• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

פסטיבל ירושלים 2024: ״גאוצ׳ו גאוצ׳ו״, ״סוחו״, ״הסבר לכל דבר״, ״שלושת המוסקטרים״

24 ביולי 2024 מאת אורון שמיר
מחצית מפסטיבל הקולנוע של ירושלים כבר חלפה וטרם פרסמתי דיווח, בזמן שעופר כבר הספיק שלושה לבדו והוא ממש לא התעייף. חלק מזה נובע מהסיקור שלי לגלריה של ״הארץ״, שבעצם מסתיים היום אלא אם יהיו הפתעות, מה שאומר שכעת אני פנוי יותר לכתוב על החוויות שלי גם לסריטה. הצרה היא שכל מיני סרטים מאוד יפים שראיתי, נגיד ״הטעמים של עיראק״ שהיה… להמשך קריאה

פסטיבל ירושלים 2024: ״טאבו – עמוס גוטמן״, ״מרצ'לו מיו״, ״דור רומנטי״, ״יצירה אחרונה״

21 ביולי 2024 מאת עופר ליברגל
זהו הדיווח השני שלי מן הפסטיבל, אבל למעשה הראשון שנכתב ברובו תוך כדי האירוע עצמו ובתנאי פסטיבל. כלומר בלי הרבה זמן פנוי לכתוב או לעכל דברים כמו חווית המפגש עם אורחת הכבוד ג'ניפר ג'ייסון לי שכבשה את הקהל בחן שלה. בכל מקרה, בדיווח זה סרט תיעודי ישראלי אחד, סרט בינלאומי קליל יחסית ושני סרטים מורכבים, ספק מפצלי קהל ספק מן… להמשך קריאה

צרפת מול ארה"ב, בקולנוע: לקראת מסגרת הקרנות בסינמטק תל אביב

30 ביוני 2024 מאת עופר ליברגל
סינמטק תל אביב יציג החודש תכנית מיוחדת שאצר בנימין טוביאס, מבקר הקולנוע של ״ידיעות אחרונות״, על הקשר בין צרפת לארה"ב כפי שהוא משתקף בקולנוע. קשר שיש בו אהבה, תחרות וקנאה, סוג של מאבק בין ניגודים שהם למעשה משלימים, וייתכן שבסופו של דבר קרובים תרבותית הרבה יותר ממה שנדמה. ייתכן ומה שמתסיס את היריבות והקנאה הוא דווקא הדמיון - הן מבחינת… להמשך קריאה

״במעמקי הסן״ (Under Paris), סקירת נטפליקס

16 ביוני 2024 מאת לירון סיני
האולימפיאדה תתארח בפריז הקיץ. החגיגות וההכנות המתוכננות כוללות גם משחה טריאתלון בנהר הסן שעובר בפריז. אבל, בגלל שהשחייה בנהר אסורה מאז 1923, בעיקר בגלל זיהום בדמות חיידקי אי. קולי צואתיים וחברים דוחים ומעוררי מחלות אחרים, צרפת משקיעה כ-1.4 מיליארד יורו כדי לנקות ולהפוך את הנהר הרומנטי, אך מסכן החיים, ליעד שחייה אפשרי. נשיא צרפת וראשת העיר פריז אף הצהירו שהם… להמשך קריאה

״אניו״ ו״אי של שפיות״, סקירה תיעודית כפולה

10 בינואר 2024 מאת אורון שמיר
סרטים תיעודיים אמנם מגיעים אל בתי הקולנוע בישראל בתדירות גבוהה יותר מבעבר, אבל עדיין נדירים מכדי לא להדגישם בסקירה משלהם במידת הצורך. מן העבר השני, אני מוצא את המשימה של כתיבה על סרט תיעודי מאתגרת אם אי אפשר לתאר את כולו או להרבות בדוגמאות. זה משהו שאני רואה את עמיתיי עושים (ואז תוהה האם חסכו לי צפייה בין אם התלהבו… להמשך קריאה

״רודיאו״, סקירה

10 בפברואר 2023 מאת עופר ליברגל
הרודיאו שבכותרת הסרט הראשון של לולה קיבורון (נון-בינארית שמזדהה כאישה) אינו רכיבה על סוס, שור או חיה אחרת. זהו "רודיאו אורבני" בו צעירים מצרפת רוכבים ומבצעים פעלולים על אופנועים בכבישים בשולי העיר. הצעירים הרוכבים ברודיאו מייצרים לעצמם סוג של קהילה בשולי החברה סביב האהבה לאופנועים ופעלולים, ויש בהם משהו שניתן לחבר למורשת של סרטי אופנוענים כמסורת של סרטי מרידה ברשויות… להמשך קריאה

״סנט-עומר״, סקירה וניתוח

4 בפברואר 2023 מאת עופר ליברגל
על סרטה העלילתי הראשון של הבמאית אליס דיופ, "סנט-עומר" (Saint Omer), כתבתי בקצרה אחרי הבכורה העולמית בפסטיבל ונציה. אף כי נגעתי בקצרה ברוב הנושאים בהם עוסק הסרט, אני סבור כי יציאתו לאקרנים היא עיתוי טוב למבט נוסף, מפורט ומדויק יותר, בסרט שהוא אחד מן הבולטים של השנה החולפת. "סנט-עומר" הוא סרט שיש בו משהו אניגמטי עבורי: אף כי רובו מבוים… להמשך קריאה

״הקשרים שלנו״ ו-״מאסטרו״, סקירה כפולה

26 בינואר 2023 מאת עופר ליברגל
צרפת ממשיכה להיות המדינה הכי מיוצגת בבתי הקולנוע בארץ, אחרי ארה"ב וישראל, כאשר האמת היא שאני לא בטוח לגבי הקולנוע המקומי. מבחינת המפיצים, קולנוע צרפתי הוא הימור בטוח. גם מפני שמשהו בו משדר לקהל סממן איכות, למרות שזה לא המצב לגבי רוב הסרטים הצרפתיים שמגיעים לישראל, שרובם לא זוכים לסיקור בסריטה כי מה הטעם. אציין כי בקרוב המצב עומד להשתנות:… להמשך קריאה

״לחיות את חייה״: סקירה ב-12 חלקים, פרולוג ואפילוג (לזכרו של ז'אן לוק גודאר)

14 בספטמבר 2022 מאת עופר ליברגל
ז'אן לוק גודאר נפטר. זה כמעט נראה דבר מיינסטרמי מדי עבורו, אולם לפי דיווחים הוא מת בהמתת חסד, מה שאומר שהוא גם קבע את גורלו עד הסוף ואף עשה מעשה שהוא גם הומני וגם שנוי במחלוקת. מייצג. פוסט זה אינו הספד. אין הספדים בסריטה. נראה לי שהספדים לא תואמים את הרוח של סרטי גודאר. לא שהאיש עצמו היה מתנגד. לא.… להמשך קריאה

״הכל עבר בשלום״, סקירה

1 ביולי 2022 מאת עופר ליברגל
הקולנוען פרנסואה אוזון הוא אחד מן הבמאים הצרפתיים הכי פורים והכי מוכרים בקולנוע הצרפתי בעשורים אחרונים. דומני כי אין הרבה יוצרים עכשוויים מצרפת שלא רק שכמעט כל הסרטים שהם מביימים מופצים מסחרית בארץ, בקצב של בערך פעם בשנה (ובאופן מסורתי, תמיד יש לו סרט חדש יותר בפסטיבל כלשהו בשעה שסרט שלו מופץ בארץ), אלא גם שקהל גדול בארץ מכיר את… להמשך קריאה