21 בינואר 2016 מאת עופר ליברגל
סרטו החדש של הבמאי הבריטי אנדרו הייג, ״45 שנים״ (45 Years), הוא סרט שזקוק לכך שיפנו אליו את הזרקור. מדובר בסרט עדין, בנוי בצורה אלגנטית ומדוייקת, סרט שמציג אלטרנטיבה חכמה ואישית לקולנוע המסחרי. סרט אשר נבנה מרמזים דקים וסומך על הקהל שלו שיוכל לחבר שתיים ועוד שתיים. מדובר בסרט שאני חש צורך עז להמליץ עליו ולנסות לכוון אליו את הקהל אשר יתחבר… להמשך קריאה
10 באוקטובר 2015 מאת עופר ליברגל
"לונדון, שנות הששים. לכולם היה סיפור על האחים קריי". במילים אלו נפתח הסרט ״אגדת האחים קריי״, אשר באנגלית שמו הוא פשוט ״Legend״ רק אגדה. דומה כי הסרט מתמיד בשילוב הצהרת הפתיחה הזו והכותרת - הסרט נראה כמו רצף אפיזודות, ספק נטועות במציאות של לונדון, ספק הפרזה. יש בסרט התקדמות נראטיבית לינארית, אבל היא עובדת פחות טוב מכל סצנה ספק-ביזארית בנפרד.… להמשך קריאה
12 בספטמבר 2015 מאת עופר ליברגל
בית המלוכה הבריטי על גלגוליו השונים תמיד ריתק את הקולנוע, אפילו יותר מכל מסורת מלוכה אחרת. השילוב בין השפה האנגלית, הדימוי של רהיטות, יוקרה, וגם המידה המשתנה של ההשפעה האמיתית על היסטוריה במדינה אשר בין היתר הייתה הראשונה לצמצם את זכויות המלוכה. הסרט החדש ״יציאה מלכותית״ (A Royal Night Out) עולה לאקרנים בארץ בעיתוי אשר ודאי אינו מקרי: יום אחרי שהמלכה הנוכחית,… להמשך קריאה
28 באוגוסט 2015 מאת אורון שמיר
כפי שאנחנו (וכולם, בעצם) טורחים לציין בכל הזדמנות - נדמה שהקיץ הקולנועי מגיע סוף סוף לקיצו. ספטמבר עשוי להביא עימו משב רוח מרענן גם מבחינת הנעשה בבתי הקולנוע, אבל סוף השבוע האחרון של אוגוסט העמיד אותנו בבלוג בבעיה, שכן רק סרט חדש אחד זכה לסקירה. חשבתי להשלים את הסרטים היותר אהודים של השבועות האחרונים שפספסתי, כמו ״המתנה״ או ״החופשה הסקוטית שלי״,… להמשך קריאה
13 באוגוסט 2015 מאת עופר ליברגל
שם הסרט ״החופשה הסקוטית שלי״ (What We Did on Our Holiday) מבטיח משהו קליל, עם קסם בריטי שנון, אולי אפילו מוזיקה סקוטית שאנשים לא סובלים בחיים אבל מאוד אוהבים בסרטים. הפוסטר של הסרט ממשיך את אותו הקו - חול, ים, צעצועים שונים, שלושה ילדים מאוד פוטוגניים ושלושה שחקנים בריטים אוהבים. אולם, מי שמצפה לקומדיה משפחתית קלילה עומד לזכות בהפתעה מסוימת במהלך הסרט.… להמשך קריאה
26 ביוני 2015 מאת אורון שמיר
תמיד חשבתי שכל דבר בריטי, בעיקר בקולנוע, הוא בהכרח עדיף ומשופר. שאם רק תוסיפו איזה מבטא קוקני לדמות מוכרת לעייפה, או תתנו לקולנוענים מהממלכה המאוחדת לחדש רעיונות אמריקאיים שחוקים ומרובעים, כמעט כל יצירה יכולה להיראות ולהישמע טוב יותר. אבל כעת מגיע לבתי הקולנוע ״דייט בהפתעה״ (Man Up) ומזכיר שגם סרט בריטי יכול להיות סביר. לא רע חלילה, אבל די חסר… להמשך קריאה
26 במרץ 2015 מאת עופר ליברגל
את הדוב פדינגטון ברא לראשונה הסופר מייקל בונד בשנות החמישים. מדובר בדוב אשר נראה קצת כמו דוב צעצוע, אבל הוא נע ואף מדבר באנגלית מנומסת ואדיבה. הדוב מאומץ על ידי משפחת בראון הלונדונית ומסתגל בהדרגה לחיים בחברה האנושית. מאז נוצרה הדמות, הפך פדינגטון להרבה יותר ממפעל חייו של הסופר. למעלה מ-20 ספרים נכתבו אבל הם רק חלק קטן מן ההצלחה… להמשך קריאה
12 במרץ 2015 מאת אור סיגולי
אחת ההפתעות הגדולות של שנת 2012 הייתה הקומדיה הקטנה "מלון מריגולד האקזוטי". סרט בריטי על קבוצת גריאטרים המוצאת את עצמה דרה בהודו, במין מלון בהתהוות, שם הם מגלים את חדוות החיים מחדש, והופכים אותו לאטרקציה. הסרט, שבוים על ידי ג'ון מאדן ("שייקספיר מאוהב") על פי ספרה של דבורה מוגאך, הופק בתקציב של עשרה מיליון דולר, וסיים את תקופתו בקולנועי העולם… להמשך קריאה
25 בדצמבר 2014 מאת אור סיגולי
יש הרבה אינדיקציות לכך שאנחנו בתקופת האוסקרים. אחת הבולטות שבהן היא העובדה שאנחנו מוצפים בדרמות המבוססות על סיפורים אמיתיים וביוגרפיות קולנועיות. "מר טרנר", "פוקס-קצ'ר", "רוז ווטר" ואפילו "יונה" (מחוץ למניין) כולם דרמות מהסוג שבדרך כלל מזוהות עם פרסי קולנוע. בשנתיים האחרונות שניים כאלו, "ארגו" ו"12 שנים של עבדות", לקחו את הפרס הגדול, והשנה יש כמה חדשים שמתחרים על התואר, כמו… להמשך קריאה
13 בדצמבר 2014 מאת עופר ליברגל
ג'וזף מאלורד וויליאם טרנר הוא אולי הצייר הבריטי החשוב בכל הזמנים, דמות הניצבת במדרגה הגבוהה ביותר של התרומה הבריטית לתרבות העולמית, בשורה אחת עם שייקספיר, הביטלס ומונטי פייתון. הצייר, יליד 1775 פעל בעיקר בחצי הראשון של המאה ה-19 ונחשב למייצג של הזרם הרומנטי באמנות ובמידה רבה גם כמי שציוריו פרצו דרך לאמנות של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. יש… להמשך קריאה
סרטו החדש של הבמאי הבריטי אנדרו הייג, ״45 שנים״ (45 Years), הוא סרט שזקוק לכך שיפנו אליו את הזרקור. מדובר בסרט עדין, בנוי בצורה אלגנטית ומדוייקת, סרט שמציג אלטרנטיבה חכמה ואישית לקולנוע המסחרי. סרט אשר נבנה מרמזים דקים וסומך על הקהל שלו שיוכל לחבר שתיים ועוד שתיים. מדובר בסרט שאני חש צורך עז להמליץ עליו ולנסות לכוון אליו את הקהל אשר יתחבר… להמשך קריאה
"לונדון, שנות הששים. לכולם היה סיפור על האחים קריי". במילים אלו נפתח הסרט ״אגדת האחים קריי״, אשר באנגלית שמו הוא פשוט ״Legend״ רק אגדה. דומה כי הסרט מתמיד בשילוב הצהרת הפתיחה הזו והכותרת - הסרט נראה כמו רצף אפיזודות, ספק נטועות במציאות של לונדון, ספק הפרזה. יש בסרט התקדמות נראטיבית לינארית, אבל היא עובדת פחות טוב מכל סצנה ספק-ביזארית בנפרד.… להמשך קריאה
בית המלוכה הבריטי על גלגוליו השונים תמיד ריתק את הקולנוע, אפילו יותר מכל מסורת מלוכה אחרת. השילוב בין השפה האנגלית, הדימוי של רהיטות, יוקרה, וגם המידה המשתנה של ההשפעה האמיתית על היסטוריה במדינה אשר בין היתר הייתה הראשונה לצמצם את זכויות המלוכה. הסרט החדש ״יציאה מלכותית״ (A Royal Night Out) עולה לאקרנים בארץ בעיתוי אשר ודאי אינו מקרי: יום אחרי שהמלכה הנוכחית,… להמשך קריאה
כפי שאנחנו (וכולם, בעצם) טורחים לציין בכל הזדמנות - נדמה שהקיץ הקולנועי מגיע סוף סוף לקיצו. ספטמבר עשוי להביא עימו משב רוח מרענן גם מבחינת הנעשה בבתי הקולנוע, אבל סוף השבוע האחרון של אוגוסט העמיד אותנו בבלוג בבעיה, שכן רק סרט חדש אחד זכה לסקירה. חשבתי להשלים את הסרטים היותר אהודים של השבועות האחרונים שפספסתי, כמו ״המתנה״ או ״החופשה הסקוטית שלי״,… להמשך קריאה
שם הסרט ״החופשה הסקוטית שלי״ (What We Did on Our Holiday) מבטיח משהו קליל, עם קסם בריטי שנון, אולי אפילו מוזיקה סקוטית שאנשים לא סובלים בחיים אבל מאוד אוהבים בסרטים. הפוסטר של הסרט ממשיך את אותו הקו - חול, ים, צעצועים שונים, שלושה ילדים מאוד פוטוגניים ושלושה שחקנים בריטים אוהבים. אולם, מי שמצפה לקומדיה משפחתית קלילה עומד לזכות בהפתעה מסוימת במהלך הסרט.… להמשך קריאה
תמיד חשבתי שכל דבר בריטי, בעיקר בקולנוע, הוא בהכרח עדיף ומשופר. שאם רק תוסיפו איזה מבטא קוקני לדמות מוכרת לעייפה, או תתנו לקולנוענים מהממלכה המאוחדת לחדש רעיונות אמריקאיים שחוקים ומרובעים, כמעט כל יצירה יכולה להיראות ולהישמע טוב יותר. אבל כעת מגיע לבתי הקולנוע ״דייט בהפתעה״ (Man Up) ומזכיר שגם סרט בריטי יכול להיות סביר. לא רע חלילה, אבל די חסר… להמשך קריאה
את הדוב פדינגטון ברא לראשונה הסופר מייקל בונד בשנות החמישים. מדובר בדוב אשר נראה קצת כמו דוב צעצוע, אבל הוא נע ואף מדבר באנגלית מנומסת ואדיבה. הדוב מאומץ על ידי משפחת בראון הלונדונית ומסתגל בהדרגה לחיים בחברה האנושית. מאז נוצרה הדמות, הפך פדינגטון להרבה יותר ממפעל חייו של הסופר. למעלה מ-20 ספרים נכתבו אבל הם רק חלק קטן מן ההצלחה… להמשך קריאה
אחת ההפתעות הגדולות של שנת 2012 הייתה הקומדיה הקטנה "מלון מריגולד האקזוטי". סרט בריטי על קבוצת גריאטרים המוצאת את עצמה דרה בהודו, במין מלון בהתהוות, שם הם מגלים את חדוות החיים מחדש, והופכים אותו לאטרקציה. הסרט, שבוים על ידי ג'ון מאדן ("שייקספיר מאוהב") על פי ספרה של דבורה מוגאך, הופק בתקציב של עשרה מיליון דולר, וסיים את תקופתו בקולנועי העולם… להמשך קריאה
יש הרבה אינדיקציות לכך שאנחנו בתקופת האוסקרים. אחת הבולטות שבהן היא העובדה שאנחנו מוצפים בדרמות המבוססות על סיפורים אמיתיים וביוגרפיות קולנועיות. "מר טרנר", "פוקס-קצ'ר", "רוז ווטר" ואפילו "יונה" (מחוץ למניין) כולם דרמות מהסוג שבדרך כלל מזוהות עם פרסי קולנוע. בשנתיים האחרונות שניים כאלו, "ארגו" ו"12 שנים של עבדות", לקחו את הפרס הגדול, והשנה יש כמה חדשים שמתחרים על התואר, כמו… להמשך קריאה
ג'וזף מאלורד וויליאם טרנר הוא אולי הצייר הבריטי החשוב בכל הזמנים, דמות הניצבת במדרגה הגבוהה ביותר של התרומה הבריטית לתרבות העולמית, בשורה אחת עם שייקספיר, הביטלס ומונטי פייתון. הצייר, יליד 1775 פעל בעיקר בחצי הראשון של המאה ה-19 ונחשב למייצג של הזרם הרומנטי באמנות ובמידה רבה גם כמי שציוריו פרצו דרך לאמנות של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. יש… להמשך קריאה
תגובות אחרונות