5 באפריל 2013 מאת אורון שמיר
"הפוכים" היה יכול להיות יופי של שם לתוכנית טלוויזיה סמי-דוקומנטרית על בליינים בבוקר שאחרי. או אולי טלנובלה (סליחה, "סדרה יומית"), על אהבה ובית קפה שכונתי, בכיכובם של השמות החמים של הרגע, אשר יתקררו מהר יותר מקפוצי'נו בכוס חד פעמית. גם פינה טלוויזיונית לילדים, אותה מגישות שתי שמיכות פוך עם עיני פלסטיק מודבקות, הייתה יכולה להתאים. אבל רצו הגורל והמפיצים וזהו… להמשך קריאה
26 במרץ 2013 מאת אורון שמיר
חשבנו, עופר ואני, איזה פוסט המלצות נוכל לרקוח לכבוד חג החירות. זה שבו כולם משועבדים למשפחותיהם במשך זמן רב כל-כך ובטח זקוקים לאיזו המלצה חמה על משהו לנקות איתו את העיניים בין ארוחה לסעודה. החלטנו לחרוג ממנהגינו להיות כה רציניים כל הזמן, וקצת להשתטות עם משחק אחד מי יודע של סרטים. נספור משלושה עשר ועד אחד, כל כותר יהיה קשור… להמשך קריאה
24 במרץ 2013 מאת אורון שמיר
לפני כחודשיים, החל עופר במלאכת הקודש של סקירת סרטיו המאוחרים-יחסית של מרטין סקורסזה, כמעין תגובה לשורה בטקסט של יניב על "ג'אנגו ללא מעצורים". חוקי המשחק: למצוא סרט (אפשר גם יותר מאחד) של מרטי משלושים השנים האחרונות שלא הולל מספיק בזמן אמת, או שנחשב בעינינו ללא מוערך מספיק - ולהאיר אותו מזווית אישית, כפי שאנחנו נוהגים כאן בסריטה. בחלק א', עופר… להמשך קריאה
24 בפברואר 2013 מאת אורון שמיר
חיכינו, כתבנו, ציפינו, הימרנו, ולבסוף הנה הוא - טקס האוסקר ה-85. החל ממחר בבוקר המילה "אוסקר" תהפוך רשמית למאוסה, אבל לפני כן יש את השיא של עונת הפרסים הלא מאוד שגרתית הזאת. כמובן שאנחנו נהיה כאן מיד לאחר הטקס עם רשימת הזוכים המלאה, הרהורים, הגיגים ופרשנויות. במהלך הערב עצמו, יקום לתחייה הטוויטר של סריטה, עם ציוצים פרי מוחו הקודח של… להמשך קריאה
23 בפברואר 2013 מאת אורון שמיר
ז'אק אודיאר הוא אחד הבמאים הצרפתים האהובים עליי. אמנם לא ראיתי את כל סרטיו, אבל מבין אלה שכן יצא לי לצפות בהם, אין אחד שלא נהנתי ממנו. מאז "נביא" (Un prophète) המצוין אפשר לומר שאני מחכה לסרט הבא שלו, אם כי מעט התאכזבתי כאשר שמעתי על הנושא הנידון וראיתי כמה תמונות, אי אז בפסטיבל קאן האחרון כאשר נחשפתי לראשונה אל… להמשך קריאה
12 בפברואר 2013 מאת אורון שמיר
ייתכן ויצא לכם ולכן להיתקל בכרזת הפרסום לסרט בשם "עיר שבורה" (Broken City). במבט ראשון הפוסטר מבטיח מותחן אפלולי בכיכובם של מארק וולברג וראסל קרואו, אולי משהו שקשור לחשיפת איזו אמת נוראה כפי שמרמז הטאגליין. הטריילר, לעומת זאת, שמח להודיע על נוכחותן של שתי נשים דומיננטיות בעלילה. הראשונה היא קתרין זיטה ג'ונס והשניה היא אלונה טל. עכשיו, זה לא שאני… להמשך קריאה
2 בפברואר 2013 מאת אורון שמיר
עופר כבר החל במלאכת הקודש של סקירת התוכניה בה מתהדר השנה פסטיבל הקולנוע הבריטי, כאשר מירקר את הסרטים הקלאסיים (קרי, הלא-חדשים) שיוקרנו בסינמטקים השונים במסגרת הפסטיבל. אני שמח להמשיך אותו עם התייחסות לשלושה סרטים שכבר ראיתי ואני מוכן להמליץ עליהם, גם אם בהסתייגויות שונות - "שבעה פסיכופטים" של מרטין מקדונה, "חופשה נעימה" של בן וויטלי ו"סיפורו של שקרן", האוטוביוגרפיה הפיקטיבית-מונפשת-תלת-מימדית… להמשך קריאה
28 בינואר 2013 מאת אורון שמיר
פעם בכמה זמן מגיע סרט שמצדיק את קיומם של מבקרי קולנוע. לא מפני שהוא כל-כך אמנותי ולמבינים בלבד עד כי הוא יוצר חיץ בינם לבין שאר האוכלוסיה המאוד מגוונת ומאוד לא הומוגנית שמכונה תמיד ובטעות "הקהל". ההיפך הגמור. הוא מאשש את תפקידם של המבקרים כמתווכים, בין אותם צופים מיומנים פחות ובין סרט שיכול להיראות במבט ראשון כלא מתקשר, כפועל בעולם… להמשך קריאה
2 בינואר 2013 מאת אורון שמיר
וזהו. שנת 2012 הלכה לבלי שוב, ובניגוד לתחזיות המוקדמות כולנו עדיין כאן. אז אחרי שתסיימו לנשום לרווחה על עוד בלוף-סוף-העולם-שהתגלה-כפברוק, הנה מה שאולי פספתם או פספסתן בשבוע ומשהו האחרונים בבלוג. התחלנו עם פרויקט סרטי האימה של אור, שבבולמוס של סוף שנה בחר את הטובים שבהם. המשכנו אל ניסיון לשחזר את הפוסט המצליח בתולדות הבלוג - הסיכום של עופר. אחר-כך הגיע… להמשך קריאה
29 בדצמבר 2012 מאת אורון שמיר
בתחילה הסתמן שאלך על פורמט סיכום שנה מעט שונה מזה שמלווה אותי בשלוש השנים האחרונות (הנה סיכומי 2009, 2010 ו-2011 שלי). בעיקר מטעמי התחדשות, למרות שאני מאמין גדול בתבניתיות של סיכומי שנה. היא זו שעוזרת להכניס את כל המחשבות למסגרת ועצם הבנאליות שלה הוא מבורך במקרה של הסתכלות אל מעבר לכתף ושליפת כל האירועים והסרטים שעשו את השנה החולפת למה… להמשך קריאה
"הפוכים" היה יכול להיות יופי של שם לתוכנית טלוויזיה סמי-דוקומנטרית על בליינים בבוקר שאחרי. או אולי טלנובלה (סליחה, "סדרה יומית"), על אהבה ובית קפה שכונתי, בכיכובם של השמות החמים של הרגע, אשר יתקררו מהר יותר מקפוצי'נו בכוס חד פעמית. גם פינה טלוויזיונית לילדים, אותה מגישות שתי שמיכות פוך עם עיני פלסטיק מודבקות, הייתה יכולה להתאים. אבל רצו הגורל והמפיצים וזהו… להמשך קריאה
חשבנו, עופר ואני, איזה פוסט המלצות נוכל לרקוח לכבוד חג החירות. זה שבו כולם משועבדים למשפחותיהם במשך זמן רב כל-כך ובטח זקוקים לאיזו המלצה חמה על משהו לנקות איתו את העיניים בין ארוחה לסעודה. החלטנו לחרוג ממנהגינו להיות כה רציניים כל הזמן, וקצת להשתטות עם משחק אחד מי יודע של סרטים. נספור משלושה עשר ועד אחד, כל כותר יהיה קשור… להמשך קריאה
לפני כחודשיים, החל עופר במלאכת הקודש של סקירת סרטיו המאוחרים-יחסית של מרטין סקורסזה, כמעין תגובה לשורה בטקסט של יניב על "ג'אנגו ללא מעצורים". חוקי המשחק: למצוא סרט (אפשר גם יותר מאחד) של מרטי משלושים השנים האחרונות שלא הולל מספיק בזמן אמת, או שנחשב בעינינו ללא מוערך מספיק - ולהאיר אותו מזווית אישית, כפי שאנחנו נוהגים כאן בסריטה. בחלק א', עופר… להמשך קריאה
חיכינו, כתבנו, ציפינו, הימרנו, ולבסוף הנה הוא - טקס האוסקר ה-85. החל ממחר בבוקר המילה "אוסקר" תהפוך רשמית למאוסה, אבל לפני כן יש את השיא של עונת הפרסים הלא מאוד שגרתית הזאת. כמובן שאנחנו נהיה כאן מיד לאחר הטקס עם רשימת הזוכים המלאה, הרהורים, הגיגים ופרשנויות. במהלך הערב עצמו, יקום לתחייה הטוויטר של סריטה, עם ציוצים פרי מוחו הקודח של… להמשך קריאה
ז'אק אודיאר הוא אחד הבמאים הצרפתים האהובים עליי. אמנם לא ראיתי את כל סרטיו, אבל מבין אלה שכן יצא לי לצפות בהם, אין אחד שלא נהנתי ממנו. מאז "נביא" (Un prophète) המצוין אפשר לומר שאני מחכה לסרט הבא שלו, אם כי מעט התאכזבתי כאשר שמעתי על הנושא הנידון וראיתי כמה תמונות, אי אז בפסטיבל קאן האחרון כאשר נחשפתי לראשונה אל… להמשך קריאה
ייתכן ויצא לכם ולכן להיתקל בכרזת הפרסום לסרט בשם "עיר שבורה" (Broken City). במבט ראשון הפוסטר מבטיח מותחן אפלולי בכיכובם של מארק וולברג וראסל קרואו, אולי משהו שקשור לחשיפת איזו אמת נוראה כפי שמרמז הטאגליין. הטריילר, לעומת זאת, שמח להודיע על נוכחותן של שתי נשים דומיננטיות בעלילה. הראשונה היא קתרין זיטה ג'ונס והשניה היא אלונה טל. עכשיו, זה לא שאני… להמשך קריאה
עופר כבר החל במלאכת הקודש של סקירת התוכניה בה מתהדר השנה פסטיבל הקולנוע הבריטי, כאשר מירקר את הסרטים הקלאסיים (קרי, הלא-חדשים) שיוקרנו בסינמטקים השונים במסגרת הפסטיבל. אני שמח להמשיך אותו עם התייחסות לשלושה סרטים שכבר ראיתי ואני מוכן להמליץ עליהם, גם אם בהסתייגויות שונות - "שבעה פסיכופטים" של מרטין מקדונה, "חופשה נעימה" של בן וויטלי ו"סיפורו של שקרן", האוטוביוגרפיה הפיקטיבית-מונפשת-תלת-מימדית… להמשך קריאה
פעם בכמה זמן מגיע סרט שמצדיק את קיומם של מבקרי קולנוע. לא מפני שהוא כל-כך אמנותי ולמבינים בלבד עד כי הוא יוצר חיץ בינם לבין שאר האוכלוסיה המאוד מגוונת ומאוד לא הומוגנית שמכונה תמיד ובטעות "הקהל". ההיפך הגמור. הוא מאשש את תפקידם של המבקרים כמתווכים, בין אותם צופים מיומנים פחות ובין סרט שיכול להיראות במבט ראשון כלא מתקשר, כפועל בעולם… להמשך קריאה
בתחילה הסתמן שאלך על פורמט סיכום שנה מעט שונה מזה שמלווה אותי בשלוש השנים האחרונות (הנה סיכומי 2009, 2010 ו-2011 שלי). בעיקר מטעמי התחדשות, למרות שאני מאמין גדול בתבניתיות של סיכומי שנה. היא זו שעוזרת להכניס את כל המחשבות למסגרת ועצם הבנאליות שלה הוא מבורך במקרה של הסתכלות אל מעבר לכתף ושליפת כל האירועים והסרטים שעשו את השנה החולפת למה… להמשך קריאה
תגובות אחרונות