13 בספטמבר 2016 מאת יעל דנון
לפני כחודש שבתי - מצוננת ובמחסור מצטבר של שעות שינה ועם זאת מאוד מרוצה - מוורוצלאב שבפולין, שם התקיים פסטיבל הקולנוע המצויין ״אופקים חדשים״, אליו הוזמנתי בעקבות תחרות ״המבקרים הצעירים״ של סריטה והמכון הפולני. זו למעשה ההזדמנות הראשונה לאסוף את מחשבותיי על האירוע הזה מאז שבתי ארצה ישירות אל טירוף היומיום, וגם להודות באופן רשמי לסריטה ולמכון הפולני על הפרס… להמשך קריאה
27 במאי 2016 מאת יעל דנון
״כיסאו של האב״ (Thy Father's Chair), סרטם של הבמאי אנטוניו טיבאלדי והעורך אלכס לורה, שמוקרן בימים אלה בפסטיבל דוקאביב, הוא סרט נקי על נושא מלוכלך. הסרט עוסק בנושא שהוא מכרה זהב עבור כל יוצר דוקו - זוג תאומים זהים, שהם גם אגרנים, המתגוררים יחדיו בבית הוריהם המתים. אבל למרות הנושא המרתק, נדמה שהיוצרים לא מצליחים להישיר מבט כן אל הדמויות שלהם,… להמשך קריאה
לפני כחודש שבתי - מצוננת ובמחסור מצטבר של שעות שינה ועם זאת מאוד מרוצה - מוורוצלאב שבפולין, שם התקיים פסטיבל הקולנוע המצויין ״אופקים חדשים״, אליו הוזמנתי בעקבות תחרות ״המבקרים הצעירים״ של סריטה והמכון הפולני. זו למעשה ההזדמנות הראשונה לאסוף את מחשבותיי על האירוע הזה מאז שבתי ארצה ישירות אל טירוף היומיום, וגם להודות באופן רשמי לסריטה ולמכון הפולני על הפרס… להמשך קריאה
״כיסאו של האב״ (Thy Father's Chair), סרטם של הבמאי אנטוניו טיבאלדי והעורך אלכס לורה, שמוקרן בימים אלה בפסטיבל דוקאביב, הוא סרט נקי על נושא מלוכלך. הסרט עוסק בנושא שהוא מכרה זהב עבור כל יוצר דוקו - זוג תאומים זהים, שהם גם אגרנים, המתגוררים יחדיו בבית הוריהם המתים. אבל למרות הנושא המרתק, נדמה שהיוצרים לא מצליחים להישיר מבט כן אל הדמויות שלהם,…
תגובות אחרונות