3 ביולי 2016 מאת עופר ליברגל
סרטה האחרון של שנטל אקרמן, שנקרא ״לא סרט משפחתי״ (No Home Movie), נפתח בשוט ארוך מאוד של עץ במדבר, עומד איתן מול הרוח. אולי ניתן לפרש את הנוכחות האיתנה של העץ כמקבילה למתועדת הראשית של הסרט, אמה של הבמאית, אשר נותרת צלולה וחזקה מול נסיבות חייה הקשות, הנחשפות בהדרגה בסרט באמצעות שורה של שיחות עם בתה. שיחות אשר לרוב המוקד בהם הוא היום-יומי,… להמשך קריאה
2 ביולי 2016 מאת מערכת סריטה
שיאה של עונת פסטיבלי הקיץ הישראלית מגיע ביום חמישי הבא, עם פתיחתו של פסטיבל הקולנוע ה-33 של ירושלים. אנחנו בסריטה מלווים את הפסטיבל מאז ראשית הבלוג, ועוד קודם לכן באמצעי תקשורת אחרים או פשוט כצופים, ונדמה שבכל שנה מחדש מצליח הצוות המקצועי של הפסטיבל למצוא סיבות להלהיב מחדש ולהשכיח את העובדה שמדובר כבר בעניין שבשגרה. גם הפעם נעקוב מקרוב אחר… להמשך קריאה
30 ביוני 2016 מאת אור סיגולי
לפני שבוע יצא בישראל ובעולם סרט האקשן-מד"ב "היום השלישי: התחדשות", הסיקוול למרסק הקופות זוכה אוסקר האפקטים משנת 1996. נציג סריטה היחיד שצפה בסרט היה אורון, שאת רשמיו הלא נלהבים תרם לעכבר העיר. בשם עופר אינני יכול לדבר, אבל אני, ששנאתי את הסרט המקורי עוד כשישבתי ברב-חן 1 בלב המפרץ בהיותי בן 13 והרגשתי שעובדים עלי, החלטתי שאין לי עניין לצפות… להמשך קריאה
25 ביוני 2016 מאת עופר ליברגל
פעם, בעידן תור הזהב של הוליווד, הקומדיות הרומנטיות היו שנונות יותר. למעשה, ניתן אפילו לומר כי הן היו חלק מהז'אנר הכי חכם ומתוחכם שנוצר בהוליווד מאמצע שנות השלושים עד סוף החמישים. דווקא מפני שהן היו קיצוניות ומגוחכות יותר, עד לרמה כי רוב סרטי הז'אנר בזמנו נקראו "קומדיות סקרובול", כלומר קומדיה אשר עפה לכיוון לא צפוי ויש בה משהו מעוות ולא הגיוני מבחינת השמירה… להמשך קריאה
24 ביוני 2016 מאת עופר ליברגל
קוראים ותיקים של סריטה אשר יקישו את המילה "פיקסאר" בחיפוש, או פשוט יכנסו לחלק מן הלינקים במשפט זה, יודעים כי לבלוג בכלל ולי בפרט יש חיבה גדולה, לעתים לא רציונלית, לאולפני האנימציה של פיקסאר, גם בתקופה הנוכחית בה לא כל סרט תוצרת החברה מתקבל כאירוע קולנועי גדול, כפי שהיה לפני עשור בערך. לכן, ייתכן וחלקכם ייקח אותי בערבון מוגבל כאשר אומר שגם ״מוצאים את… להמשך קריאה
23 ביוני 2016 מאת אור סיגולי
"לזמן את הרוע" הראשון, שיצא בשנת 2013, היה לי לאותם מקרים שבהם אני מרגיש כאילו נזרקתי לעולם מקביל שאת ההיגיון שלו אינני מצליח להבין . זה היה סרטו השישי של הבמאי המלזי המבטיח ג'יימס וואן ("המסור"), שפשוט פירק את קופות הכרטיסים והפך לאחד מסרטי האימה המרוויחים ביותר בכל הזמנים. ההצלחה של הסרט הייתה מובנת מאוד: על אף שהוא מסווג R לגילאי 16 ומעלה… להמשך קריאה
21 ביוני 2016 מאת עופר ליברגל
הקדמה לפרויקט: בשנים האחרונות הולכת ומתבבסת אצלי ההכרה שאינגמר ברגמן הוא אחד הבמאים האהובים עליי. אולם, בניגוד לבמאים אחרים אשר נמצאים אצלי בפסגה, לא בכל סרטיו צפיתי. גם בקרב הסרטים שראיתי, אני חש כי כתבתי על ברגמן פחות, או באופן לא ממצה, לעומת במאים אחרים. אני חש כי טרם הבעתי בפומבי את מלוא התפעמותי. בסדרת פוסטים זו אכתוב משהו על כל סרטי… להמשך קריאה
20 ביוני 2016 מאת אור סיגולי
אין ברירה אלא לפתוח את אימת החודש של יוני בטרגדיה שפקדה אותנו אתמול. השחקן האהוב אנטון ילצ'ין הצטרף למועדון ה-27 המפוקפק לאחר שנהרג בתאונת דרכים. 2016 הזו פשוט לא מפסיקה להשתולל. ילצ'ין התחיל את הקריירה שלו בשלב די מוקדם, אבל הוא זכה לרוב תשומת הלב כאשר התקבל לעולם הבלוקבאסטרים בשנת 2009 עם הופעתו המשעשעת כצ'כוב ב"סטארטרק", וכעוד גרסה של קייל ריס בסרט… להמשך קריאה
18 ביוני 2016 מאת עופר ליברגל
״ברש״, סרטה הארוך הראשון של מיכל ויניק, עוסק במתבגרת אשר לומדת להבין את זהותה המינית. נושא זה הופיע גם בסרטיה הקצרים של היוצרת, ״פתיון״ ו״סרק״, אולם יש בסרט הרבה יותר מנערה אשר מבינה כי היא נמשכת גם לנשים, או מתאהבת בפעם הראשונה. יש בו גם לא מעט התרסה לגבי המקום של הפרט בתוך החברה, ותיאור אותנטי של תרבות הנוער בישראל - תיאור לא מתנשא,… להמשך קריאה
10 ביוני 2016 מאת אור סיגולי
הנה עובדה מעניינת שגיליתי לאחרונה: הסרט מבוסס-משחק-המחשב הכי מצליח עד כה בכל הזמנים הוא "לארה קרופט: טומב ריידר" משנת 2001, בכיכובה של אנג'לינה ג'ולי. בתחילת האלף רווחיו הכלל עולמיים עמדו על 274,703,340 מיליון דולר, ובטבלת שוברי הקופות האמריקאים באותה שנה הוא התמקם רק במקום ה-15. זה די מדהים שהסרט הלא משמעותי הזה, שלא השאיר חותם גדול מדי, מחזיק שיא כבר… להמשך קריאה
סרטה האחרון של שנטל אקרמן, שנקרא ״לא סרט משפחתי״ (No Home Movie), נפתח בשוט ארוך מאוד של עץ במדבר, עומד איתן מול הרוח. אולי ניתן לפרש את הנוכחות האיתנה של העץ כמקבילה למתועדת הראשית של הסרט, אמה של הבמאית, אשר נותרת צלולה וחזקה מול נסיבות חייה הקשות, הנחשפות בהדרגה בסרט באמצעות שורה של שיחות עם בתה. שיחות אשר לרוב המוקד בהם הוא היום-יומי,… להמשך קריאה
שיאה של עונת פסטיבלי הקיץ הישראלית מגיע ביום חמישי הבא, עם פתיחתו של פסטיבל הקולנוע ה-33 של ירושלים. אנחנו בסריטה מלווים את הפסטיבל מאז ראשית הבלוג, ועוד קודם לכן באמצעי תקשורת אחרים או פשוט כצופים, ונדמה שבכל שנה מחדש מצליח הצוות המקצועי של הפסטיבל למצוא סיבות להלהיב מחדש ולהשכיח את העובדה שמדובר כבר בעניין שבשגרה. גם הפעם נעקוב מקרוב אחר… להמשך קריאה
לפני שבוע יצא בישראל ובעולם סרט האקשן-מד"ב "היום השלישי: התחדשות", הסיקוול למרסק הקופות זוכה אוסקר האפקטים משנת 1996. נציג סריטה היחיד שצפה בסרט היה אורון, שאת רשמיו הלא נלהבים תרם לעכבר העיר. בשם עופר אינני יכול לדבר, אבל אני, ששנאתי את הסרט המקורי עוד כשישבתי ברב-חן 1 בלב המפרץ בהיותי בן 13 והרגשתי שעובדים עלי, החלטתי שאין לי עניין לצפות… להמשך קריאה
פעם, בעידן תור הזהב של הוליווד, הקומדיות הרומנטיות היו שנונות יותר. למעשה, ניתן אפילו לומר כי הן היו חלק מהז'אנר הכי חכם ומתוחכם שנוצר בהוליווד מאמצע שנות השלושים עד סוף החמישים. דווקא מפני שהן היו קיצוניות ומגוחכות יותר, עד לרמה כי רוב סרטי הז'אנר בזמנו נקראו "קומדיות סקרובול", כלומר קומדיה אשר עפה לכיוון לא צפוי ויש בה משהו מעוות ולא הגיוני מבחינת השמירה… להמשך קריאה
קוראים ותיקים של סריטה אשר יקישו את המילה "פיקסאר" בחיפוש, או פשוט יכנסו לחלק מן הלינקים במשפט זה, יודעים כי לבלוג בכלל ולי בפרט יש חיבה גדולה, לעתים לא רציונלית, לאולפני האנימציה של פיקסאר, גם בתקופה הנוכחית בה לא כל סרט תוצרת החברה מתקבל כאירוע קולנועי גדול, כפי שהיה לפני עשור בערך. לכן, ייתכן וחלקכם ייקח אותי בערבון מוגבל כאשר אומר שגם ״מוצאים את… להמשך קריאה
"לזמן את הרוע" הראשון, שיצא בשנת 2013, היה לי לאותם מקרים שבהם אני מרגיש כאילו נזרקתי לעולם מקביל שאת ההיגיון שלו אינני מצליח להבין . זה היה סרטו השישי של הבמאי המלזי המבטיח ג'יימס וואן ("המסור"), שפשוט פירק את קופות הכרטיסים והפך לאחד מסרטי האימה המרוויחים ביותר בכל הזמנים. ההצלחה של הסרט הייתה מובנת מאוד: על אף שהוא מסווג R לגילאי 16 ומעלה… להמשך קריאה
הקדמה לפרויקט: בשנים האחרונות הולכת ומתבבסת אצלי ההכרה שאינגמר ברגמן הוא אחד הבמאים האהובים עליי. אולם, בניגוד לבמאים אחרים אשר נמצאים אצלי בפסגה, לא בכל סרטיו צפיתי. גם בקרב הסרטים שראיתי, אני חש כי כתבתי על ברגמן פחות, או באופן לא ממצה, לעומת במאים אחרים. אני חש כי טרם הבעתי בפומבי את מלוא התפעמותי. בסדרת פוסטים זו אכתוב משהו על כל סרטי… להמשך קריאה
אין ברירה אלא לפתוח את אימת החודש של יוני בטרגדיה שפקדה אותנו אתמול. השחקן האהוב אנטון ילצ'ין הצטרף למועדון ה-27 המפוקפק לאחר שנהרג בתאונת דרכים. 2016 הזו פשוט לא מפסיקה להשתולל. ילצ'ין התחיל את הקריירה שלו בשלב די מוקדם, אבל הוא זכה לרוב תשומת הלב כאשר התקבל לעולם הבלוקבאסטרים בשנת 2009 עם הופעתו המשעשעת כצ'כוב ב"סטארטרק", וכעוד גרסה של קייל ריס בסרט… להמשך קריאה
״ברש״, סרטה הארוך הראשון של מיכל ויניק, עוסק במתבגרת אשר לומדת להבין את זהותה המינית. נושא זה הופיע גם בסרטיה הקצרים של היוצרת, ״פתיון״ ו״סרק״, אולם יש בסרט הרבה יותר מנערה אשר מבינה כי היא נמשכת גם לנשים, או מתאהבת בפעם הראשונה. יש בו גם לא מעט התרסה לגבי המקום של הפרט בתוך החברה, ותיאור אותנטי של תרבות הנוער בישראל - תיאור לא מתנשא,… להמשך קריאה
הנה עובדה מעניינת שגיליתי לאחרונה: הסרט מבוסס-משחק-המחשב הכי מצליח עד כה בכל הזמנים הוא "לארה קרופט: טומב ריידר" משנת 2001, בכיכובה של אנג'לינה ג'ולי. בתחילת האלף רווחיו הכלל עולמיים עמדו על 274,703,340 מיליון דולר, ובטבלת שוברי הקופות האמריקאים באותה שנה הוא התמקם רק במקום ה-15. זה די מדהים שהסרט הלא משמעותי הזה, שלא השאיר חותם גדול מדי, מחזיק שיא כבר… להמשך קריאה
תגובות אחרונות