19 במאי 2017 מאת עופר ליברגל
פסטיבל דוקאביב מתקרב לסיומו, אם כי הדיווחים שלי על חלק מן הסרטים אשר ראיתי במהלכו ימשכו גם לתוך שבוע הבא. בינתיים, בערב יום רביעי (ה-17.5) כבר חולקו הפרסים לזוכים בפסטיבל והנה הם לפניכם: פרס הסרט הישראלי הטוב ביותר: "הקיר" במאית: מורן איפרגן (כתבתי עליו בדיווח השני) ציון לשבח תחרות ישראלית: "מקווה שאני בפריים" במאית: נטעלי בראון (פירוט עליו בהמשך פוסט זה)… להמשך קריאה
17 במאי 2017 מאת עופר ליברגל
אחרי שדנתי בסרטים ישראלים בפוסט הקודם, בפוסט הזה אני חוזר לסרטים מן התכנית הבינלאומית של הפסטיבל. ליתר דיוק, ארבעה סרטים אשר כולם נוגעים בדרך זו או אחרת בסוגיות פוליטיות ובחלקם יש נושאים שחוזרים. בלי כוונה, נדמה לי שיצא לי שהם מסודרים בפוסט מן הכבד לקצת פחות כבד מבחינת התכנים. חירותו של השטן Devil's Freedom מקסיקו מהווה מקור להרבה סרטים תיעודים… להמשך קריאה
15 במאי 2017 מאת עופר ליברגל
את הדיווח השני מפסטיבל דוקאביב בחרתי להקדיש לארבעה סרטים ישראלים בעלי מכנה משותף: כולם דנים במקום פיזי, בייצוג שלו, וגם בקשר בין העבר והווה. אף כי פרט למכנה משותף זה, מדובר בסרטים שונים לחלוטין בסגנון הקולנועי שלהם ובאפקט שהם מייצרים. לדיווח הקודם לחצו כאן. הקיר סרטה של מורן איפרגן מדגים סוגים שונים ניתוק ושייכות לסביבה ולמורשת, בעוד הבמאית משלבת בין תיעוד… להמשך קריאה
13 במאי 2017 מאת עופר ליברגל
פסטיבל דוקאביב השנתי החל ביום חמישי האחרון (11 למאי), ובימיו הראשונים צברתי לא מעט סרטים, אשר לא על כולם מצאתי זמן לכתוב. בשלב זה אני משאיר את הדיון בסרטים הישראלים לפוסט הבא, ובינתיים כותב על כמה היבטים אשר עולים בחלק מן הסרטים הבינלאומיים שראיתי. "דינה" Dina לרוב אני סבור כי אחרי שמגיע שיא לקראת סיום סרט, עדיף שלא יבוא אחריו… להמשך קריאה
11 במאי 2017 מאת עופר ליברגל
״תחושה של סוף״ (The Sense of an Ending) הוא סרט שמבוסס על ספר באופן בולט. כמובן, הרבה מאוד סרטים מבוססים על ספרים, מוכרים ולא מוכרים, ולכאורה אין ייחוד בכך שהתסריטאי ניק פיין והבמאי ריטש באטרה (״לאנצ׳ בוקס״) עיבדו לסרט את רב המכר של ג'וליאן בארנס. אלא שבמקרה זה, ניכר בסרט כי היה ניסיון להעביר למסך לא מעט רבדים מן הספר, דבר אשר יוצר… להמשך קריאה
6 במאי 2017 מאת עופר ליברגל
פוסט זה הוא חלק מסדרת פוסטים המוקדשים לסרטים אותם אני מגדיר ככישלונות נהדרים, כלומר עליהם לעמוד בשני תנאים בסיסים: 1. מדובר בסרטים שנכשלו כאשר יצאו לאקרנים לראשונה, עם עדיפות לכישלונות קטסטרופליים. 2. מדובר בסרטים נהדרים. חלק מהתגובות לפוסט הקודם (על ״אחד מהלב״ של קופולה) גרמו לי לחשוב שהכלל השני לא הובהר בצורה ברורה מספיק - לדעתי האישית לא מדובר בסתם סרטים אלא ביותר מכך,… להמשך קריאה
20 באפריל 2017 מאת עופר ליברגל
ג'יימס גריי הוא אחד מן הבמאים האמריקאים המוערכים ביותר בקרב חלק מן המבקרים (ופסטיבל קאן, אשר הציג בתחרות כמעט את כל סרטיו). אבל הקריירה שלו נטולה סרטים שהצליחו במולדתו מעבר לבתי הקולנוע של ניו יורק, העיר בה גם התרחשו כל סרטיו עד כה. גם בארץ נדמה כי הסיבה היחידה ששמו אולי מוכר הוא צמד סרטים בהם למוני מושונוב היה תפקיד… להמשך קריאה
16 באפריל 2017 מאת עופר ליברגל
את השבוע החולף העברתי בפסטיבל הסרטים של איסטנבול, כחבר בצוות השיפוט של ארגון המבקרים פיפרסקי. צוות השיפוט מטעמנו, שפעל במקביל לצוות השיפוט הראשי של הפסטיבל, התפצל לשניים. שלושה שופטים צפו בסרטי התחרות הבינלאומית, ולשמחתי (ובלי התערבותי) הם בחרו לתת את הפרס לסרטה של מייסלון חמוד ״לא פה לא שם״. השופטים האחרים, ואני ביניהם, התמקדו בתחרות הקולנוע הטורקי. הצוות כלל מלבדי את ראש… להמשך קריאה
9 באפריל 2017 מאת עופר ליברגל
הקדמה לפרויקט: בשנים האחרונות הולכת ומתבססת אצלי ההכרה שאינגמר ברגמן הוא אחד הבמאים האהובים עליי. אולם, בניגוד לבמאים אחרים אשר נמצאים אצלי בפסגה, לא בכל סרטיו צפיתי. גם בקרב הסרטים שראיתי, אני חש כי כתבתי על ברגמן פחות, או באופן לא ממצה, לעומת במאים אחרים. אני חש כי טרם הבעתי בפומבי את מלוא התפעמותי. בסדרת פוסטים זו אכתוב משהו על כל סרטי… להמשך קריאה
8 באפריל 2017 מאת עופר ליברגל
בשנים האחרונות סקרתי בבלוג זה את סרטי התחרות בפסטיבל קאן, פסטיבל הקולנוע החשוב בעולם, זמן קצר לאחר שפורסמו. השנה, אני מנסה להקדים את הפרסום ולסקור את הסרטים שיהיו בולטים בתחרות לפני שתתפרסם הבחירה באופן רשמי. יש בכך מימד של הימור, שכן תמיד יש כמות מסוימת של הפתעות בבחירה של הפסטיבל, גם אם היא צפויה ברובה. כמו כן, אין לי יכולת… להמשך קריאה
פסטיבל דוקאביב מתקרב לסיומו, אם כי הדיווחים שלי על חלק מן הסרטים אשר ראיתי במהלכו ימשכו גם לתוך שבוע הבא. בינתיים, בערב יום רביעי (ה-17.5) כבר חולקו הפרסים לזוכים בפסטיבל והנה הם לפניכם: פרס הסרט הישראלי הטוב ביותר: "הקיר" במאית: מורן איפרגן (כתבתי עליו בדיווח השני) ציון לשבח תחרות ישראלית: "מקווה שאני בפריים" במאית: נטעלי בראון (פירוט עליו בהמשך פוסט זה)… להמשך קריאה
אחרי שדנתי בסרטים ישראלים בפוסט הקודם, בפוסט הזה אני חוזר לסרטים מן התכנית הבינלאומית של הפסטיבל. ליתר דיוק, ארבעה סרטים אשר כולם נוגעים בדרך זו או אחרת בסוגיות פוליטיות ובחלקם יש נושאים שחוזרים. בלי כוונה, נדמה לי שיצא לי שהם מסודרים בפוסט מן הכבד לקצת פחות כבד מבחינת התכנים. חירותו של השטן Devil's Freedom מקסיקו מהווה מקור להרבה סרטים תיעודים… 
את הדיווח השני מפסטיבל דוקאביב בחרתי להקדיש לארבעה סרטים ישראלים בעלי מכנה משותף: כולם דנים במקום פיזי, בייצוג שלו, וגם בקשר בין העבר והווה. אף כי פרט למכנה משותף זה, מדובר בסרטים שונים לחלוטין בסגנון הקולנועי שלהם ובאפקט שהם מייצרים. לדיווח הקודם לחצו כאן. הקיר סרטה של מורן איפרגן מדגים סוגים שונים ניתוק ושייכות לסביבה ולמורשת, בעוד הבמאית משלבת בין תיעוד… 
פסטיבל דוקאביב השנתי החל ביום חמישי האחרון (11 למאי), ובימיו הראשונים צברתי לא מעט סרטים, אשר לא על כולם מצאתי זמן לכתוב. בשלב זה אני משאיר את הדיון בסרטים הישראלים לפוסט הבא, ובינתיים כותב על כמה היבטים אשר עולים בחלק מן הסרטים הבינלאומיים שראיתי. "דינה" Dina לרוב אני סבור כי אחרי שמגיע שיא לקראת סיום סרט, עדיף שלא יבוא אחריו… 
״תחושה של סוף״ (The Sense of an Ending) הוא סרט שמבוסס על ספר באופן בולט. כמובן, הרבה מאוד סרטים מבוססים על ספרים, מוכרים ולא מוכרים, ולכאורה אין ייחוד בכך שהתסריטאי ניק פיין והבמאי ריטש באטרה (״לאנצ׳ בוקס״) עיבדו לסרט את רב המכר של ג'וליאן בארנס. אלא שבמקרה זה, ניכר בסרט כי היה ניסיון להעביר למסך לא מעט רבדים מן הספר, דבר אשר יוצר… 
פוסט זה הוא חלק מסדרת פוסטים המוקדשים לסרטים אותם אני מגדיר ככישלונות נהדרים, כלומר עליהם לעמוד בשני תנאים בסיסים: 1. מדובר בסרטים שנכשלו כאשר יצאו לאקרנים לראשונה, עם עדיפות לכישלונות קטסטרופליים. 2. מדובר בסרטים נהדרים. חלק מהתגובות לפוסט הקודם (על ״אחד מהלב״ של קופולה) גרמו לי לחשוב שהכלל השני לא הובהר בצורה ברורה מספיק - לדעתי האישית לא מדובר בסתם סרטים אלא ביותר מכך,… 
ג'יימס גריי הוא אחד מן הבמאים האמריקאים המוערכים ביותר בקרב חלק מן המבקרים (ופסטיבל קאן, אשר הציג בתחרות כמעט את כל סרטיו). אבל הקריירה שלו נטולה סרטים שהצליחו במולדתו מעבר לבתי הקולנוע של ניו יורק, העיר בה גם התרחשו כל סרטיו עד כה. גם בארץ נדמה כי הסיבה היחידה ששמו אולי מוכר הוא צמד סרטים בהם למוני מושונוב היה תפקיד… 
את השבוע החולף העברתי בפסטיבל הסרטים של איסטנבול, כחבר בצוות השיפוט של ארגון המבקרים פיפרסקי. צוות השיפוט מטעמנו, שפעל במקביל לצוות השיפוט הראשי של הפסטיבל, התפצל לשניים. שלושה שופטים צפו בסרטי התחרות הבינלאומית, ולשמחתי (ובלי התערבותי) הם בחרו לתת את הפרס לסרטה של מייסלון חמוד ״לא פה לא שם״. השופטים האחרים, ואני ביניהם, התמקדו בתחרות הקולנוע הטורקי. הצוות כלל מלבדי את ראש… 
הקדמה לפרויקט: בשנים האחרונות הולכת ומתבססת אצלי ההכרה שאינגמר ברגמן הוא אחד הבמאים האהובים עליי. אולם, בניגוד לבמאים אחרים אשר נמצאים אצלי בפסגה, לא בכל סרטיו צפיתי. גם בקרב הסרטים שראיתי, אני חש כי כתבתי על ברגמן פחות, או באופן לא ממצה, לעומת במאים אחרים. אני חש כי טרם הבעתי בפומבי את מלוא התפעמותי. בסדרת פוסטים זו אכתוב משהו על כל סרטי… 
בשנים האחרונות סקרתי בבלוג זה את סרטי התחרות בפסטיבל קאן, פסטיבל הקולנוע החשוב בעולם, זמן קצר לאחר שפורסמו. השנה, אני מנסה להקדים את הפרסום ולסקור את הסרטים שיהיו בולטים בתחרות לפני שתתפרסם הבחירה באופן רשמי. יש בכך מימד של הימור, שכן תמיד יש כמות מסוימת של הפתעות בבחירה של הפסטיבל, גם אם היא צפויה ברובה. כמו כן, אין לי יכולת…
תגובות אחרונות