27 בדצמבר 2013 מאת עופר ליברגל
סיפורים כאלו כבר לא אמורים לקרות בעולם של ימינו, אך בכל זאת אנחנו שומעים עליהם אחת לכמה זמן: תיונקות שהוחלפו זמן קצר לאחר לידה, כלומר במחלקת יולדות בבית חולים בימים הראשונים לחיים. משפחה מגדלת ילד במשך שנים, ואז מתברר לה כי אין קשר ביולוגי בינה לבין הילד וכי הילד "שלה" (גנטית) גדל בכלל במשפחה אחרת. בגלל שסיפורים כאלו אכן מתרחשים,… להמשך קריאה
24 בדצמבר 2013 מאת עופר ליברגל
באופן כללי, יש דבר מלאכותי מאוד בסיכומי שנה, שכן השנה הקלנדרית היא בסופו של עניין נקודה אקראית בציר הזמן. מה גם שסרטים נודדים משנה לשנה: "אהבה" של מיכאל האנקה הוא אחד מסרטי השנה שעברה שלי, אבל יצא בארץ רק ב-2013. וזה לא שהמעבר בלוח השנה משנה משהו מן הסרטים עצמם. חיבור הסרטים על ידי מגמות גם הוא נגוע באותה רוח… להמשך קריאה
21 בדצמבר 2013 מאת עופר ליברגל
ראשית, אפתח בשתי אקסיומות: סרט על חיי נלסון מנדלה לא יכול להיות משעמם, וסרט על חיי נלסון מנדלה לא יכול שלא לרגש. סרטו החדש של ג'סטין צ'דוויק, הנושא את שם המנהיג הידוע, אינו מפריך את האקסיומות הנ"ל. מנדלה הוא דמות פוליטית מן המרתקות שפעלו אי פעם ולבטח בימי חיינו, והמאבק שלו לחירות ולשוויון זכויות לא יכול שלא לרגש. וכן, לא… להמשך קריאה
14 בדצמבר 2013 מאת עופר ליברגל
"אחים בדם" (Out of the Furnace) סרטו החדש של סקוט קופר ("לב לא שפוי") מתחיל בצורה מרהיבה, באחד מן השוטים היפים שתראו השנה בסרט כלשהו. אלא שהשוט הזה נקטע באמצע והמשך הסצנה ממנו עשוי באופן המפספס את הפוטנציאל של הסיטואציה שברא הבמאי - הצגה של דמות אלימה בזמן צפייה בסרט בקולנוע דרייב אין, כאשר בהתחלה יש חיבור בין הסרט הנראה… להמשך קריאה
8 בדצמבר 2013 מאת עופר ליברגל
ביום שישי הקרוב, ה-13.12 בשעה 11:00 בקולנוע לב תל אביב, נקיים המפגש הבא שלנו במסגרת סדרת "סרטים מחוץ לזרם", הפעם עם סרט המתח השבדי "המהפנט" (The Hypnotist). סרט שכמיטב המסורת הסקנדינבית מן השנים האחרונות משלב מתח איטי עם יחסים מעניינים בין הדמויות. מה שמפתיע בסרט הוא זהות הבמאי - לאסה האלסטרום, במאי המזוהה עם סרטים רומנטיים יותר, המשלבים קיטש. וגם במאי שכבר… להמשך קריאה
6 בדצמבר 2013 מאת עופר ליברגל
לפעמים דממה משמיעה קול. עם עליית כתוביות הסיום של הסרט הישראלי החדש "שש פעמים", הקול של הדממה היה חזק יותר מקולו של שיר הנושא אשר ליווה את הכתוביות. דממה של הלם שקט, של חוסר נחת מול הסרט בו הקהל מסיים לצפות, מול המציאות שהסרט הזו מייצג. אם הקולנוע הינו מראה של המציאות (וזו אמירה מקובלת) קשה לי לחשוב על סרט… להמשך קריאה
1 בדצמבר 2013 מאת עופר ליברגל
צריך להתחיל במקרה הזה מן השורה התחתונה: "כחול הוא הצבע החם ביותר" (La vie d'Adèle בצרפתית, Blue is the Warmest Color באנגלית) של עבדלטיף קשיש הוא לא רק אחד מן הסרטים הכי מדוברים של השנה בקולנוע האירופאי. הוא גם אחד מן הסרטים שהכי ריגש אותי, הכי נשאר חרות בזיכרוני, בשל כמות גדולה למדי של מעלות. ויש לי איתו בעיות, חלקן… להמשך קריאה
27 בנובמבר 2013 מאת עופר ליברגל
לכאורה, יש סתירה בלכתוב על סרטי "פילם נואר", קולנוע אפל, דווקא בחנוכה, חג האורות. אולם למעשה, כפי שסרטי הנואר תואמים את שמם, הם גם סרטים החוגגים את האור יותר מכל סגנון קולנועי אחר. הסרטים הללו אפלים בעלילה שלהם והמצבים המוסריים שהם מציגים, ולא פעם מדובר בדמויות לא סימפטיות. הם גם מראים יותר שחור וחשוך בפריים מהנהוג. אבל כפי שהציורים של… להמשך קריאה
22 בנובמבר 2013 מאת עופר ליברגל
"פנתר לבן", סרטו של דני רייספלד - שהוקרן בפסטיבל קולנוע דרום, בפסטיבל הקולנוע בירושלים ומציג בימים אלו בבתי הקולנוע - הוא ללא ספק סרט ז'אנר הן בעלילה שלו והן בסגנון שלו. אולם, מדובר בסרט המשלב בצורה טבעית ולא מאולצת בין כמה ז'אנרים, כאשר לפחות לגבי שני הראשונים הוא מציית לחוקי הז'אנר באופן נאמן ומסורתי: זהו סרט ספורט/אגרוף בו המתאגרף הוותיק לוקח… להמשך קריאה
19 בנובמבר 2013 מאת עופר ליברגל
1. דמעה מנותקת מן הגוף כבר לא שייכת לפנים הבוכות שייכת ליקום, או לפנים שלי להן מחוברת דמעות אחרות שצצות פתאום כאשר הדמעה מרחפת בקו ישיר לצופה היא נושאת את הכאב שלו צפון בתוך כאב כללי, החלל בוכה הולכים לקולנוע לא על מנת להתרגש בגלל מה שעובר על הדמויות אלא על מנת להיזכר בכאב שלנו, להתגבר 2. ברגע הזה, "כח… להמשך קריאה
סיפורים כאלו כבר לא אמורים לקרות בעולם של ימינו, אך בכל זאת אנחנו שומעים עליהם אחת לכמה זמן: תיונקות שהוחלפו זמן קצר לאחר לידה, כלומר במחלקת יולדות בבית חולים בימים הראשונים לחיים. משפחה מגדלת ילד במשך שנים, ואז מתברר לה כי אין קשר ביולוגי בינה לבין הילד וכי הילד "שלה" (גנטית) גדל בכלל במשפחה אחרת. בגלל שסיפורים כאלו אכן מתרחשים,… להמשך קריאה
באופן כללי, יש דבר מלאכותי מאוד בסיכומי שנה, שכן השנה הקלנדרית היא בסופו של עניין נקודה אקראית בציר הזמן. מה גם שסרטים נודדים משנה לשנה: "אהבה" של מיכאל האנקה הוא אחד מסרטי השנה שעברה שלי, אבל יצא בארץ רק ב-2013. וזה לא שהמעבר בלוח השנה משנה משהו מן הסרטים עצמם. חיבור הסרטים על ידי מגמות גם הוא נגוע באותה רוח… להמשך קריאה
ראשית, אפתח בשתי אקסיומות: סרט על חיי נלסון מנדלה לא יכול להיות משעמם, וסרט על חיי נלסון מנדלה לא יכול שלא לרגש. סרטו החדש של ג'סטין צ'דוויק, הנושא את שם המנהיג הידוע, אינו מפריך את האקסיומות הנ"ל. מנדלה הוא דמות פוליטית מן המרתקות שפעלו אי פעם ולבטח בימי חיינו, והמאבק שלו לחירות ולשוויון זכויות לא יכול שלא לרגש. וכן, לא… להמשך קריאה
"אחים בדם" (Out of the Furnace) סרטו החדש של סקוט קופר ("לב לא שפוי") מתחיל בצורה מרהיבה, באחד מן השוטים היפים שתראו השנה בסרט כלשהו. אלא שהשוט הזה נקטע באמצע והמשך הסצנה ממנו עשוי באופן המפספס את הפוטנציאל של הסיטואציה שברא הבמאי - הצגה של דמות אלימה בזמן צפייה בסרט בקולנוע דרייב אין, כאשר בהתחלה יש חיבור בין הסרט הנראה… להמשך קריאה
ביום שישי הקרוב, ה-13.12 בשעה 11:00 בקולנוע לב תל אביב, נקיים המפגש הבא שלנו במסגרת סדרת "סרטים מחוץ לזרם", הפעם עם סרט המתח השבדי "המהפנט" (The Hypnotist). סרט שכמיטב המסורת הסקנדינבית מן השנים האחרונות משלב מתח איטי עם יחסים מעניינים בין הדמויות. מה שמפתיע בסרט הוא זהות הבמאי - לאסה האלסטרום, במאי המזוהה עם סרטים רומנטיים יותר, המשלבים קיטש. וגם במאי שכבר… להמשך קריאה
לפעמים דממה משמיעה קול. עם עליית כתוביות הסיום של הסרט הישראלי החדש "שש פעמים", הקול של הדממה היה חזק יותר מקולו של שיר הנושא אשר ליווה את הכתוביות. דממה של הלם שקט, של חוסר נחת מול הסרט בו הקהל מסיים לצפות, מול המציאות שהסרט הזו מייצג. אם הקולנוע הינו מראה של המציאות (וזו אמירה מקובלת) קשה לי לחשוב על סרט… להמשך קריאה
צריך להתחיל במקרה הזה מן השורה התחתונה: "כחול הוא הצבע החם ביותר" (La vie d'Adèle בצרפתית, Blue is the Warmest Color באנגלית) של עבדלטיף קשיש הוא לא רק אחד מן הסרטים הכי מדוברים של השנה בקולנוע האירופאי. הוא גם אחד מן הסרטים שהכי ריגש אותי, הכי נשאר חרות בזיכרוני, בשל כמות גדולה למדי של מעלות. ויש לי איתו בעיות, חלקן… להמשך קריאה
לכאורה, יש סתירה בלכתוב על סרטי "פילם נואר", קולנוע אפל, דווקא בחנוכה, חג האורות. אולם למעשה, כפי שסרטי הנואר תואמים את שמם, הם גם סרטים החוגגים את האור יותר מכל סגנון קולנועי אחר. הסרטים הללו אפלים בעלילה שלהם והמצבים המוסריים שהם מציגים, ולא פעם מדובר בדמויות לא סימפטיות. הם גם מראים יותר שחור וחשוך בפריים מהנהוג. אבל כפי שהציורים של… להמשך קריאה
"פנתר לבן", סרטו של דני רייספלד - שהוקרן בפסטיבל קולנוע דרום, בפסטיבל הקולנוע בירושלים ומציג בימים אלו בבתי הקולנוע - הוא ללא ספק סרט ז'אנר הן בעלילה שלו והן בסגנון שלו. אולם, מדובר בסרט המשלב בצורה טבעית ולא מאולצת בין כמה ז'אנרים, כאשר לפחות לגבי שני הראשונים הוא מציית לחוקי הז'אנר באופן נאמן ומסורתי: זהו סרט ספורט/אגרוף בו המתאגרף הוותיק לוקח… להמשך קריאה
1. דמעה מנותקת מן הגוף כבר לא שייכת לפנים הבוכות שייכת ליקום, או לפנים שלי להן מחוברת דמעות אחרות שצצות פתאום כאשר הדמעה מרחפת בקו ישיר לצופה היא נושאת את הכאב שלו צפון בתוך כאב כללי, החלל בוכה הולכים לקולנוע לא על מנת להתרגש בגלל מה שעובר על הדמויות אלא על מנת להיזכר בכאב שלנו, להתגבר 2. ברגע הזה, "כח… להמשך קריאה
תגובות אחרונות