פסטיבל הקולנוע ירושלים 2024: מבט בתוכניה

המהדורה ה-41 של פסטיבל הקולנוע ירושלים היא מיוחדת עוד לפני שהתקיימה, מכל-כך הרבה סיבות. ישנו המצב המדיני, לבטח המסובך ביותר בו עתיד להיערך הפסטיבל מאז המהדורה תחת אש לפני עשור. מצב המערים קשיים על כל האופרציה: מהארגון והניהול ועד הקהל עצמו שבסך הכל רוצה להגיע לראות סרט או שניים (או עשרות, לא שופט). ישנו הפן המקצועי, בשנה שמראש נועדה לסמן חילופי מקומות עם מנהל אמנותי אחד שזו נקבעה להיות מהדורתו האחרונה, ומנהל אמנותי אחר שנכנס לתפקיד.
כאן נכנס הצד האישי, כי אנחנו לא באמת יכולים להתעלם מזהות אותם מנהלים אמנותיים. את אלעד סמורזיק אנחנו מעריכים עד אין קץ בזכות העבודה הפנומנלית שהוא עושה בתפקיד מאז אותו פסטיבל מופגז ב-2014 (ולפני כן משום שהתמנה ב-2013, ועוד לפני כן בפסטיבל חיפה). את מחליפו אני מניח שאין צורך להציג אבל למקרה שזה לא ידוע עד כה – אור סיגולי, שהקים יחד איתי את המקום הזה שאתם קוראים ואתן קוראות בו כרגע, ימלא את התפקיד באופן בלעדי החל מהפסטיבל הבא. אין שם לתחושה הזו. מזל שהשנה היא שנת ביניים או העברת השרביט, ולכן ניתן לשני המנהלים את הכבוד אבל נרגיש מאוד בנוח לכתוב על הפסטיבל באותה אהבה ואהדה עימן תמיד התייחסנו אליו.

אפשר גם להניח שלא אור ולא אלעד, וגם לא מנהל הסינמטק והפסטיבל בשנים האחרונות, רוני מהדב-לוין, מרוצים מהמצב שנקלע אליו עולם התרבות בישראל בעקבות המצב המדיני-בטחוני. בפסטיבל בעל שם עולמי כמו זה של ירושלים, הבעיה כפולה ומכופלת משום שמאוד קשה לשכנע יוצרים ויוצרות לבוא להתארח, או אולי אפילו להקרין את סרטיהם בארץ הקודש. לכן אני באופן אישי, ואותי בהחלט אפשר לשפוט על כך אם תרצו, מאמין שאפשר לבקר ואפילו לקטר על התוכניה – אבל עדיף קודם כל להודות על עצם קיומה, ורק אז להתחיל לחפש מה לא בסדר. ישראל צועדת בבטחה אל סוג של תהום המתקרא בידוד בינלאומי, ואם תביטו למשל איך נראה פסטיבל קולנוע ברוסיה של היום, תבינו שכל סרט בינלאומי שיוקרן בסינמטק ירושלים ובאולמות הנוספים הוא פשוט נס (טרמינולוגיה טעונה במיוחד השבוע, אבל אני חושב שהיא מתאימה).

האם הנסים האלה גם שווים את הזמן שלכם ושלכן, כולל הגעה מיוחדת ברוב המקרים? בדיוק בשביל זה יש סריטה, גם אם השנה אור כבר לא ישתתף איתנו בסיקורים. הפוסט הנוכחי נועד לספק גלולת הרגעה, או הרבה מאוד ניימדרופינג, וגם עשוי בהחלט להתעדכן עקב שינויים בתוכניה. מלבדו אני מקווה ומאמין שנרים גם פוסט המלצות כדת וכדין, אבל רק אחרי שנשלים כמה שיותר סרטים. הסמיכות בין פתיחת הפסטיבל ב-18 ביולי לבין פתיחת קופות הכרטיסים רק אתמול (7.7), מזמינה הסתערות ולכן הייתי רוצה לנסות לעזור ולכוון כבר עכשיו. חילקתי את התוכניה פחות או יותר לשלוש, עם מקום של כבוד להיצע הישראלי וניסיון להבחין בין סרטי גאלה וסרטים שרואים אך ורק בפסטיבלי קולנוע. לא מאוד מדויק אבל צריך לפלח איכשהו, וגם להיזהר לא לכתוב את מלוא התוכניה אלא רק מדגם מייצג.

סרט הפתיחה וזוהר בינלאומי

תלמה

כשבוע לפני חשיפת התוכניה הבינלאומית התבשרנו על סרט הפתיחה ואורחת הכבוד, שאין ביניהן קשר בהכרח. ״תלמה״ (Thelma) הוא סרט שאני לא מפסיק לשמוע אודותיו מאז פסטיבל סאנדנס, לא משהו זר לסרטי ביכורים אבל כן בהקשר לתוכנו. סרטו של ג׳וש מרגולין מעניק לג׳וּן סקוויב בת ה-94 תפקיד ראשי, באופן נדיר בקריירה הארוכה שלה, המלאה הופעות משנה. למשל ב״נברסקה״ בזכותו הייתה מועמדת פעם אחת ויחידה לאוסקר, לפני עשור, למרות שבעיניי הגיע לה גם על ״אודות שמידט״. סקוויב מגלמת בסרט החדש קשישה שנופלת קורבן לעוקץ אינטרנטי, מהסוג שמתחזה לנכד שלה ומבקש ממנה להעביר לו כסף. אבל הגברת הזו לא זקוקה לג׳ייסון סטייתהם של ״הכוורן״ משום שהיא עצמה יוצאת לנקום, במה שנהפך לקומדיית פעולה שזיכה אותה בשורות ביקורת כמו ״זוז הצידה טום קרוז״. סביבה התקבצו צעירים דוגמת פרד השינגר מ״הלוטוס הלבן״ לצד ותיקים יותר כמו פארקר פוסי או ותיקים מאוד דוגמת ריצ'רד ״שאפט״ ראונדטרי המנוח, שזהו בעצם סרטו האחרון לפני שהלך לעולמו בשנה שעברה.

אולי כיוון שסרט הפתיחה אינו נוצץ ושופע כוכבים, אלא מה שנראה כמו קראוד פליזר שבטח יהיה כיף לראות יחדיו בבריכת הסולטן, אל ההודעה על הכרזתו התווספה גם אורחת הכבוד – ג׳ניפר ג׳ייסון לי. גם היא תהיה שם בטקס הפתיחה, כדי לקבל אות הוקרה, אבל תוכלו לפגוש אותה באחת ההקרנות במחווה היפה והבלתי-מקיפה שתיערך לכבודה. ארבעת הסרטים בכיכובה שיוקרנו הם ״אקזיסטנז״ של דייוויד קרוננברג, ״שמונת השנואים״ של קוונטין טרנטינו, ״ג׳ורג׳יה אחותי״ של אולו גרוסברד, ו״מרגו בחתונה״ של נואה באומבך. על פי אתר הפסטיבל, רק האחרון הוא בנוכחות השחקנית אבל גם האחרים יוקרנו בליווי שיחה. בחירה מעניינת משום ש״מרגו״ בוים בידי הגרוש המפורסם שלה, אבל השחקנית מעולם לא עשתה עליי רושם של אחת הבורחת מאתגרים, להיפך. האם התאכזבתי קלות שלא אזכה לראות את ״דרושה שותפה רווקה״ על המסך הגדול כחלק מן המחווה? לא אשקר, התשובה היא כן. אבל אין אלא להודות שהסרטים שנבחרו ראויים יותר למעמד. עדכון מאוחר: גם ״שמונת השנואים״ יוקרן בנוכחות השחקנית ואפילו הבמאי, תושב ישראל קוונטין טרנטינו.

״טאטאמי״ משיב את גיא נתיב אל סינמטק ירושלים, שנה לאחר שסרטו ״גולדה״ פתח את החגיגות בפסטיבל הקודם. הפעם הוא חולק את קרדיט הבימוי עם זאר אמיר אברהימי, השחקנית האיראנית הגולה, בשיתוף פעולה היסטורי בין יוצרים מן המדינות היריבות. דרמת הג׳ודו הזו עוסקת בכך ישירות, כאשר היא מציבה בפני ספורטאית דילמה: האם לפרוש בהוראת המשטר האיראני מן התחרות כדי להימנע מקרב מול ישראלית, או להגשים את חלומה למדליה. ״דברים קטנים כאלה״ של טים מילאנטס, סרט הפתיחה של פסטיבל ברלין שגם זיכה את אמילי ווטסון בפרס השחקנית, וזה עוד לפני שהוזכר קיליאן מרפי, חתן האוסקר העדיין-טרי. ״לה קוצ'ינה״ של אלונסו רואיזפלסיוס מצמיד את רוני מארה ועודד פהר, בעיבוד למחזה על מאחורי הקלעים של מסעדת יוקרה שמן המטבח שלה נגנב כסף. ״ווינר״ מכניס את אמיליה ג׳ונס (״קודה״) לנעליה של ריאליטי ווינר, הצעירה שהדליפה מסמך סודי על מעורבות רוסית בבחירות לנשיאות שהעלו את טראמפ לשלטון, בסרטה של סוזנה פוגל. ״סינג־סינג״ של גרג קוודאר זכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל SXSW הרבה בזכות הופעתו של קולמן דומינגו, כאסיר המקים קבוצת תיאטרון בכלא ששמו כשם הסרט.

גם לאירופאים יש כוכבים ששווה להגיע לראות סרטים בשבילם. מאס מיקלסן מככב בסרטו של ניקולאי ארסל, ״הממזר״, המתרחש במאה ה-18 ועוסק במאבק אצילים על יישוב אדמה צחיחה. ב״מרצ'לו מיו״ של כריסטוף הונורה תוכלו לראות את קירה מסטרויאני בתפקיד עצמה, מתחפשת אל אביה המפורסם מרצ׳לו מסטרויאני ומוקפת כוכבים אחרים בקולנוע הצרפתי, כולל אמא שלה, קתרין דנב. אבק כוכבים יספק גם ״הבנות מהמרפסת״ של נעמי מרלן, בסרטה הראשון כבמאית מבלי לוותר על קדמת המצלמה, מעין קומדיית סקס ונקמה שהוצגה כסרט חצות בפסטיבל קאן. וכמה סרטים של איזבל הופר צריך בפסטיבל קולנוע אחד? כמה שיותר. הפעם תוכלו לראות אותה בסרטים ״סידוני ביפן״ של אליס ז'יראר, ״שעות ביקור״ של פטרישיה מאזוי, והסרט שמסכם הכל בשמו – ״הצרפתייה״ של הונג סאנג־סו.

ממיטב הקולנוע האמנותי העולמי

אל תצפו ליותר מדי מסוף העולם – או מסלפי בשירותים ציבוריים

את הסגמנט הזה אין אלא להתחיל עם פסטיבל קאן, שהסתיים לא מזמן אבל בכל הצליח לספק לא מעט סרטים מדוברים לפסטיבל. זוכה דקל הזהב אמנם נעדר, אבל יש להניח שתאריך ההפצה הסתווי שלו לא איפשר את הבאתו. שימו לב שהוא לא מוקרן בשום פסטיבל אחר בעולם כרגע. לעומת זאת, הגרנד פרי של קאן בהחלט נוכח ושמו ״כל מה שאנחנו מדמיינים כאור״, אולי הסרט האהוב עליי מהפסטיבל כולו השנה. הבמאית פאיאל קפדיה, בסרטה השני אחרי ״לילה של אי ודאות״, יצרה סרט שהוא כמו חיבוק מנחם ואני נרגש לראות עוד קהל נמס מולו. ״דור רומנטי״ הוא אחד הסרטים היותר-חידתיים של המאסטר הסיני ג'יה ז'אנג־קה שיצא לי לחוות, אבל אם נעתרים או ממש נכנעים לו יש לו סיכוי להיות הסרט הזה שחושבים עליו לאורך כל הפסטיבל. ״יהלום פרוע״ הוא אחד הסרטים שהספקתי לכתוב עליהם מהתחרות של קאן, סרט ביכורים צרפתי מאת אגאת רידינגר. ״שלושה קילומטרים מסוף העולם״ של עמנואל פארבו יצא עם פרס הדקל הגאה, בזכות פרישת הסיפור העדינה על נער בכפר דייגים רומני שחוטף מכות משום שהוא חשוד כגיי. את סרטי התחרות משלים ״התכריכים״ של דייוויד קרוננברג, עם ונסן קאסל בתור בן-דמותו, פחות או יותר, כממציא פטנט המאפשר למתאבלים להשגיח על גופות יקיריהם בעודם נרקבות.

גם למסגרות המשנה של קאן אין מה להתבייש מבחינת ייצוג בירושלים. ״כלב שחור״ של הו גוואן, זוכה מסגרת ״מבט מסוים״, על ידידות הנרקמת בין אסיר משוחרר לבין כלב שהוא אמור לפנות. סרט נוסף מאותה מסגרת שיצא עם פרסים, ועם חתיכות מהלב שלי, הוא ״הסיפור של סולימאן״ של בוריס לוז'קין העוקב אחר מבקש מקלט אפריקאי בפריז המתפרנס בדוחק משליחויות וממתין לראיון החשוב בחייו, שיקבע האם יישאר או יגורש. עוד מאותה מסגרת שווה לשים לב אל ״סנטוש״ של סנדיה סורי, סרט הודי על אלמנת שוטר שעולה על מדים בעצמה שתגלה כמה דברים לא מחמיאים על המעסיקים שלה. ״הפלישה״ של סרגיי לוזניצה, תיעוד של הבמאי המוערך את אוקראינה מרגע הפלישה הרוסית ועד כשנתיים קדימה, הוצג בקאן מחוץ למסגרות תחרותיות. מתוך מסגרת השבועיים של הבמאים מגיע ״רובים מפלסטיק״ של ז'אן־כריסטוף מוריסה, סרט שקוטלג כקומדיה אפלה עד מאוד על רצח במשפחה. יש אפילו סרט אנימציה מהפסטיבל הנחשב, ״עם הזרם״ של גינטס זילבאלודיס, על חתול רחוב נסחף. ולבסוף, שווה להזכיר גם את ״ארבה״ של קף, הסרט הכי מדובר במסגרת שבוע הביקורת, ואת הסרט שאני אישית הכי חיבבתי מתוך המסגרת הזו, ״רוחות רפאים״ של ג'ונתן מילה. מבטיח להרחיב עליו בשלב ההמלצות.

מבין הסרטים המומלצים באופן גורף עד כה, עופר ואני עומדים מאחורי ״אל תצפו ליותר מדי מסוף העולם״ של ראדו ג'ודה מאז סיכום השנה שעברה, כפי שאפשר לקרוא בלינק. מאותה תקופה של פסטיבלי הסתיו הקודם מגיע גם ״הגבול הירוק״ של אניישקה הולנד, על פליטים המוצאים עצמם ביערות שבין פולין ובלארוס. ״סוּחוֹ״ הוא זוכה סאנדנס, שביימו אסטריד רונדרו ופרננדה ואלאדז, המביא את סיפורו של ילד שנולד למנהיגי קרטל סמים, מובהל החוצה לגדול אצל דודתו, אבל מרד הנעורים שלו משיב אותו חזרה אל עסקי הסמים. ״יצירה אחרונה״ של מתיאס גלסנר, זוכה פרס התסריט בפסטיבל ברלין שכדאי לשים לב שאורכו שלוש שעות לפני שמסדרים או מסדרות את הלו״ז לאותו היום. קצת קולנוע תיעודי לשם גיוון מספק לנו ״גאוצ'ו גאוצ'ו״, יצירתם התיעודית החדשה של מייקל דווק וגרגורי קרשאו (״ציידי הכמהין״), הפעם על תרבות הגאוצ׳ו בארגנטינה.

אם נחזור לצרפתים, יש לא מעט שמות שעדיין לא ציינתי. למשל ״האימפריה״ של ברונו דומון, שיצא עם פרס מפסטיבל ברלין ונראה מטורלל מתמיד. או ״דאאאאאאלי!״ של קוונטין דופייה, לא הסרט שפתח את קאן האחרון כי אם מחווה של הצרפתי ההזוי לאמן סלבדור דאלי. בנימה נורמלית יותר, ״מחוץ לעונה״ של סטפן בריזה מאחד על המסך את גיום קאנה ואלבה רורוואכר בעלילה רומנטית, וגורם לי לתהות עד כמה אפשר למתוח תרגומי שמות סרטים (במקור הסרט נקרא Out of Season ובעברית נהוג יותר ״לא בעונה״). ויש גם את הפקת הראווה של מרטן בורבולון (״אייפל״) שעיבד מחדש את ״שלושת המוסקטרים״ לשני סרטים של שעתיים, ״דארטניאן״ ו״מיליידי״.

קולנוע ישראלי בשלל מסגרות

טלי שרון ועידן עמדי ב״כביש הסרגל״ של מיה דרייפוס. צילום: ורד אדיר

לכאורה, הנדבך הזה של הפסטיבל לא אמור להיפגע מהמצב. בפועל, אני משער שהוא כנראה הרגיש ביותר וזימן אינספור אתגרים לצוות המקצועי שכבר הוזכר וגם למנהלת המסגרות הישראליות, גלי סמו. לדוגמה, מאז שלב ההודעה לעיתונות ועד פרסום התוכניה, סרט אחד הספיק לפרוש – ״על כלבים ואנשים״ של דני רוזנברג, שנרשם גם לפרסי אופיר אך לבסוף נמשך משם לפני שפגש קהל. זאת משום שהוא עוסק בשבעה באוקטובר, נושא שמצד אחד יחזור על עצמו בפרסי אופיר ומאידך לא ברור האם מוקדם מדי לשוב אליו מבעד לעדשת הקולנוע העלילתי. ישנם גם סרטים ישראלים שהם הפקה משותפת למספר מדינות ועוד גורמים ומשתנים שעלולים להשפיע על הרכבי התחרויות השונות. אבל במידה ולא יקרה אסון, משהו שאין לומר בביטחון מלא לאחרונה או בכלל בישראל, אפשר להתייחס לסרטים שכן נמצאים איתנו דרך המסגרות השונות.

תחרות חג׳ג׳ לקולנוע ישראלי עלילתי
כביש הסרגל – סרטה של מיה דרייפוס (״ההיא שחוזרת הביתה״) זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל המותחנים האירופאי רימס פלר, ומציב את טלי שרון בתפקיד שוטרת במשטרת עפולה שלא מוכנה לוותר על חקירה מסועפת של צעירה נעלמת. לצידה מככבים עידן עמדי, שרה פון שוורצה, דיקלה, בועז קונפורטי, אנסטסיה פיין ויגאל נאור.
קרוב אליי – סרט הביכורים המצופה של תום נשר, שמגיעה עם פרס ממסגרת Viewpoints של פסטיבל טרייבקה, מספר על קשר הנרקם בין שתי נשים צעירות עקב מוות: אחיה של אחת, בן הזוג של האחרת. בכיכובן של ליה אללוף, דריה רוזן, ועם נטע גרטי, שלומי שבן, יעקב זדה דניאל ועידו טאקו.
עיד – יצירת הביכורים של יוסף אבו מדיעם, על פי תסריט מאת יובל אהרוני. העלילה מתמקדת בצעיר תושב רהט, שהותקף מינית בילדותו. כיום הוא חולם ליצור תיאטרון אך משודך בניגוד לרצונו, וצריך לאזן בין רצונותיו לבין ערכי החברה הבדואית בה הוא חי. מככבים שאדי מרעי והישאם סולימאן.
חלב – סרטה של מאיה קניג (״אורחים לרגע״), שחזרה ארצה עם פרס מפסטיבל טאלין, מספר על מוזיקאית נטולת אמצעים ואם טרייה, המתחילה לעבוד לפרנסתה במחלבת חלב אם. עם הילה רוח, הדס ירון, טלי שרון, סמירה סרייה, מעיין תורג'מן, סימור דניאל, יבגני מוליבוגה ואורלי פלדהיים.
טרופיקנה – סרט ראשון באורך מלא של עומר טובי, הזכור לטוב מסרטיו הקצרים, יעלה לירושלים סמוך לבכורה בפסטיבל קרלובי וארי. עירית שלג מככבת בתור קופאית המרגישה בודדה גם בתוך משפחתה. פרשיית רצח מוציאה אותה למסע גילוי ומימוש תשוקות מיניות אפלות. עם רבקה בכר, אמיר אישהר, אילנית בן יעקב, לירית בלבן, רינת מטטוב, רגינה ספקטור, דובר קוסאשווילי, מיכאל לוי, אורי הוכמן, דליה בגר.
לא יום ולא לילה – סרט ביכורים נוסף ולא אחרון, מאת בימוי: פנחס וויה שגם כתב יחד עם אהרון ישראל. העלילה מתרחשת בעולם הישיבות היוקרתיות, אל אחת מהן מנסה להתקבל תלמיד עילוי. הוריו הצרפתים-מזרחים חושדים לאפליה מכיוון שאינם ממשפחה אשכנזית ומיוחסת. על המסך: אלי מנשה, אדם חתוכה פלד, מעיין עמרני, שמואל וילוז'ני, מיה כהן, דורית לב ארי.
מכולת – סרט ביכורים חמישי בתחרות, מאת יובל שני, שלא רק יוצג בבכורה עולמית בירושלים אלא גם מתרחש בעיר. במוקד, שני מתבגרים המתגוררים בפאתי ירושלים ומנסים לשרוד בעולם ללא מבוגרים מתפקדים. ערב חג הפסח הם מתוודעים זה לזה ופוצחים במסע בלתי צפוי, כך מבטיח התקציר. משחק: עידו טאקו, אמיתי שולמן, מוריס כהן, הילה וידור, אדם גבאי, סוול אריאל אור, היתאם עומרי.

תחרות דיאמונד לקולנוע ישראלי תיעודי

טאבו: עמוס גוטמן / שאולי מלמד – דיוקן של הקולנוען הקווירי פורץ הדרך בישראל, שאף צפוי לעלות לאקרנים בהמשך הקיץ.
עדה, אמי האדריכלית / בימוי: יעל מלמד – הבמאית מפנה את המצלמה אל אמא שלה, האדריכלית הבכירה עדה כרמי־מלמד.
חוקי מדבר | قوانین الصحراء / אילן מוסקוביץ ודן ברונפלד – נצר לשושלת בוררים בדואים, נלחם על פינוי מביתו מזה 70 שנה.
רוצה לב? / בימוי: נתן רושנסקי – סיפורה של שוטרת-ליצנית שהיא אייקון ירושלמי, המתייצבת בקו העימות של העיר.
המושל / דנאל אל-פלג – הבמאית חוקרת את צנזורת הממשל הצבאי על אזרחי ישראל הערבים ואת התפקיד שמילא בו סבה.
הפקות המזרח / יניב סגלוביץ׳ – דיוקן של הבמאי העצמאי והפעיל החברתי ימין מסיקה, ותפקידו במהפכת התרבות המזרחית.
דה האן: קול מחוץ לזמן / צבי לנזמן – אודות יעקב ישראל דה-האן, קדוש במאה שערים ואבי הלהט״בים הרדיקלים באמסטרדם.
ציפורים משונות / שקד אורבך – סרט משפחתי מנקודת המבט של הבמאית, סביב אופן הטיפול של הוריה באחיה הבכור.

מחוץ למסגרות תחרותיות יוקרנו גם ״אגודות הכפרים״ בבימוי טל מיכאל ודוד אופק, על הניסוי המדיני הגדול של ישראל בשטחים טרם האינתיפאדה הראשונה, וכן עותק משוחזר של ״חיוך הגדי״, סרטו של שמעון דותן מ-1986 על פי רומן הביכורים של דויד גרוסמן. המסגרות הנוספות כוללת את התחרות לאמנות וידאו וקולנוע נסיוני, תחרות היצירה הצעירה ע"ש וים ון-ליר וכמובן תחרות דיאמונד לקולנוע ישראלי קצר, הפעם עם 17 סרטים שלא נתעכב עליהם, בינתיים ובתקווה להספיק זאת במהלך הפסטיבל. בכל זאת אמנה אותם, למטרות ארכיבאות וגם כדי להראות את הגיוון. כלומר לא רק מוסדות ירושלמים, וגם כמה סרטים עצמאיים ואפילו של יוצרים שאינם טירונים:
״מקבילים״ של איתמר לובנוב (עצמאי), ״מיתוס״ של עומר מלמד (טיש), ״לב אוחז״ של ניקה ז׳וקובה ורימה גפן (בצלאל), ״בדיקת כשרות״ של ריקי רוטר (מנשר), ״מזל דגים״ של לי דרור (דה הייב), ״פרנצ׳״ של דילן יוסף שטרית (טרנספקס וקובי מזרחי), ״אדום חצות הליל״ של ג׳לאל מסארוה (עצמאי), ״תמונת מראה״ של נעמה להב (סם שפיגל), ״כולרה״ של ג׳ניה מליי (סם שפיגל), ״סוקסציה״ של גיל פלד (סם שפיגל), ״שום דבר מיוחד״ של אפרת ברגר (איקי פילמס), ״שכבות״ של כליל כובש (עצמאי), ״מחבואים״ של רן ברוך (ספיר), ״קו הבסיס״ של עתליה נבון (סם שפיגל), ״מצב של היעדרות״ של מלק אלחלבי (טיש), ״דברים שאין להם שמות״ של רייצ׳ל שץ (סם שפיגל).

בהצלחה לכל!