סקירות סרטי ילדים לסוכות: ״דרדסים״, ״טום וג'רי והמצפן האבוד״, ״לא רעים בכלל 2״, ״בית הבובות של גבי״, ״מהיר ועכברי״, ״סופר צ'ארלי״

החופש הגדול אולי נגמר, אבל השקר שהוא החזרה לשגרה, מה זה שגרה בכלל במקום בו אנו חיות, הזכיר לנו שהיי, חגי תשרי. ראש השנה וכיפור מאחורינו, נשאר רק סוכות. ובזמן שיום שנה נורא במיוחד רובץ על כולנו, וההמתנה מורטת העצבים לחדשות שאולי, רק אולי, מתישהו, יהיו קצת טובות, לא מאפשרת לנשום, אני רוצה לקוות שהילדים, למי שיש, עסוקים בלהיות ילדים. כלומר, משתעממים בבית וצריך לעשות איתם משהו. אז אם תלכו לסרט, הספקנו לדגום כמה מסרטי הילדים שמציגים עדיין בבתי הקולנוע. זו לא סקירת עומק, אלא יותר רשמים ענייניים שיעזרו לכם לבחור.

וכמה מילים על ההתייחסות העקשנית לדיבוב: שחקני-קול, כמו שקוראים להם באנגלית, ראויים וראויות לכבוד, שלא לומר אף קנאה. זו עבודה מרהיבה בעיניי, אלו אנשים שהקול שלהם הוא כלי מעורר התפעלות שמגיעה אחרי הרבה עבודה קשה. ועם זאת, יש משהו הרבה פעמים בדיבובים שלא מתיישב, לפעמים בכלל בגלל התרגום, הרבה כנראה בגלל בימוי השחקנים. וכשגם ככה עלינו לשבת בסרטים שחלקם, איך לומר, לא בדיוק פסגת האמנות השביעית, דיבוב מעיק הוא עוד שיקול. עוד קריטריונים לבחינת ששת הסרטים: הנאת הילדות והילדים, לעומת סבל ההורים.

בית הבובות של גבי – הסרט
Gabby's Dollhouse: The Movie

מה זה: גבי יוצאת מסדרת הטלוויזיה של דרימוורקס בנטפליקס אל המסך הגדול. שם, בבימוי ריאן קרייגו ותסריט של מייק ליו, ריאנה ליו מיזרה ואדם ווילסון, היא מגלה את העיר הגדולה. בעודה אמורה לבלות חופשת קיץ אצל סבתה (גלוריה אסטפן!), שכוללת כמובן שינוע של בית הבובות העצום בו חתולים קטנים בכל מיני צבעים מתעוררים לחיים כאשר גבי הופכת לגבי קטנטנה ומבלה איתם – העלילה מסתבכת. הסיבוך הוא קריסטן וויג בתפקיד הכי פחות מעיק שלה עד כה, בחיי. ורה היא אשת קריירה שהמציאה חול חתולים מנצנץ, וחטאה הגדול הוא שהיא מבוגרת. כלומר, היא לא נהנית יותר מהצעצועים שלה, אלא מתייחסת אל כולם באופן שווה כאל יצירות אספנות יקרות ערך שצריך להניח, להתפעל מהן ולראותן בלבד. זוועה.
כאשר בית הבובות מתגלגל לידיה בגלל תקלת אבטחה ופזיזות של אחד החתולים, גבי צריכה להושיע את החתלתולים המצועצעים שלה. בדרך היא תתמודד עם קונפליקט פנימי קיומי משלה: איך ממשיכים לעוד עונות כשהשחקנית שאמורה להיות ילדה, לילה לוקהארט קריינר, כבר נראית בת 30. כלומר, האם גם גבי עלולה להתבגר ולא לרצות לשחק יותר? ברקע יהיו דמות וקו עלילה שמגיע הישר מ״צעצוע של סיפור 3״ רק פחות מצלק, הומור סביר, שירים עדכניים יותר ופחות כולל כמה מקוריים וחמידות רבה.

איך הדיבוב: הכי טוב מכל מה שראינו הקיץ. היו ניואנסים בין דמויות ובין ביטים, אפס קולות מתיילדים שלא לצורך. ואני אציין את זה פעם אחת ודי: אני מבינה שזה לא כלכלי, שהילדים לא רואים תכנים באנגלית לפני שהם יודעים לקרוא כתוביות. חבל! תפסיקו עם זה, שימו להם מסכים בשפת המקור.

כמה יסבלו ההורים: באמת שזה סרט חמוד, יש לנו כוח נשי מכל כיוון, ויש משהו מרענן בדמות רעה שנראית צפויה בתור מישהי שתרצה לזרוע הרס, אבל היא בסך הכל צריכה להתחבר קצת לילדה שבתוכה ולזכור שהיא יזמית מוכשרת. ההפעלות של הקהל מעט מביכות, אבל זה זניח.

כמה ייהנו הילדים והילדות: אם מדובר בקהל שכבר אוהב את גבי, ההנאה כנראה מובטחת. בן הכמעט-שש נהנה מכל רגע והתחבר בדרמטיות לדרמה, היה נבוך מעט מההנחיות לשיר ולמחוא כפיים. ייתכן צורך במעט תיווך של הנושאים המרכזיים לקהל צעיר, כדי לוודא שיבינו את הנושא המעיק של התבגרות.

מהיר ועכברי
Grand Prix of Europe

מה זה: לא סרט של ״מהיר ועצבני״ לילדים, לצערי הרב! אבל מחיאות כפיים לתרגום השם לעברית, כי הסרט במקור נקרא Grand Prix of Europe בכלל. ביים לראשונה וולדמר פאסט איש אפקטים מיוחדים ואנימציה מהיר (סליחה), עם תסריט של קירסטי פלקהאוס, דיוויד גינוטיס וגרג גרביאנסקי. במהלכו, עכברה שמעריצה עכבר נהג מרוצים, וגם די דומה לו באופן נוח, מוצאת הזדמנות לשתף איתו פעולה במהלך מירוץ גרנד פרי על סטרואידים של סרט אנימציה.
בגלל פציעה שלו, שמתרחשת באשמתה כמובן, הנהג המהולל מאפשר לעכברה להתחזות אליו ולנהוג במקומו בתחרויות. אם ינצחו הוא יתחלק איתה בכספי הזכייה אותם היא צריכה כדי להציל את פארק השעשועים של אביה. ברקע יש עלילת מתח לגבי מישהו שמחבל במירוץ ופוגע במתחרים בזה אחר זה. מה יקרה קודם, העכברים יבינו שהם בעצם חברים הכי טובים, העכברה תיפסל על נהיגה חסרת אחריות, או שהפושע המסתורי ייחשף? כל זה קורה תוך כדי מסר שנבנה בהדרגה על חברות, בדידות, ערבות הדדית ותחרותיות, ובתזזיתיות מרשימה.

איך הדיבוב: עובר חלק באוזן עם מספיק ניואנסים. הבעיה הייתה כשלא ברור מתי כן מתרגמים מילים בלעז ומתי לא. למה הכל שרירותי.

כמה יסבלו ההורים: לרגעים הייתי סקרנית ומעט במתח. והעיניים שלי עמדו בגבורה בצבעים הבהירים והגוונים המסחררים. היה בסדר. והיי, עוד גיבורה נחושה בתפקיד שלרוב נוטים לשים בו דמויות של "בנים".

כמה ייהנו הילדים: אם הם מחבבים מכוניות וחיות וקצב מהיר ומרצד מתאים להם, זה יעבוד.

דרדסים
The Smurfs

מה זה: הדרדסים! אבל באנימציית תלת ממד, שביים כריס מילר, שחקן ובמאי (לא זה מלורד ומילר), וכתבה פאם בריידי רבת הניסיון (שכתבה גם פרק או שניים לסאות'פארק). היא רקחה עלילה שמחייבת את החבורה לצאת מהכפר הקטן ומאזור הנוחות אל העיר הגדולה כי למה שנסתפק בסיפור אינטימי ולא נקפוץ בין ממדים. או משהו. ואז גם נגלה עוד המון דמויות ומעין מחתרת של גיבורים מיתולוגיים שדרדסבא שייך אליהם כי יש משהו עם ספר קסום שיש לה גם אישיות, והיא עוזרת לדרדס האחד נטול הכישורים המיוחדים לחפש את עצמו. כי אנחנו לא ב״אנקאנטו״ אבל אולי קצת כן. גם הרעיון של לשתף פעולה עם הרע הקלאסי כי ביחס לאחיו, פתאום גרגמל די בסדר מבליח כאן. והסיפור הוא למעשה על עמידה על המשמר כדי שכוח גדול לא יגיע לידיים לא טובות. ועם כל הדמויות החדשות וההתרחשויות, לא הצליחו לייצר עוד דרדסיות רבות כי דווקא החלק הזה כן יכול להישאר מיושן כמו שהוא. טוב.

איך הדיבוב: לא אשמתו, כשאני יודעת שיכולתי לשמוע את ריהאנה בתור דרדסית, אבל בסדר, אני אלך לשמוע אותה שרה או משהו. היא עוד לא מחרימה אותנו.

כמה יסבלו ההורים: קחו נשימה עמוקה, זה סרט מעט מתיש. בעיקר כי הוא מציג כל מיני מרכיבים חדשים, חלקם מבדרים מאוד כמו מחתרת הדרדסים העירונית והעוזר של האח המרושע יותר של גרגמל. רובם מעייפים כולל היצורים מממד הפח אשפה או מה שזה לא יהיה שמזכיר את הסצנה ההיא ב״דדפול וולברין״ רק תואמת גיל.

כמה ייהנו הילדים: הם אוהבים דרדסים? יהיה בסדר. אם כי לא חשתי שנרשמה התלהבות גדולה במיוחד, זו הייתה שם יותר לפני הצפייה כי הסרט קצת עמוס.

טום וג'רי והמצפן האבוד
Tom and Jerry: Forbidden Compass

מה זה: אפרופו עמוס, זה סרט שכל כולו עומס ויזואלי באדיבות משרד התיירות של סין, או בשם הקוד שלו ״וורנר ברוס סין״. גם זה סרט שבו מבלבל לראות דמויות זכורות לטובה מפעם, טרם פיתחנו חשיבה ביקורתית, מפציעות על מסך גדול באנימציית תלת-ממד שנראית שלא במקומה, אחרי שהתרגלנו לכל הטוב שהוא סרטי אנימציה דיגיטלית שמתנהגת כאילו היא מצוירת ביד אמן. בכל אופן, מה שמעניין בסרט שביים וכתב גאנג ז'אנג, שזה הקרדיט היחיד שלו ב-IMDB, הוא שטום וג'רי הם עדיין חתול ועכבר במרדף נצחי וחסר דיאלוג מילולי. פשוט הפעם במוזיאון שמציג פריטים מרהיבים מסין העתיקה.
ההתחלה הזו הייתה מסקרנת, האחד שומר במוזיאון, השני חייב להתחבא בתוך פריט יקר ערך ולהפעיל בטעות מצפן מסתורי בזמן שאנחנו רואות את התרבות הסינית באופן מזורז דרך הביקור המשונה במקום. אבל אז, הצמד חמד משתגרים אל סין המיתית עצמה. ושם ניכנס יחד איתם למערבולת של אקלקטיות, מזון, משקה, סקסיזם מחד אבל תרנגול או פניקס שמטיל ביצים בתור כוח על מאידך, מופעי בידור, פנסי ענק, נופים מרהיבים, כאב ראש, ויריבות סבוכה בין דמויות שכן יכולות לדבר, כדי להכניס תוכן, בערך, לסרט באורך מלא.

איך הדיבוב: אני לא זוכרת, הייתי מסונוורת מדי מתשדיר הפרסומת לסין בצורת סרט ילדים.

כמה יסבלו ההורים: זה תלוי כמה רגישים אתם לתזזיתיות והיעדר היגיון נרטיבי. זה יותר סיפור על דמויות אחרות שבו טום וג'רי הם אורחים מקריים כדי להצדיק את שם הסרט. וגם לוקח לו זמן להסתיים כי משום מה כשהוא אמור להיגמר, מתברר שהנבל והגיבור עוד לא סיימו להבין מה חשוב בחיים ואיך להיות טובים אל הקהילה שלהם, ופחות אנוכיים. זה עולה לנו בעוד כרבע שעה של בלגן.

כמה ייהנו הילדים: קצת כמו הדרדסים, אם הם אוהבים את טום וג'רי, הם כנראה ייהנו, בעיקר מהאקשן.

לא רעים בכלל 2
The Bad Guys 2

מה זה: קצת יותר מזכיר את "מהיר ועצבני" רק עם חיות ושל דרימוורקס. סרט המשך לקודמו, עיבודים לסדרת ספרים של אארון בליבי. הפעם חבורת השודדים האלגנטיים חזרו למוטב, אבל אין להם ברירה אלא לצאת למשימה אחת אחרונה, בגלל שילוב עניינים של אהבה, רצון לשמור על סודות בשביל חברים טובים והמוניטין המנסה להשתקם שלהם. אה וסחיטה, ככה בקטנה. על הבימוי פייר פריפל וג'יי פי סאנס, ועל התסריט יוני ברנר ואיתן כהן (לא ההוא מהאחים כהן), כך שיש פה חיבור ישראלי, או לפחות ישראלי-לשעבר. הסרט עצמו בסך הכל די מבדר, מדובר בדמויות שקל לחבב ובנרטיב מספיק מעורר הזדהות לגבי הרצון להיות טוב יותר ושיכירו בך ככזה מחד, ומצד שני ההנחה שלא ישכחו לך את ה"טבע" שלך כל כך מהר, וגם את העובדה שלהיות שודד מתוחכם זה הרבה יותר מהנה.

איך הדיבוב: הוא עובד טוב, התסכול כולו שלי כי הפעם לא נשמע את סאם רוקוול, אקוופינה ועוד רבים ורבות.

כמה יסבלו ההורים: אולי יש סיכוי קל שתיהנו, האנימציה חביבה, הדמויות מבדרות, הסרט מעט נמתח אבל הוא מעביר זמן בנעימים. וכרגיל חלק מהבדיחות בטח יעברו לטף מעל הראש.

כמה ייהנו הילדים: גם פה יש סיכוי לצורך קל בתיווך כדי להסביר מי מסתיר מה, מה התעלומה, למה החבורה שחזרה למוטב בעצם חוזרת לפשע אבל לא בדיוק, ואיך ליישב את הכיף שבהזדהות עם דמויות שאינן באמת רעות אבל המעשים שלהן, פחות, כשבמציאות זה, נו, הרבה פחות לגיטימי.

סופר צ'ארלי
Super-Charlie

מה זה: סרט שאמור לתת קונטרה לסרטי גיבורי על טיפוסיים, עם גרסה ריאליסטית יותר, בעיירה קטנה ובמיקוד על חיי משפחה, בבימוי של ג'ון הולמברג שגם כתב את התסריט בהתבסס על ספרים של קמילה לאקברג. ווילי הוא קלישאה של ילד חנון שהיה רוצה להיות גיבור על. הוא גם היה רוצה להיות שוטר גיבור כמו אבא שלו. זה לא קורה, אבל כשאחיו צ'רלי נולד, מתברר שצ'רלי הוא דווקא כן עם פוטנציאל להיות כזה כי יש לו כוחות על, באמת. אלו קשורים לנבל שמטיל טרור על העיר הקטנה, ונותן לוויל את ההזדמנות של חייו – לחקור ולפצח פשע, ואולי בדרך להתמודד עם העניין הפעוט שיש כאן תינוק עם כוחות. אה, והאבא שלהם? הוא לא גיבור, יותר הפראייר התורן במשטרה שאפילו לא מבין שמנצלים אותו. בכלל, הסרט הזה מציג את האב באור לא משהו בכלל, אבל מנסה לטשטש עקבות תוך כדי התמקדות ביחסים בין האחים ובכך שזה סרט ילדים שאמור להיות מצחיק, ולא מסמך מדכא על הורים לא מתפקדים וחסרי מודעות עצמית. הכל טוב, אין מה להתרגש.

איך הדיבוב: אחד המתסכלים. האינטונציה לא ישבה כמעט בשום משפט, אצל אף דמות, וכולן נשמעו בערך אותו הדבר. לא משנה מה הסיטואציה ומה הן אמורות להרגיש.

כמה יסבלו ההורים: יש פה פוטנציאל לסיפור די חמוד סך הכל, אבל הוא לא המריא ממש, אפילו שצ'רלי יודע לעוף.

כמה ייהנו הילדים: ייהנו! בכל זאת, יחסים בין אחים, עיבוד בריא של קנאה, ותינוק שמכסח פושעים.