22 בדצמבר 2018 מאת עופר ליברגל
ראשית, התנצלות. בשלב זה, ייתכן וכבר נאמס לכם לשמוע דעות בעד/נגד/סרט יפה אבל למה להתלהב, לגבי הסרט ״רומא״ (Roma) של אלפונסו קוארון. חלק מן האכזבה של הצופים בסרט יכולה לנבוע גם בגלל עודף השבחים והעיסוק בו, עיסוק אשר התחלתי בו כבר באוגוסט בפסטיבל ונציה, אם כי בניגוד לאחרים נזהרתי ועודני נזהר מהכתרת הסרט לאחד מהכי גדולים של/ב (מלאו את החסר).… להמשך קריאה
16 בדצמבר 2018 מאת עופר ליברגל
תקופת סיכומי השנה היא תקופה מהנה ומתסכלת. מתסכלת מכיוון שתחימת הסרטים לשנה היא מלאכותית, גם מבחינת ההבדל בין לוח ההפצה בארץ לבין לוחות ההפצה של סרטים בפסטיבלים/בעולם. יתרה מכך, תהליכים קולנועיים ותרבותיים מתרחשים לאורך תקופות שהם לאו דווקא חופפות לשנה הכרונולוגית, דבר אשר יבוא לידי ביטוי בטקסט זה על ידי נתינת הדעת על מספר דברים שמאפיינים את הקולנוע שראיתי בשנה… להמשך קריאה
13 בדצמבר 2018 מאת עופר ליברגל
בסקירה כפולה זו אכתוב על שני סרטים תיעודיים ישראליים שהחלו את דרכם בתחרות של פסטיבל ירושלים וכעת מוקרנים בסינמטקים. שניהם לכאורה טוענים פוליטית אך בפועל אחד מהם, לאו דווקא זה המדובר יותר, מטריד הרבה יותר. נתחיל איתו ונמשיך משם. סיבת המוות סרטו של רמי א. כץ משתייך לכאורה לתת-הסוגה המצליחה בקולנוע התיעודי של השנים האחרונות: דוקו-מתח. הסרט מתאר מאבק רב… להמשך קריאה
7 בדצמבר 2018 מאת עופר ליברגל
בפוסט הקודם בסדרה, טענתי כי אני לא מכיר אף אחד אשר מדרג את ״אכזריות בלתי נסבלת״ כאחד מן הסרטים הכי טובים, או אהובים, של האחים כהן. מתברר כי טעיתי - קבלתי תגובות רבות מצד אנשים שטענו כי זה הסרט האהוב עליהם. הדבר מעורר בי סקרנות לגבי הסרט לו מוקדש הפוסט הנוכחי: ״לחסל את הליידי״ (The Ladykillers) סרט שרבים מדרגים אותו כחלש… להמשך קריאה
3 בדצמבר 2018 מאת עופר ליברגל
חודש דצמבר סוגר את השנה והוא נפתח עם חג החנוכה ועם שני פסטיבלי קולנוע שזכו להתייחסות נפרדת בבלוג - פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים (שחלק מסרטיו גם ינדדו ברחבי הארץ) ופסטיבל אוטופיה בתל-אביב-יפו וגם בחיפה. כמו כן, סרטים שהוצגו בפסטיבלים של ירושלים וחיפה יוצגו כמו תמיד בסינמטקים, ובאופן אישי אני מתכוון להשלים את ״קיץ״ של קיריל סרברניקוב שיוקרן בחיפה ובתל אביב,… להמשך קריאה
29 בנובמבר 2018 מאת עופר ליברגל
אישה חוזרת אחרי שנים רבות לבית משפחתה בעיר רחוקה ומבינה כי עליה לבחון מחדש כל היבט בחייה; משפחה מנסה להתמודד עם מחלת האלצהיימר של אישה מבוגרת, מה שמוביל להרבה מצבים קומיים-טרגיים; גבר באמצע החיים עדיין מנסה לזכות בתמיכת האב אשר תמיד משדר אכזבה ממעשיו; צעירה הלומדת במכללה מרגישה ניתוק מהוריה ומן העתיד הצפוי לה, והמתחים הללו עולים במהלך ימים בהם… להמשך קריאה
22 בנובמבר 2018 מאת עופר ליברגל
בעשור האחרון ביסס את עצמו הירוקאזו קורה-אדה כבמאי היפני הפעיל הכי מוכר מחוץ למולדתו, ובשנים האחרונות כמעט כל סרט שלו גם מופץ בהצלחה יחסית בארץ. רוב הזמן הבמאי נצמד לנוסחה אשר גורמת לסרטים שלו להיות נגישים ומרגשים לרבים ברחבי העולם: עיסוק במערכות יחסים בתוך המשפחה, לרוב עם תפקיד מהותי לילדים קטנים וסצנות סנטימנטליות קטנות שנוגעת בקיטש ומתיקות יתר, אבל שורדות… להמשך קריאה
18 בנובמבר 2018 מאת עופר ליברגל
על ״הצד האחר של הרוח״ (The Other Side of the Wind), סרטו האחרון של אורסון וולס שהושלם השנה שנים אחרי מותו, כתבתי כאשר הוצג בבכורה בפסטיבל ונציה. זו הייתה תגובה ראשונית וחלקית, מטבעה. מזה מספר שבועות הסרט זמין לצפייה בנטפליקס, יחד עם הסרט התיעודי ״הם יאהבו אותי אחרי מותי״ (They'll Love Me When I'm Dead) שעושה מעט סדר בסיפור הסבוך… להמשך קריאה
13 בנובמבר 2018 מאת עופר ליברגל
פסטיבל "או לה לה!" לקומדיות צרפתיות הוא כנראה האירוע שהכי נושק למיינסטרים מבין אלה המתקיימים בסינמטקים השונים תחת הכותרת "פסטיבל". זאת מכיוון שהאירוע, שנולד לפני כארבע שנים מתוך פסטיבל הקולנוע הצרפתי הוותיק יותר (שיתקיים בהמשך החורף), לא מביא בהכרח את הסרטים הצרפתיים הכי מדוברים בסצנת הפסטיבלים, אלא כאלה בעלי אופי מסחרי יותר, חלקם אכן מופצים מסחרית מיד אחריו, וחלקם בהחלט… להמשך קריאה
8 בנובמבר 2018 מאת עופר ליברגל
סרטים בינוניים שמנסים להיות סרטים גדולים הם יותר קשים וכואבים לצפייה מסתם סרטים לא טובים. ״החיים האלה״ (Life Itself), סרטו החדש של דן פוגלמן (שסדרת הטלוויזיה שיצר תפסה את התרגום הישיר לעברית "החיים עצמם", ובנוסף הוא כתב עוד הרבה מאוד סרטים), מכיל לא מעט סצנות מרגשות בפני עצמן, סיפורי אהבה קטנים ויפים ורגעים טובים במשחק ובטכניקה הקולנועית. אבל כל אלו… להמשך קריאה
בסקירה כפולה זו אכתוב על שני סרטים תיעודיים ישראליים שהחלו את דרכם בתחרות של פסטיבל ירושלים וכעת מוקרנים בסינמטקים. שניהם לכאורה טוענים פוליטית אך בפועל אחד מהם, לאו דווקא זה המדובר יותר, מטריד הרבה יותר. נתחיל איתו ונמשיך משם. סיבת המוות סרטו של רמי א. כץ משתייך לכאורה לתת-הסוגה המצליחה בקולנוע התיעודי של השנים האחרונות: דוקו-מתח. הסרט מתאר מאבק רב… להמשך קריאה
חודש דצמבר סוגר את השנה והוא נפתח עם חג החנוכה ועם שני פסטיבלי קולנוע שזכו להתייחסות נפרדת בבלוג - פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים (שחלק מסרטיו גם ינדדו ברחבי הארץ) ופסטיבל אוטופיה בתל-אביב-יפו וגם בחיפה. כמו כן, סרטים שהוצגו בפסטיבלים של ירושלים וחיפה יוצגו כמו תמיד בסינמטקים, ובאופן אישי אני מתכוון להשלים את ״קיץ״ של קיריל סרברניקוב שיוקרן בחיפה ובתל אביב,… להמשך קריאה
תגובות אחרונות