סרטים חדשים: ״בחורים טובים 2״, ״פרח אדום״, ״הלבוי: האדם העקום״, ״שעה שקטה״, ״מיליון עוקבים״, ״אמיצה״

כבר שנה. ועוד באמצע הימים הנוראים, בין ראש השנה שכולו התאוששות מעוד טראומה לאומית לבין יום כיפור שנראה כאילו לא יעמוד בעומס בקשות הסליחה. לפחות יש למה לצפות, לפסטיבל הקולנוע של חיפה בסוכות? כבר לא. שאלתם ושאלתן אותנו מתי כבר נפרסם המלצות, ופחדתי להשיב ״קודם שלא יבטלו״. היה נראה שלשם זה הולך ואכן, הפסטיבל נדחה עד לקצה השנה הלועזית ממש. אפשר להתבאס אבל רצוי להתחיל לפנטז על חנוכריסמס חיפאי, גם אם יהיו שינויים בתוכניה המקורית שעוד לא הספקנו לדון ולדוש בה. הרבה לפני כן אמורים להתקיים גם הפסטיבל הגאה, פסטיבל קולנוע דרום ופסטיבל סרטים בערבה, בסדר הזה אם אינני טועה. אז בכל זאת יש למה לצפות, מלבד מה שחבריי לסריטה מספקים בקביעות: מגה פרויקט חדש של אור, סקירותיים (כן, שתיים) של עופר, ובהמשך החודש גם לירון תצטרף (בכל זאת ספוקי סיזן) ואני אשתדל להידבק בהתלהבות. יש לנו גם סרטים חדשים לרוב, חלקם עולים בתאריכים משונים כמו יום ראשון הבא ואחרים בחג סוכות אז אני מקווה שלא פספסתי כלום. במידה וכן, זה יתוקן בשבוע הבא.

בחורים טובים 2 – התאריך הרשמי לסרטו של ארז תדמור הוא ה-17 באוקטובר, אבל הוא מציג בטרום-בכורה כבר זמן מה ובין היום לתאריך הנקוב מוקרן כל-כך הרבה פעמים שאפשר להתחיל אותו מופץ, מבחינתי (אינני קובע דבר). כמשתמע משמו, לפנינו אירוע נדיר יחסית בקולנוע הישראלי – סרט המשך. הפעם מתמקדת העלילה בדמות המשנה שנהייתה אהובה במיוחד בסרט הראשון, עוזר השדכנית בגילומו של מאור שוויצר. השדכנית (עירית קפלן) מנסה למצוא גם לו זיווג ומסדרת לו את ניב סולטן (זוגתו של השחקן במציאות), בעוד ליבו יוצא דווקא אל בתה של השדכנית (עומר נודלמן), כי אין כמו משולש רומנטי במקום העבודה. יחד עם תדמור שבו לכתוב חוה דיבון ויקי רייסנר, שגם הפיק. אל הקאסט יש להוסיף את עמית רהב, ליאנה עיון, רועי אסף, ריימונד אמסלם, נטע שפיגלמן, גיא לואל ועוד. התמונה בראש הפוסט באדיבות היח״צ. צילום: הדס עזרא.

פרח אדום – הסרט הזה כבר הוקרן אתמול בסינמטק תל אביב וישוב אליו להקרנות נוספות, כך שאני בעד להחשיב זאת כהפצה לכל דבר (ושוב מזכיר שזה לא תחום שיפוט מאושר שלי). היוצר הוותיק חיים בוזגלו בחר להגיב לאסון השבעה באוקטובר במה שהיה קרוי פעם דוקו-דרמה, והיום יכול אולי להיחשב סרט היברידי. הווה אומר שעל המסך תמצאו את אנט כהן ואלברט אילוז, המגלמים זוג משדרות בסרט עלילתי לכל דבר. הם מתעוררים בבוקר היום הארור לקולות אזעקת ״צבע אדום״, מסתגרים בביתם במשך יממה וניזונים מהחדשות בטלוויזיה בעודם מצפים לחדשות מבנם שבילה בשמחת תורה במסיבת הנובה. מחוץ לחלונם נשקפת המציאות כפי שתועדה בידי רבים, אותם סרטונים שנחרתו בזיכרון הקולקטיבי ונעשה בהם עד כה שימוש רק בסרטי תעודה וכתבות אולפן. בנוסף, בסרט משולבת עדות של שורדי הנובה ומשתתפים בו גם איתי בוזגלו, שקד פרשני, עידן דהמן, אביב בוזגלו, ויוגב קינן.

הלבוי: האדם העקום (Hellboy: The Crooked Man) – התגעגעתם והתגעגעתן לאנטי-גיבור הקומיקס האדום? הלבוי חוזר למסכים אבל בסרט שנראה כמו יותר צ׳יזבט אימים מאשר סרט פעולה. את יד ימינו של האבדון מגלם הפעם ג׳ק קסי, כולל העור האדום והקרניים הקטומות, והעלילה מתרחשת בשנות ה-50 ומבוסס על קומיקס של מייק מיניולה. הלבוי וסוכנת אנושית של הלשכה למחקר והגנה בעל-טבעי (אדליין רודולף) מתחקים אחר קהילה מבודדת בהרי האפלצ׳ים, הנשלטת בידי פחד ממכשפות. ישות שטנית המטילה חרדה על האיזור ידועה על ידי המקומיים בתור ״האיש העקום״, המתגלה כשד מעברו של הלבוי והזדמנות להתעמת עם אחד מפחדיו הבודדים של חיית האפוקליפסה. גיבור הקומיקס עם הכינויים הכי טובים בעיניי אחרי באטמן, אז השתמשתי בכמה מהם בתקציר, סליחה אם זה מבלבל יותר מאשר סרט קומיקס שאינו חלק מסדרה/יקום. הבמאי הוא בריאן טיילור אז לכל הפחות יהיה סרט משוגע (״קראנק״ 1 ו-2, ״גוסט ריידר: רוח הנקמה״ ״אמא ואבא״) והוא גם כתב את התסריט יחד עם כריסטופר גולדן ומיניולה עצמו.

שעה שקטה (The Silent Hour) – במאי אחר שהיה פעם הבטחה הוא בראד אנדרסון, בזכות ״המכונאי״ (עם כריסטיאן בייל, לא ג׳ייסון סטייתהם), אבל מאז קצת הלך לאיבוד במכונה ההוליוודית (״המגשר״ כדוגמה). הפעם הוא מביים את תסריט הביכורים של אחד בשם דן הול, שנשמע כמו מותחן פשע עם טוויסט. אחרי שכיכב ב״לילה שקט״ מוקדם יותר השנה, ג׳ואל קינאמן ממשיך את היקום הקולנועי החירש-אילם שלו. בסרט הקודם, שאין לו באמת קשר לנוכחי, הוא איבד את יכולת הדיבור ונדרש לסצנות פעולה שתקניות. הפעם הוא שוטר שמאבד חלקית את השמיעה, אחרי מבצע שלא הלך כמתוכנן. במקרה או שלו, השותף שלו (מארק סטרונג) מבקש את עזרתו בשיחה עם עדה חירשת לפשע (סנדרה מיי פרנק), וגיבורנו מוצא עצמו מגן על האישה עימה הוא חולק שפת סימנים משותפת.

מיליון עוקבים (One Million Followers) – הסרט הכי חריג השבוע מכל בחינה, על אף עלילה שגרתית. סיפורה של צעירה משום-מקום (שלי קיו, בהופעת בכורה) שמוזמנת לאחוזה בתאילנד יחד עם עוד יפים ויפות. היא צוברת פופולריות באינסטגרם אבל כנראה לא צפתה ב״צאי מזה״, ותגלה בדרך הקשה למי היה אינטרס לצוות יחדיו צעירים וצעירות במדינה זרה שמצטלמת היטב. עד כאן סרט שגרתי, אבל הטריילר עשה לי רושם של משהו שלא היה מתקבל אפילו לקטלוג של נטפליקס, ובדיקה מהירה הוכיחה שמלבד רוסיה וצרפת, רק הפצה אמריקאית מצומצמת מאשרת שמדובר בסרט אמיתי ולא תרמית פירמידה. גם יתר השחקנים אלמונים ונראים כאילו יצאו בעצמם מגלילה באינסטגרם, אבל יותר מוזר או מעניין הוא סיפורו של הבמאי, הארווי לאורי. יש לו עוד קרדיטים כבמאי ומפיק אבל מרבית הקריירה שלו היא בתור ״אחראי איפור דיגיטלי״ בסרטים די נחשבים. שלושה אנשים בלי שום קרדיטים קודמים חתומים על התסריט, ואני נורא לא רוצה לשפוט סרט שלא ראיתי אז נעצור כאן.

אמיצה (Jigra) – יש לנו גם סרט הודי חדש השבוע, שסוגר את החלק הזה של המדור לפני המלצת סטרימינג אחת. הוא עולה לאקרנים באופן סדיר רק ביום ב׳ ה-14.10 לפי מה שמצאתי, אז קחו בחשבון. אליה בהאט, כוכבת ענקית בהודו שמוכרת בישראל מתפקידים קטנים דווקא (״RRR״, ״לב של אבן״), מאכלסת את התפקיד הראשי בסרט של ואסאן באלה. היא מגלמת צעירה מחושלת שאחיה, קרוב המשפחה היחיד שנותר לה, נכלא במדינה זרה בלי משפט הוגן או סיכוי לחנינה. ברוח כריס המסוורת׳ ומבצעי החילוץ שלו בנטפליקס, היא מחליטה לשחרר אותו משם בעצמה.

מרימות (Bottoms) – נסיים עם סרט שאפשר היה לטעות ולחשוב שיש לו הפצה, בגלל היעדר הקשר בין השם העברי ללועזי, אבל למעשה הוא חיכה יותר משנה להקרין בישראל. זה יקרה באדיבות yes וקשה להאשים אותם בניסיון להימנע מתרגום השם ״תחתונות״, המעיד על מיקומן של הגיבורות בסולם החברתי, אבל אני תמיד מתקשה עם יצירתיות יתר שמשמעותה כמעט הפוכה מכוונת היוצרת. זוהי אמה סליגמן, הבמאית של ״שבעה בייבי״, המתאחדת עם הכוכבת של סרטה הקודם, רייצ׳ל סנוט. זהו גם איחוד של סנוט עם חברתה הטובה ושותפתה לסדרת מערכונים, איו אדבירי, כאשר שתיהן נהיו כוכבות מוכרות יותר מאז. הן מגלמות שתי תלמידות תיכון (בנות 30?) קוויריות, לא מקובלות כאמור, שהוגות רעיון שיקפיץ את מעמדן ויסדר להן סטוצים עם השוות של השכבה – ״מועדון קרב״ לבנות, כדי שילמדו להגן על עצמן. וכן, זו קומדיה אפלה למדי שהיא גם סאטירה חברתית וגם קריצה לסרטי התיכון של האייטיז. יצא מוצלח, לדעתי, אם אני זוכר טוב מה ראיתי בקיץ שעבר-שעבר. שווה בדיקה.