3 בנובמבר 2019 מאת אורון שמיר
יש סרטים שאפשר לראות סתם כך ובכל מצב או זמן, ויש כאלה שתזמון הגעתם קריטי והסיפור שהוביל אותם אל המסכים יכול להסביר לא מעט אודותם. ״המלחמה על הכוח״ (The Current War: Director's Cut) שעלה לאקרנים בסוף השבוע שעבר, משתייך לסוג השני. הוא היה מתוכנן להיות חלק מעונת הפרסים של 2017, עם בכורה בפסטיבל טורונטו בספטמבר ותאריך יציאה לאקרנים בנובמבר של… להמשך קריאה
10 באוקטובר 2019 מאת אורון שמיר
היום מגיע לאקרנים בישראל סרטו זוכה פסטיבל ונציה של טוד פיליפס, ״ג׳וקר״ (Joker), אבל נדמה שהוא כבר מזמן איתנו לפחות ברמת השיח. אפשר לחוש בזה קודם כל כי משפט כמו ״זוכה פסטיבל ונציה של טוד פיליפס״ עובר יותר חלק בגרון מאשר בזמן אמת, כלומר לפני כחודש בטקס הענקת פרסי הפסטיבל. שנית, עוד לפני הבכורה הוונציאנית, ובוודאי שלאחר הזכייה באריה הזהב… להמשך קריאה
24 באוגוסט 2019 מאת עופר ליברגל
בשנת 2008, כחלק מהמיתון הכלכלי והמשבר שפקד את תעשיית הרכב בארה"ב, נסגר מפעל של חברת GM בפרוור של העיר דייטון במדינת אוהיו. ג'וליה רייכרט וסטיבן בוגנר, זוג יוצרי קולנוע מקומיים, יצרו סרט תיעודי בו שוחחו עם כמה עשרות מבין כ-3,000 איש שאיבדו את עבודתם עקב סגירת המפעל. הסרט, "The Last Truck: Closing of a GM Plant", זכה להצלחה והיה מועמד… להמשך קריאה
28 ביוני 2019 מאת לירון סיני
יש משהו מהנה ואפילו בעל ערך בידורי, אם יורשה לי, בביקורת שלילית על סרט - כשהיא מוצדקת ומנומקת. לפעמים לא נותר אלא להתפלש בכל מה שלא צלח כדי לפצות על הזמן האבוד. ויודעות ויודעים מה? לפעמים אפילו מתגבשת איזו תובנה מעניינת מתוך ניתוח של אלמנטים שאכזבו, או איזו תחושת שותפות מתוך ההסכמה, כי טרוניה משותפת יכולה להיות מאוד מנחמת. טווח… להמשך קריאה
6 במאי 2019 מאת אורון שמיר
אתמול הסתיימה רשמית מהדורת 2019 של פסטיבל הקולנוע של טרייבקה, השכונה הניו-יורקית שנפגעה קשה באסון מגדלי התאומים וחלק מהשיקום שלה היה הקמת האירוע של ועבור הסרטים, שממשיך מאז בכל שנה כבר 18 פעמים. זו השנה השלישית שלי כאן ובניגוד לפעמים הקודמות, אני מדווח רק לאחר מעשה והרבה יותר בקצרה – פוסט ראשון מתוך שניים שיסכמו את החוויות שלי. הסיבות לכך… להמשך קריאה
29 באפריל 2019 מאת אורון שמיר
לפני שנה התחלתי עם המנהג של לכתוב באופן סדיר יחסית על סרטים מגניבים או מעניינים שראיתי בניו-יורק ולא ברור בכלל האם ומתי יגיעו גם לישראל. התבשלתי עם ההחלטה מאז תחילת 2018 ואפריל נראה לי כמו זמן מתאים לשיגור בלון ניסוי, כיוון שזו העונה בה לוח ההפצה מתחיל להתבהר וההפרשים בין ישראל וארה״ב נותנים את אותותיהם. הניסוי התחיל עם הסרט שקראתי… להמשך קריאה
25 בפברואר 2019 מאת אורון שמיר
בדיעבד, כולם חכמים. כולם יודעים להמציא נראטיבים שיסבירו את הזכיות באוסקר, גם אם אלה הפוכות מן המסלולים שהוצעו במהלך העונה והובילו להימורים שהתבררו כשגויים. הרי מה מפתיע בטקס אוסקר בו זוכה בפרס הסרט הטוב ביותר דווקא השמרני והפשוט מבין הסרטים, זה שהכי הזכיר לחברי וחברות האקדמיה קולנוע משנות התשעים העליזות וגם מכיל מסר מפויס של חברות והתגברות על דעות קדומות.… להמשך קריאה
5 בפברואר 2019 מאת עופר ליברגל
1939 הייתה השנה הכי גדולה בתולדות הוליווד הקלסית. הקביעה הזו היינה סוג של אקסיומה בשיח הקולנועי, הגדרה שהוליווד קבעה לעצמה ומשתמרת גם היום, למשל בפתיחה לסיכום שנת 2018 בקולנוע של אורי קליין. האם ישנם כלים מדידים לקביעה הזו? ומה הוביל אליה? לכאורה, הטיעון המרכזי הוא כמות גדולה של סרטים משפיעים, שאהובים (יחסית) גם לאחר שנים. בפוסט זה אכן אסקור חלק… להמשך קריאה
3 בפברואר 2019 מאת אורון שמיר
כנראה שכמו האולפנים ההוליוודיים, גם בנטפליקס שומרים את התותחים הכבדים לסוף השנה הלועזית. כתוצאה מכך, כבר (לפחות) שנה שנייה ברציפות אנחנו מחכים ומצפים לכותרי ינואר-פברואר של החברה אבל נוטים להתאכזב מן האיכות. אם כי היכולת של נטפליקס לספק בכל סופש כותר חדש שאפשר לדבר עליו עדיין ראויה לציון. אז אחרי ״Polar: המתנקש״ שלא עמד בציפיות של לירון בשבוע שעבר, התיישבתי… להמשך קריאה
24 בינואר 2019 מאת אורון שמיר
המירוץ לאוסקר נדמה השנה צהוב מתמיד, עם יותר ויותר כותרות הקשורות לחיים הפרטיים של השמות מאחורי הסרטים מאשר דיונים ביצירות עצמן. הכפשת המתחרים היא טקטיקה ידועה עוד מהימים בהם הארווי וויינשטיין שלט בעונת הפרסים, וכמובן שהמילה ״קמפיין״ בהקשר האוסקר מגיעה מעולם הפוליטיקה, בו לכלוך על המתחרים תמיד הייתה דרך יעילה לזכות בקולות. אבל השנה מורגשות גם הכמות וגם רמת השטויות… להמשך קריאה
יש סרטים שאפשר לראות סתם כך ובכל מצב או זמן, ויש כאלה שתזמון הגעתם קריטי והסיפור שהוביל אותם אל המסכים יכול להסביר לא מעט אודותם. ״המלחמה על הכוח״ (The Current War: Director's Cut) שעלה לאקרנים בסוף השבוע שעבר, משתייך לסוג השני. הוא היה מתוכנן להיות חלק מעונת הפרסים של 2017, עם בכורה בפסטיבל טורונטו בספטמבר ותאריך יציאה לאקרנים בנובמבר של… להמשך קריאה
היום מגיע לאקרנים בישראל סרטו זוכה פסטיבל ונציה של טוד פיליפס, ״ג׳וקר״ (Joker), אבל נדמה שהוא כבר מזמן איתנו לפחות ברמת השיח. אפשר לחוש בזה קודם כל כי משפט כמו ״זוכה פסטיבל ונציה של טוד פיליפס״ עובר יותר חלק בגרון מאשר בזמן אמת, כלומר לפני כחודש בטקס הענקת פרסי הפסטיבל. שנית, עוד לפני הבכורה הוונציאנית, ובוודאי שלאחר הזכייה באריה הזהב… להמשך קריאה
בשנת 2008, כחלק מהמיתון הכלכלי והמשבר שפקד את תעשיית הרכב בארה"ב, נסגר מפעל של חברת GM בפרוור של העיר דייטון במדינת אוהיו. ג'וליה רייכרט וסטיבן בוגנר, זוג יוצרי קולנוע מקומיים, יצרו סרט תיעודי בו שוחחו עם כמה עשרות מבין כ-3,000 איש שאיבדו את עבודתם עקב סגירת המפעל. הסרט, "The Last Truck: Closing of a GM Plant", זכה להצלחה והיה מועמד… להמשך קריאה
יש משהו מהנה ואפילו בעל ערך בידורי, אם יורשה לי, בביקורת שלילית על סרט - כשהיא מוצדקת ומנומקת. לפעמים לא נותר אלא להתפלש בכל מה שלא צלח כדי לפצות על הזמן האבוד. ויודעות ויודעים מה? לפעמים אפילו מתגבשת איזו תובנה מעניינת מתוך ניתוח של אלמנטים שאכזבו, או איזו תחושת שותפות מתוך ההסכמה, כי טרוניה משותפת יכולה להיות מאוד מנחמת. טווח… להמשך קריאה
אתמול הסתיימה רשמית מהדורת 2019 של פסטיבל הקולנוע של טרייבקה, השכונה הניו-יורקית שנפגעה קשה באסון מגדלי התאומים וחלק מהשיקום שלה היה הקמת האירוע של ועבור הסרטים, שממשיך מאז בכל שנה כבר 18 פעמים. זו השנה השלישית שלי כאן ובניגוד לפעמים הקודמות, אני מדווח רק לאחר מעשה והרבה יותר בקצרה – פוסט ראשון מתוך שניים שיסכמו את החוויות שלי. הסיבות לכך… להמשך קריאה
לפני שנה התחלתי עם המנהג של לכתוב באופן סדיר יחסית על סרטים מגניבים או מעניינים שראיתי בניו-יורק ולא ברור בכלל האם ומתי יגיעו גם לישראל. התבשלתי עם ההחלטה מאז תחילת 2018 ואפריל נראה לי כמו זמן מתאים לשיגור בלון ניסוי, כיוון שזו העונה בה לוח ההפצה מתחיל להתבהר וההפרשים בין ישראל וארה״ב נותנים את אותותיהם. הניסוי התחיל עם הסרט שקראתי… להמשך קריאה
בדיעבד, כולם חכמים. כולם יודעים להמציא נראטיבים שיסבירו את הזכיות באוסקר, גם אם אלה הפוכות מן המסלולים שהוצעו במהלך העונה והובילו להימורים שהתבררו כשגויים. הרי מה מפתיע בטקס אוסקר בו זוכה בפרס הסרט הטוב ביותר דווקא השמרני והפשוט מבין הסרטים, זה שהכי הזכיר לחברי וחברות האקדמיה קולנוע משנות התשעים העליזות וגם מכיל מסר מפויס של חברות והתגברות על דעות קדומות.… להמשך קריאה
1939 הייתה השנה הכי גדולה בתולדות הוליווד הקלסית. הקביעה הזו היינה סוג של אקסיומה בשיח הקולנועי, הגדרה שהוליווד קבעה לעצמה ומשתמרת גם היום, למשל בפתיחה לסיכום שנת 2018 בקולנוע של אורי קליין. האם ישנם כלים מדידים לקביעה הזו? ומה הוביל אליה? לכאורה, הטיעון המרכזי הוא כמות גדולה של סרטים משפיעים, שאהובים (יחסית) גם לאחר שנים. בפוסט זה אכן אסקור חלק… להמשך קריאה
כנראה שכמו האולפנים ההוליוודיים, גם בנטפליקס שומרים את התותחים הכבדים לסוף השנה הלועזית. כתוצאה מכך, כבר (לפחות) שנה שנייה ברציפות אנחנו מחכים ומצפים לכותרי ינואר-פברואר של החברה אבל נוטים להתאכזב מן האיכות. אם כי היכולת של נטפליקס לספק בכל סופש כותר חדש שאפשר לדבר עליו עדיין ראויה לציון. אז אחרי ״Polar: המתנקש״ שלא עמד בציפיות של לירון בשבוע שעבר, התיישבתי… להמשך קריאה
המירוץ לאוסקר נדמה השנה צהוב מתמיד, עם יותר ויותר כותרות הקשורות לחיים הפרטיים של השמות מאחורי הסרטים מאשר דיונים ביצירות עצמן. הכפשת המתחרים היא טקטיקה ידועה עוד מהימים בהם הארווי וויינשטיין שלט בעונת הפרסים, וכמובן שהמילה ״קמפיין״ בהקשר האוסקר מגיעה מעולם הפוליטיקה, בו לכלוך על המתחרים תמיד הייתה דרך יעילה לזכות בקולות. אבל השנה מורגשות גם הכמות וגם רמת השטויות… להמשך קריאה
תגובות אחרונות