סרטים (בעשרה שקלים) חדשים: ״סודה״, ״הסיפור של סולימן״, ״דברים קטנים כאלה״, ״איש זאב״, ״סיפורו של כריסטופר ריב״, ״הממלכה של קנסקי״, ״לוחמות ללא גבול״

התקווה שלי הייתה לפתוח את הפוסט בתחושת הקלה על עסקה מתגבשת, אבל יש מי שאוהבים למשוך ואפילו לטרפד. נתרכז בקולנוע שנותן לנו גם סיבות לחשוב על נושאים נוספים, והיה לנו שבוע מלא למדי בסריטה. הספקנו לסכם את פסטיבל חיפה, כולל רשימת זכיות, להעלות סקירה אורחת ראשונה לשנה זו, להתכונן לפסטיבל אטסיב שנפתח אתמול, ולהחליף קידומת בפרויקט האוסקר הבינלאומי. זאת בעוד האוסקר של השנתון החולף דחה מעט את ההצבעה וההכרזה על המועמדים בשל שריפות הענק שעדיין משתוללות בלוס אנג׳לס, הזדמנות לאחל לכל הוליווד שתכבה האש במהרה.
בישראל ובעזה עדיין בוער אבל בתי הקולנוע מציעים את מרכולתם בעשרה ש״ח (לא כולל עמלות) מחר ורק מחר. זוהי כמובן יוזמת ״יום הקולנוע״, לא רק הישראלי הפעם, אלא פשוט כל מה שמוקרן ממילא. זה מעביר אותנו לסרטים החדשים להפעם, בהם לא כללתי סרט ישראלי בשם ״ילד זין״, שעורך טרום בכורה מחר אבל להבנתי אין לו הפצה עדיין. אם טעיתי אשמח לתקן, בכל מקרה הנה כל מה שתוכלו לראות מחר בעשרה שקלים חדשים ומחרתיים ואילך במחיר הקבוע.

סודה – זה כבר נהוג שסרט חדש של ארז תדמור מתמקם באולמות בזמן שהקודם שלו עדיין שם, כפי שיעיד ״בחורים טובים 2״ שאיתנו מאז הסתיו. לעומתו ההמשכון לקומדיית השידוכים במגזר החרדי, סרטו החדש-יותר והעשירי במספר של תדמור הוא דרמה תקופתית השבה אל קום המדינה, מערבלת בין רומנטיקה, נוסטלגיה וסודות אפלים. ליאור רז ונטע שפיגלמן מגלמים זוג פרטיזנים שעלה ארצה והתיישב בכנרת. השנה היא 1954 ואל היישוב הצעיר, רובו מורכב משורדי שואה ולוחמים, מגיעה זרה מסתורית (רותם סלע). היא מביאה עימה שיק אירופאי כתופרת ומתקנת של שמלות, לכן גברברי האיזור ראשית נופלים לרגליה ובהמשך חושדים בעברה. ביניהם תמצאו את זהר שטראוס (מועמד לאופיר על הופעתו), גל פרידמן, פיני טבגר ויואל רוזנקיאר, ואת בתם של הגיבורים מגלמת סיון תדמור, בתו של הבמאי. דמותה מבוססת על אמו של תדמור, שגם כתב את התסריט יחד עם שלמה אפרתי (״ארץ פצועה״, ״נמל בית״). גם העיצוב של איתן לוי והתלבושות של קרן אייל מלמד היו מועמדים לאופיר.

הסיפור של סולימן (L'histoire de Souleymane / Souleymane's Story) – לאורך כמחצית מהשנה שחלפה אנחנו כותבים וכותבים על הסרט הזה, שהיה בכל פסטיבל אפשרי בערך מאז הבכורה המרגשת בקאן, והנה הוא עולה לאקרנים באופן סדיר. אני לא בטוח מתי הושמטה הא׳ משמו של גיבור הסיפור, שהיה סולימאן בפסטיבל ירושלים בו הוצג בבכורה בארץ, אבל זה המצב כרגע. זה בכל מקרה אותו סרט, שביים בוריס לוז׳קין ומככב בו שחקן לא-מקצועי, פליט אפריקאי בעצמו שרק לפני שבוע סודרו מסמכיו והוא נקלט בצרפת אך חופשי לנדוד בעולם. קוראים לו אבו סנגרה, יש לו נוכחות מסך בלתי רגילה, ובסרט העלילתי הזה הוא מגלם מבקש מקלט המדווש ברחובות פריז במטרה להתפרנס בדוחק בשליחויות על אופניים, בעודו מתאמן לקראת ראיון גורלי במשרד ההגירה. שום דבר מהתיאורים היבשים האלה לא הכין אותי ללחות בעיניים בזמן הצפייה.

דברים קטנים כאלה (Small Things Like These) – הסרט הזה המתין מאז פסטיבל ברלין 2024, כלומר כמעט שנה שלמה, עד בואו למסכים. הוא מגיע מאירלנד לכן ניתן לחשוד שאולי היה אמור להיות מוקרן קודם לכן בפסטיבלים בישראל, כמו סולימאן, אבל נשמח שהגיע בכל מקרה ולא נתנהג כמו בבית הספר היסודי בכל הקשור לחרמות. קיליאן מרפי, בתפקיד ראשון מאז הזכייה באוסקר על ״אופנהיימר״, מגלם כורה פחם אירי ב-1985 שמשלוח שגרתי מטלטל את עולמו. זאת משום שבפאתי המנזר המקומי הוא נחשף לסוד שמזכיר לו את עברו שלו ומאלץ אותו לבצע בחירות מוסריות ואמוניות. אמילי ווטסון, זוכת פרס השחקנית הטובה ביותר בברלין, מגלמת את אם המנזר. הבמאי הוא טים מילאנטס, שלמיטב ידיעתי יצירתו לא הוקרנה בארץ עד כה, ואת התסריט כתב המחזאי אנדה וולש (״רעב״, ״הבית״) על פי ספרה של קלייר קיגן.

סודה

איש זאב (Wolf Man) – יש גם סרטים מסחריים ומהשנתון הנוכחי השבוע, או לפחות אחד כזה. זהו סרטו של לי וואנל, שאחרי ״בלתי נראה״ ממשיך לחדש קלאסיקות אימה. המפלצת הנוכחית שהוא מבקש לברוא מחדש מוסגרת בכותרת, והעלילה מתמקדת במשפחה המתגוררת בבית חווה מבודד. מגלמים אותם כריסטופר אבוט, ג׳וליה גארנר והילדה-שחקנית מטילדה פירת׳. תחילה הם מותקפים בידי חיה לא ברורה, בהמשך אב המשפחה נפצע, ובלילות של ירח מלא כולנו יודעים מה עומד להגיח מתוכו. וואנל גם כתב את התסריט יחד עם זוגתו, קורבט טאק, ששיחקה בסרטי ״הרוע שבפנים״ שהוא אחד מיוצריהם.

סופר/מן: סיפורו של כריסטופר ריב (Super/Man: The Christopher Reeve Story) – בכל מיני מקומות תוכלו לקרוא פרשנויות שונות לשם הסרט, כאשר לפעמים ״סופר/מן״ יופיע באנגלית כמו בסרט על רובי וויליאמס, ולפעמים כלל לא יופיע. החלטתי לגוון בין הכותרת בראש הפוסט לבין אופן הצגת הסרט בגוף הפוסט, בכל מקרה מדובר באותו דוקומנטרי על כוכב הקולנוע שידוע בעיקר בזכות גילומו האייקוני את דמותו של איש הפלדה. סרטים תיעודיים שמוקרנים באופן מסחרי בישראל הם מצרך נדיר יחסית ולכן אני מקווה להשלים צפייה בהקדם, אחרי שלא הספקתי לתפוס אותו בבכורה בפסטיבל חיפה. שזה הגיוני, הוא מהיר כמו קליע וכל זה, בכל זאת סופרמן. סרטם של איאן בונהוטה ופיטר אטדגי (״מקווין״) סוקר לא רק הקריירה של ריב כשחקן או את התאונה שהותירה אותו משותק, אלא גם את מאבקו לחיים והפיכתו לאקטיביסט למען זכויות לשונים ביכולתם.

הממלכה של קנסקי (Kensuke's Kingdom) – עוד סרט מפסטיבל חיפה שלא ברור לי מה שמו הרשמי, האם התעתיק העברי הולך עם הגייה מערבית או עם המקורית, ואז ״הממלכה של קנסוקה״. כאשר תורגם ספרו של מייקל מורפורגו ("סוס מלחמה") לעברית, נבחר התעתיק ״קנסקי״ אז כנראה שהשם בקולנועים שונה ממה שהיה בפסטיבל חיפה. כך או אחרת, מדובר בסרט אנימציה בריטי ולא יפני, בבימוי ניל בויל וקירק הנדרי. עוד בשונה מפסטיבל חיפה, שם הייתם יכולים לשמוע את קיליאן מרפי בדיבוב לאנגלית, נראה שבהפצה בקולנועים בחרו בדיבוב לעברית בלבד. הסיפור מתמקד בנער בשם מייקל, המפליג עם הוריו להרפתקה אך נסחף לחוף של אי נידח בגלל סערה. יחד עם כלבתו הנאמנה שנסחפה אף היא, מייקל תר את המקום ומגלה ממלכה זואולוגית עשירה, וגם זקן יפני שמצוי עימה בהרמוניה ומגן עליה מפני פולשים.

לוחמות ללא גבול (Dirty Angels) – נסיים עם סרט שאינו ישראלי אבל תוכלו למצוא בו את רונה-לי שמעון ואסתי ירושלמי. אווה גרין מובילה את הסיפור כלוחמת אמריקאית שאמורה להרכיב יחידת קומנדו נשית למשימה מיוחדת: קבוצת נערות אפגניות נחטפו בידי הטאליבן וכדי להצילן כוח המשימה צריך להתחזות לסיוע הומניטרי, המורכב בעיקר מנשים. בצוות תמצאו בין היתר את מריה בקלובה ורובי רוז, בצד של הרעים נמצאים גם דעא״ש אם הטאליבן אינם מספיקים משום מה. הבמאי הוא מרטין קמפבל, שפעם היה במאי אקשן שאני מחבב (״גולדן איי״ ו״קזינו רויאל״ מסדרת בונד, פעמיים זורו וגם סתם אחלה סרטים דוגמת ״מעבר לגבול הסכנה״ ו״על סף תהום״) אבל מאז ״גרין לנטרן״ הוא מפשל סדרתי. אולי הפעם?