבל היו מלאים כמעט עד אפס מקום ברוב המקרים, כולל בסרטים לא מקומיים והקרובים לקולנוע הניסיוני. הפסטיבל יימשך עד מוצאי שבת הקרובה, ה-17 במאי, ויש עוד הרבה מה לראות. בינתיים הספקתי לטעום רק מעט מן השפע שיש לפסטיבל… 
זה קורה בדרך כלל בפסטיבלים לקולנוע. אחרי צפייה אינטנסיבית במספר רב של סרטים, פתאום חלק מאלו שנצפו בזמן קרוב זה לזה מתחילים לקבל קונטקסט אחיד ולייצר השלכות זה על זה. אלו יכולים להיות סרטים שנעשו ללא קשר אחד לשני, אך בסמוך מייצרים איזושהי אחידות. אבל לפעמים זה קורה באופן מקרי לחלוטין, ממש כמו שקרה לי השבוע עם שני סרטים בהם… 
סרטו התיעודי החדש של רן טל ("ילדי השמש") הוא פואמה יפהפייה על אובדן וגעגוע. הסרט בנוי כפסיפס היסטוריות של אנשים הפוקדים את גן השלושה, הידוע בתור "הסחנה". "גן עדן" מתחיל עם סצנה של אחד מעובדי הסחנה מתרחץ כאשר בפס-הקול אנחנו שומעים אותו בוויס-אובר מגולל את סיפורו האישי, סיפור על בדידות ואבדן המשפחה. המקום ריק ונוצרת תחושה של שקט, רוגע, מדיטציה,… 
חוויות הצפייה שלי בסרטים נוטות להתחלק לשניים. הראשונה - והשכיחה יותר - היא חווית צפייה של סינפיל ובלוגר. כאחד שכבר שנים רבות מעביר את מיטב שעותיו בצפייה בסרטים, אני יכול לראות סרט לראשונה תוך כדי שאני כבר מצליח לזהות את מה לדעתי עובד בו, את חלקיו החלשים, לעלות על מוטיבים, לפרק אותו למערכות ולהתייחס בו זמנית לצילום, לעריכה, לליהוק ולסאונד.… 
שנת 2010 אמנם נגמרה, אבל החיפוש אחר תימות ומוטיבים השזורים והחוזרים בה רק מתחיל. מי שקצת מכיר אותי יודע מה דעתי על קולנוע תיעודי. בקצרה, זה לא קולנוע ובטח שלא תיעודי (יש גם באריכות יתר לכל המעוניין). אולם, אני לא אנטי עד הסוף. מבט מהיר בלפחות שלושה מן הסרטים התיעודיים המדוברים של השנה החולפת, חושף דמיון משותף בעובדה ששלושתם הכילו…
תגובות אחרונות