סרטים חדשים: ״מגלופוליס״, ״רוז הרובוטית״, ״מערכה שנייה״, ״פייר ומרתה: אמנות ואהבה״, ״איך לשגע את אבא ב-10 ימים״, ״אסיר מספר 466״

החדשות מבלבלות? גם אותנו, אז מנסים להיאחז במוכר ובאשליית השגרה שכולנו מטפחים ומטפחות. למשל, היום יום חמישי ולכן בהכרח יש סרטים חדשים בבתי הקולנוע (הפתוחים בהתאם להנחיות פיקוד העורף), מה שאומר שאני כאן כדי לנסות להבין מי נגד מי. עוד התבשרנו על רשימת הסרטים המתפקעת מכל טוב של פסטיבל הקולנוע חיפה, שם אנחנו מתכננים להיות בסוכות אז דיר באלכ, ופוסט מקדים שלי כולל קצת מאחורי הקלעים יעלה כאן בקרוב. לא שכחתי גם שאנחנו חוגגים יום הולדת לסריטה השבוע, פשוט אין לי ממש מצברוח לחגיגה. זאת למרות שבוע עמוס טראפיק בסריטה בזכות הסקירה המוקדמת של עופר לסרט הנטפליקס ״שלוש בנותיו״. אני מקווה שחלק מהתנועה הזו תנותב לפרויקט המערבונים של עופר, שבדיוק התחיל מיני-סדרה בתוך סדרת הפוסטים. בכל מקרה, עקב המצב רק נציין את התאריך השנתי של סריטה בפוסט קצת שונה מהרגיל בימים הקרובים. ועכשיו, סרטים. שישה מהם, ליתר דיוק, ועוד אחד שאפשר לראות בבית במקום מהדורת חדשות.

מגלופוליס (Megalopolis) – כמה חודשים אנחנו מדברים על הסרט הזה. מה חודשים, שנים. עשורים במקרה ואתם פרנסיס פורד קופולה, הבמאי-תסריטאי שמאיים להגשים את חזונו המגלומני מאז שנות ה-80 בערך. השנה זה קרה, כולל בכורה מתוקשרת בפסטיבל קאן שהייתה מפח הנפש הגדול של השנה מבחינתי, אבל גם מגוון דעות רחב למדי. את העלילה לא הבנתי עד היום, אז בואו רק נגיד שאדם דרייבר מגלם אדריכל-על, שהוא גם מדען שגילה יסוד חדש וגם נערץ מאוד על תושבי ״ניו-רומא״. שזו ניו-יורק עם תחפושות ושמות בהשראת האימפריה הרומית. כמה פעמים ביום קופולה חושב עליה? המון, מסתבר. ג׳אנקרלו אספוזיטו הוא ראש העיר המושחת, נטלי עמנואל היא בתו שמתאהבת בגיבור, אוברי פלאזה היא רכילאית שחושקת אף היא בדמות הראשית, שבכלל לא סיפרתי על חזונו: לפרק את מוקדי הכוח הקיימים וגם לבנות עיר אוטופית בתוך המטרופולין של ניו יורק. סליחה, רומא. המטפורה פשוט כל-כך טובה שהן התמזגו לאחת. עוד בקאסט: נפוטיזם (טלייה שייר וג׳ייסון שוורצמן) ומקונסלים מבוגרים (ג׳ון ווייט ודסטין הופמן באיחוד לא רשמי של ״קאובוי של חצות״) וצעירים (שיה לה-באף, מקרה חמור משניהם).

רוז הרובוטית (The Wild Robot) – אני קופץ רגע לסרט האנימציה כי הוא מגיע עם הייפ כאילו זה מינימום מגלופוליס. כריס סנדרס, האיש שיצר באולפני דיסני את ״לילו וסטיץ׳״ ואז ערק לדרימוורקס לטובת ״הדרקון הראשון שלי״ ו״הקרודים״, שב להנפיש עבור האולפנים שהקים ספילברג אחרי הרפתקה ממועטת אנימציה ושמה ״קול קדומים״. רוז הרובוטית מוצאת עצמה על אי נטול בני אדם, אך מלא חיות בר. כדי לשרוד את התנאים שהולכים ומחמירים היא מתחילה לשתף איתם פעולה, וכמובן שכל הדמויות הללו מדברות משום מה. רוז בקולה של לופיטה ניונגו, בדיבוב באנגלית, וסביבה קאסט זוהר לא פחות: פדרו פסקל, ביל ניי, מאט ברי, מארק האמיל, קתרין אוהרה, וינג ריימס, סטפני שו וקיט קונור.

אסיר מספר 466 (Nefarious) – במעבר חד מאוד אבל עדיין באנגלית, בניגוד לשאר המדור, נעבור למותחן פשע ומסתורין. ג׳ורדן בלפי הוא פסיכולוג משטרתי הנשלח לדובב אסיר שאת מספרו קל לנחש. עליו להוציא ממנו הודאה או אבחון שהוא שפוי וכשיר לעמוד למשפט, או הוצאה להורג, אבל האסיר מתעקש שהוא אחוז דיבוק. מגלם אותו שון פטריק פלנרי, מתהילת ״הקדושים מבוסטון״, והשד שמדבר מגרונו נשמע די משכנע עבור הגיבור שהולך ומאבד את שפיותו שלו. צמד הבמאים-תסריטאים הם צ'אק קונזלמן וקארי סולומון, אדם שנשמע כמו מנה במסעדה אסייאתית (כבר התבדחתי על כך וסליחה), והם התבססו על מתכון של סטיב דיס. ספר, לא מתכון, ספר.

תמונת אילוסטרציה של רגשותיי בהקרנת הבכורה של ״מגלופוליס״

מערכה שנייה (Second Act) – לא להתבלבל עם סרט הפתיחה של קאן, מאת קוונטין דופייה, לפנינו סרט שוודי מאת מרטן קלינגברג. אל דאגה, הצרפתים בדרך. לפני כן, לנה אולין מגלמת אחות סיעודית היוצאת לפנסיה, אך כיוון שחייה האישיים אינם מסעירים היא מחליטה לקחת על עצמה פרויקט אחרון שאף אחת אחרת במחלקה לא רוצה. מדובר בשחקן, בגילומו של רולף לסגרד (״איש ושמו אובה״), הזקוק לשיקום וגם עורך חזרות להצגה. הוא מנוול אמיתי כפי שנאמר כבר בטריילר, אבל הגיבורה משוכנעת ביכולתה לסייע לו גם בפיזיותרפיה ואולי גם בקריירת המשחק. זאת בעוד חברתה משוכנעת שלפנינו דרמה קומית רומנטית מבחינת הכיוון שהעלילה תפנה אליו.

ֿפייר ומרתה: אמנות ואהבה (Bonnard: Pierre & Marthe) – הפקה צרפתית-בלגית בניצוחו של מרטין פרובוסט ("סראפין", "המיילדת") שבכותרת האנגלית מסגירה כי אותו פייר הוא למעשה הצייר פייר בונאר. מה שאומר שמרתה היא זוגתו והמוזה שלו, מרתה דה מליני. הם מתחילים את הסרט בסוף המאה ה-19 באופן מקצועי, כאמן ומודל, מתאהבים ומנהלים מערכת יחסים סוערת לאורך כחמישה עשורים. בדרך הוא מקים את קבוצת הנאבי (אין קשר לסרטי ״אווטאר״) ומחולל יחד עם עמיתיו מהפכה בעולם הציור, בעוד היא מחפשת הכרה. גם סטייסי מרטן מככבת בסרט אז נותר לי רק להניח שמשולש אהבים הוא בלתי נמנע.

איך לשגע את אבא ב-10 ימים (How to Survive Without Mom) – נישאר בצרפת אבל נעבור לקומדיה, שהיא גם סרט המשך. לא ל״איך לאבד בחור ב-10 ימים״ אלא ל״10 ימים בלי אמא״ שלא מצאתי סימוכין להפצתו בישראל. באופן מעניין, הסרט מוצג בדיבוב לעברית כך שלא נותר אלא להניח מיהו קהל היעד. התקציר לא לגמרי מסגיר זאת, משום שהוא מספר על אב מבוגר (פרנק דובוסק) שמחפה על אשתו השבה לשוק העבודה ולוקח בעצמו את ארבעת ילדיהם המתבגרים-ומטה לחופשת סקי. כמות האנשים שנופלים ומתרסקים על הרצפה גם בתנאי אקלים רגילים לגמרי גורמת לי לחשוד שיש איזו בעיה גנטית עם שיווי משקל בצרפת.

הזאבים (Wolfs) – נסיים עם סרט חדש של אפל+, עד שאני מודע לבואו לפני הזמן. זה משום שהסרט הזה שמאויית לא נכון באנגלית, יועד לבתי הקולנוע ולבסוף הוחלט להפיצו בשירות הסטרימינג בלבד. זה יקרה מחר (27.9) ואז נדע האם האיחוד של ג׳ורג׳ קלוני ובראד פיט מזכיר את סרטי ״אושן״ בקטע טוב או רע. או שזה בכלל רפרנס ליקום טרנטינו, ובו זאב הוא כינוי לפיקסר של העולם התחתון. איימי ריאן זקוקה לאחד כזה, מתקשרת לאן שצריך ומגיעים שניים ששונאים לעבוד יחד. אבל יש גופה להעלים ושאר עקבות לכסות, אז אין להם ברירה. ג׳ון ווטס מהספיידרמנים האחרונים כתב וביים, כמו שעשה בסרט הפריצה שלו ״ניידת משטרה״. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט, כי גם לסטרימרים מגיע לפעמים.