29 במרץ 2012 מאת אורון שמיר
כנער מתבגר, זכורה לי התחושה של התבוננות מעריצה בכוכבים וכוכבות של סדרות וסרטי תיכון. הם נראו כל-כך בוגרים ומביני עניין והם גרמו לי"בניקים בתיכון בו למדתי להיראות ילדותיים ולא מפותחים. רק בבגרותי הבנתי שזה מפני שהשחקנים היו בני 30. אחת המעלות היחידות של החלטת הליהוק הדי גורפת הזו, היא שקל יותר לצלם כך סרטי שוטרים סמויים בתיכון – ההשתלבות של… להמשך קריאה
26 במרץ 2012 מאת עופר ליברגל
קחו את זה בתור הניסיון שלי להיכנס מן הצד לדיון במשחקי הרעב - בטקסט ההגנה על הסרט טען יניב כי הוא הגיב בזעם על סרטו הראשון של הבמאי גארי רוס כאשר צפה בו בזמן אמת, בעיקר נוכח ההצגה הפשטנית של היחסים בין הגזעים בארה"ב. הוא מציין אומנם שהיחס שלו אל הסרט התעדן לאורך השנים. גם אני חש שינוי חיובי ביחס שלי… להמשך קריאה
25 במרץ 2012 מאת Yaniv Eidelstein
מוזר לי לצאת להגנתו של סרט פס-ייצור כמו "משחקי הרעב" ("The Hunger Games"), אבל בעקבות הביקורת של אורון, אני מרגיש מחויב לעשות את זה. כמה הבהרות: קודם כל, אני ממש לא קהל היעד של הסרט הזה. לא קראתי את הספר שעליו הוא מבוסס, עברתי את גיל 20 (וגם 30) ואני מכיר את "באטל רויאל", "The Running Man" ויתר הסרטים שהשפיעו… להמשך קריאה
23 במרץ 2012 מאת אורון שמיר
מעטים הם הסרטים שגרמו לי להתקף מיזנתרופיה כה חריף במהלך התקופה הקצרה שלי כמבקר קולנוע, כמו "משחקי הרעב" ("The Hunger Games"). אני נותן קרדיט לסרט עצמו, כמובן, אבל עד גבול מסויים. מדובר בסך הכל בטלוויזיה שפלה במיוחד באצטלה של סרט קולנוע, אז כמה אפשר לכעוס על דבר כזה? אלה בעיקר התגובות של אנשים סביבי שיצרו את תחושת המועקה המלווה בפאניקה קלה. כרגיל,… להמשך קריאה
20 במרץ 2012 מאת אור סיגולי
סרטו החדש והרביעי של ג'ייסון רייטמן מזמין המון דיונים. דיונים שחלקם יהיו כנראה יותר מרתקים אפילו מהסרט עצמו. מנושאים כלליים יותר כמו דמות האישה בקולנוע האמריקני, דמויות נשיות הנכתבות על ידי נשים, והקהל והשמרנות האמריקנית, אל דברים קצת יותר ממוקדים כמו חשיבות הסרט בפילמוגרפיה הקצרה אך המרשימה של הבמאי ובעיקר דיון בכוכבת הראשית שלו. באופן לוקאלי הסרט מצטרף לשיחה על… להמשך קריאה
15 במרץ 2012 מאת אור סיגולי
יש קטע מוזר בקשר בין מעריצים לבמאי קולנוע. מצד אחד, כאשר אתה מתאהב בבמאי אתה יכול לסלוח לו על כל מעידה שהוא עושה ולהודות בכך שמשהו השתבש רק אחרי הרבה זמן מאז שלב הצפייה בסרט, אחרי שההתלהבות הראשונית פגה והביקורת החלה לחלחל. סינפילים הם הקהל הכי רחמן בעולם. מצד שני, כאשר אתה הולך בעקבות במאי אהוב, אתה עלול להתבאס ממנו… להמשך קריאה
15 במרץ 2012 מאת אורון שמיר
חמישה סרטים חדשים עולים היום בבתי הקולנוע, מלוכדים לכדי היצע מספק ומאוד מגוון עבור כל חובבי הקולנוע. ילדים, קשישים, סינפילים וכל מי שבאמצע או מהווה שילוב של הנ"ל, כולם כולם יקבלו את מבוקשם. על האיכות נרחיב במהלך הסופש עם ימבה סקירות. "אנחנו לא לבד" הוא הישראלי שבחבורה ולכן יפתח את הפוסט. סרטו הראשון של ליאור הר-לב, אשר כתב את התסריט… להמשך קריאה
14 במרץ 2012 מאת אורון שמיר
כמה כיף ללכת לסרטים בלי לדעת עליהם כלום לפני כן. אני מניח שזה הגיוני יותר בתחום עיסוק כמו שלי, אבל ממליץ גם לצופה המזדמן להיכנס מדי פעם להרפתקה קולנועית שלא בהכרח תהיה הטעם שלו. ברוב הפעמים הוא לא יהנה, מה שיחדד עוד יותר את ההבנה שלו לגביי סוג הסרטים האהוב עליו ויגרום לו לסמוך עוד יותר על האינטואיציה שלו. אבל… להמשך קריאה
14 במרץ 2012 מאת עופר ליברגל
בספרו של ג'ונתן ספרן פויר קרוב להפליא ורועש להחריד (Extremely Loud & Incredibly Close) מופיעה דמות של כתב מלחמה בן למעלה ממאה, המכין כרטיסיה לכל אדם אשר פגש, או אותו נאלץ לסקר. מלבד שם האדם, מופיעה בכרטיסיה גם ביוגרפיה מאוד מקוצרת, בעלת מילה אחת בלבד - למשל "מרלין מונרו - סקס", או "מהטמה גנדי - מלחמה", עבור רוב האנשים החשובים, מסתבר כי… להמשך קריאה
12 במרץ 2012 מאת אורון שמיר
מלבד היותו אחד המחזאים המעובדים ביותר בקולנוע, דמותו של וויליאם שייקספיר עצמו מרתקת תסריטאים לא פחות מיצירותיו. עשרות פעמים כיכב הכותב בקולנוע ובטלוויזיה, כאשר עדות אחרונה ופופולרית הייתה זכייתו באוסקר של הסרט "שייקספיר מאוהב". ניסיון עכשווי יותר להפוך את חייו שייקספיר לסיפור שאין להגדירו אלא כ"שייקספירי" הוא "Anonymous”, אשר היה אמור להציג בבתי הקולנוע שלנו אך נגנז, נכון לעכשיו. זו… להמשך קריאה
תגובות אחרונות