סרטים חדשים: ״תיאודור״, ״כוכב הקופים: ממלכה חדשה״, ״מתוקה רצח״, ״למצוא את הדרך״, ״סוד החיים הפשוטים״

חודש מאי מעניין התחיל בסריטה, מה שלא ממש מתבטא בתוצרים בקצב משביע רצון ועל כך אני מצר. אבל מאחורי הקלעים אנחנו עמלים על פוסט המלצות דוקאביב, שכעת התוכנייה שלו חשופה לכל, ובין ה-23 במאי ועד ה-1 ביוני יתקיים הפסטיבל עצמו וממנו נדווח. עוד לפני כן, פסטיבל קאן יכלול השנה שני נציגים לסריטה, גם אור סיגולי שיהיה שם עם הכובע החדש שלו מפסטיבל ירושלים וגם אני, שמתחייב לספר איך היה אבל לא איך יהיה (כלומר לדווח בזמן אמת, מה שאתקשה לעשות בגלל עבודות אחרות). בחזרה לישראל, כל חודש מאי הוא חודש אסי דיין ז״ל בסינמטק הרצליה שבעצם הופך להיות ״אסינמטק״ במלאות עשור למותו של היוצר והקולנוען. מבחינתי זו הזדמנות להמליץ על צפייה בסרטיו המוקדמים (משנות ה-70) ״חגיגה לעיניים״ ו״הזמנה לרצח״, שהם משום מה פחות מוכרים ולא בצדק. יש כמובן אירועים אינספור לכבוד יום העצמאות וגם מגוון סרטים ליום הזיכרון שלפניו, השנה בסימן השבעה באוקטובר, אבל תסלחו אם לא אקח חלק הפעם. אין טעם השנה, מילולית. במקום זה, יש סרטים חדשים בבתי הקולנוע להעמיד בעזרתם פני שגרה.

תיאודור – או ״תיאודור: הסרט״, או לחילופין ״האופרה: תיאודור״, ממלא את משבצת ההפקה הישראלית לשבוע זה. זוהי למעשה גרסה מצולמת וערוכה של תיאודור מבית האופרה הישראלית, סיפור חייו של חוזה המדינה היהודית בנימין זאב תיאודור הרצל. למעשה יש שני הרצלים אם הבנתי נכון, הצעיר מנסה להתקבל לאגודת הסטודנטים הלאומנית בוינה, והמבוגר מסקר את משפט דרייפוס המתנהל בפריז וחווה משבר בנישואים עד בוא חזון הקמת המדינה. הקרדיטים מגיעים ליוצרי האופרה: המלחין יונתן כנען, הבמאי וכותב הלברית עידו ריקלין והמנצח נמרוד דוד פפר. התמונה בראש הפוסט היא מתוך אתר האופרה הישראלית, ושל ההפקה כמובן, עם עודד רייך בתפקיד הרצל.

כוכב הקופים: ממלכה חדשה (Kingdom of the Planet of the Apes) – בערך שבע שנים אחרי סיום הטרילוגיה החדשה של ״כוכב הקופים״ (מרד, שחר, מלחמה), מגיע סרט שממשיך את סיפורם של קופים (ביחד. חזקים. אני יודע). אולי אם נמשיך כך נגיע עד הסרט של טים ברטון מבחינת עלילה. המצב בכדור הארץ שאינו לגמרי כוכב הקופים עדיין, כי יש עליו בני אנוש, הוא העולם שאחרי סיזר. מה שאומר פלגים שונים של קופים תבוניים, חלקם נעזרים בטכנולוגיה אנושית נטושה ואחרים מפותחים פחות, מה שיוצר שוב מעמדות. בתחתית הסולם נמצאים בני האדם המועטים והניצודים, אחת מהן בגילומה של פרייה אלן (״המכשף״). את קופי האדם החדשים שאמורים לכבוש את ליבנו מגלמים בין היתר, בטכנולוגיית לכידת תנועה כמובן, השחקנים קווין דוארנד, אואן טיג ופיטר מייקון. ג׳וש פרידמן, תסריטאי ניינטיז (״תגובת שרשרת״) שעדיין עובד (״אווטאר: דרכם של המים״), כתב את התסריט. הבמאי הוא ווס בול (טרילוגיית ״הרץ במבוך״).

מתוקה רצח (Abigail) – קבוצת פושעים חוטפת ילדה של דמות מפתח בעולם התחתון, רק כדי לגלות שהיא לא סתם מתבגרת בתלבושת בלרינה אלא תעשה להם צרות באחוזה הנטושה אליה הביאו אותה כדי לכלאה בתמורה לכופר. הטריילר וחלק מהתקצירים מסגירים מה היא בדיוק אותה אביגיל שנלקחה בידי הקרימינלים, כלומר מגלים לאיזה ז׳אנר אימה הופך מותחן הפשע הזה. אני די התבאסתי מהחשיפה לפני הצפייה אז אמנע זאת מקוראי וקוראות סריטה. במקום זאת אספר שהילדה מגולמת בידי אלישיה וויר, הלא היא ״מטילדה״ של נטפליקס, ובקאסט המבוגר אפשר למצוא את דן סטיבנס, מליסה בררה, קתרין ניוטון, מתיו גוד, ג׳אנקרלו אספוזיטו ואותו קווין דוראנד שהוזכר לעיל. צמד הבמאים הוא טיילר ג׳ילט ומאט בטינלי-אולפין, שהביאו איתם את התסריטאי של סרטיהם ״מי שעומד מאחורי״ ו״צעקה״ (האחרון וקודמו), גאי ביוסיק. אליהם הצטרף עוד כותב אימה, סטיבן שילדס (״הבור באדמה״).

למצוא את הדרך (Cottontail) – הפקה בריטית-יפנית שכתב וביים פטריק דיקינסון (״Elizabeth Windsor״, אחד מהסרטים על המלכה המנוחה, זה שבאמזון פריים). סיפורם של אב ובנו שאינם מסתדרים או אפילו מסוגלים לדבר כמו שצריך זה עם זה, הנדרשים לטוס מיפן אל אנגליה כדי למלא את בקשתה האחרונה של אם המשפחה: לפזר את אפרה באגם וינדרמיר, בצפון-מערב המדינה. בדרך נחשף סיפורם שהוביל אותם לרגע הזה, על רקע פגישות עם המקומיים, ביניהם קירן הינדס. את הבן והאב מגלמים ריו נישיקדו ולילי פרנקי, שאולי תזהו מסרטיו של קורה-אדה. אותי מעניין בעיקר מה משמעות הארנבון בכותרת הלועזית.

סוד החיים הפשוטים (Les Choses Simple / A Great Friend) – נחצה את התעלה אל צרפת, שם מתרחש סרטו של אריק בנאר (״נפלאות החושים״, ״דלישס״). למבר וילסון מגלם איש יזם עשיר ומפורסם, שחוטף התקף חרדה ומבקש לברוח מחייו העמוסים והריקניים. הוא בוחר להשתכן הרחק מן העולם העכשווי, בבקתה על רקע טבע פראי, ומנסה לדובב את המקומי שגר שם ומשכיר לו את המקום. אותו מגלם גרגורי גדבואה והוא מעדיף את החיים הפשוטים ועבודת הכפיים, על פני הקידמה שהגיבור מתחיל להתגעגע אליה. עד שהיא משיגה אותו בדמות שניים מעוזריו שמבקשים ממנו לטוס בדחיפות לתל-אביב, כך בטריילר והלוואי שהייתי ממציא את זה. לי הכל נשמע ונראה כאילו מישהו פה צפה והושפע מסרטה של רובין רייט ״Land״, אבל אני ודאי טועה.

לסיום, שני סרטים המוקרנים רק בשפת המקור הרוסית/אוקראינית שלהם, אם אינני טועה, אז רק אזכיר אותם ואציין את השמות המקוריים. האחד הוא עיבוד של ״האמן ומרגריטה״ (Ма́стер и Маргари́та), ובלי לקרוא קירילית אני יודע שכתוב ״האדון ומרגריטה״ והשמות של ספרו של בולגקוב תמיד היו עניין בעיניי. בסרטו של מיכאל לוקשין, סופר מתוסכל ומוחרם כותב מחזה סאטירי על דמות שטנית הנוקמת במי שעשו לו עוול, והמוזה שלו משכנעת אותו לפרסם את השעשוע הנקמני. הסרט אמנם דובר רוסית אבל יש בו שחקנים מכל אירופה, למשל אוגוסט דיהל וקלאס בנג. הסרט האחר שכרכתי פה יחדיו, אולי לא בצדק, הוא ״המסע המטלטל לברלין״ (Я, Побєда і Берлін), האוקראיני מבין השניים. זהו סרטה של אולגה ריאשינה, בהשראת המוזיקאי אנדריי קוזמנקו ומסעו אל העיר הגרמנית. אני מניח שהקהל שלו יידע במה מדובר ולי אין סיכוי לתמצת בלי הידע התרבותי הדרוש.