סרטים חדשים: ״יוני 0״, ״ימים מושלמים״, ״המנצחת״, ״אינסטינקט אימהי״, ״טארוט״

אם להאמין ללוח השנה נפרדנו מחודש אפריל, אבל כיוון שהוא נמשך הרבה יותר מדי ימים אני נוטה לפקפק. גם אחד מסרטי השבוע כאילו הגיע במיוחד כדי לבלבל בשלב השם, אבל בואו נניח שאנחנו באמת ב-1 במאי ונאחל יום פועלים שמח. קשה לדמיין את החגים והמועדים המאפיינים של מאי במצב העניינים הנוכחי בישראל, אבל נתמודד עם כל שבוע כשיגיע תורו. את אפריל וימות הפסח סגרנו עם טרילוגיית סקירות של עופר, פרק כמו-כפול של פרויקט האופיר מצד אור, ופרויקט חדש של לירון שחשוב לי להבליט גם כאן. עם סוף ״אימת החודש״ לפני שלושה חודשים חשבנו איך להמשיך בכל זאת לסקר את התחום בקביעות, ולירון לקחה על עצמה להתמודד עם מדור משלה. הוא נקרא ״אימה לנשמה״, יש לו מבנה קצת אחר ממה שתחשבו וגם פוסט ראשון שכולל לא פחות משישה סרטים עם חוט מקשר, כולם חדשים יותר או פחות (מהחודש ועד כשנתיים לאחור). זו בעצם מהדורת אפריל אז מבחינתי יצא שלא השארנו אתכם ואתכן בלי מקום של קבע לקולנוע אימה בסריטה יותר מחודש אחד שהוא מרץ. עוד אימה בהמשך המדור, או במהדורות החדשות, אבל אנחנו בעניין סרטים מכל הסוגים.

יוני 0 (June Zero) – סרט ישראלי עם במאי אמריקאי אינו דבר שכיח, אבל הוא קורה השבוע ולמעשה הוצג כבר בפסטיבל ירושלים 2022, אז כתב עליו עופר. ואם אינני טועה אז עדיין קראנו לו ״יוני אפס״, עם מילה במקום ספרה, וכך היה גם בפרסי אופיר אז היה מועמד לארבעה פרסים: ליהוק, עיצוב, תלבושות ואיפור. ג׳ייק פאלטרו, אח של גווינית׳ והבן של ברוס, ביים וחתום על התסריט יחד עם תום שובל. העלילה מתרחשת סביב משפט אייכמן, כלומר תחילת שנות השישים, תקופה שמשותפת לעוד סרטים בהמשך הפוסט באופן מקרי. האירועים ההיסטוריים סביב סופו של הצורר הנאצי מוצגים דרך שלושה סיפורי לווין: קצין שב"ס המתבקש לשמור על חייו של הנידון למוות, ניצול שואה החוזר לראשונה לפולין, וילד המבקש לקחת חלק בבניית התנור שישרוף את גופתו של המנוול. על המסך תוכלו למצוא את צחי גראד, יואב לוי, תום חגי, ג׳וי ריגר, עמי סמולרצ׳יק ואת נועם עובדיה הצעיר. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט, שצילם ירון שרף.

ימים מושלמים (Perfect Days) – כחצי שנה אחרי בכורה ישראלית בפסטיבל חיפה, משם יש לנו טקסט נהדר של אור, ושנה אחרי בכורה עולמית בפסטיבל קאן, משם יצא עם פרס השחקן הטוב ביותר, סרטו של וים ונדרס מגיע אל בתי הקולנוע. כמו רבים וטובים, נפלתי למשחק ״מתי ונדרס״ עשה סרט כל-כך מעולה. בניכוי דוקומנטריים, הגעתי עד האייטיז, אז היה בשיא כוחו עם ״פריז, טקסס״ ו״מלאכים בשמי ברלין״. בין שניהם יצא סרט רלוונטי לזה הנוכחי, ״טוקיו-גא״, תיעודי של ונדרס על טוקיו בראי הקולנוע של יאסוג׳ירו אוזו. ארבעה עשורים לאחר מכן הוזמן ליצור סרט תיעודי על בתי השימוש הציבוריים של טוקיו, אבל בחר לבסוף לצלם סרט עלילתי וצנוע ויפהפה מלהכיל, יחד עם התסריטאי טאקומה טאקסאקי והשחקן קוג׳י יאקושו. האחרון מגלם עובד תברואה, כלומר מנקה בתי שימוש, שמח בחלקו ובעל הסתכלות שלווה על החיים. יש כל מיני דמויות משנה וקווי עלילה שנראה כי עומדים להסיטו ממסלולו, אבל עיקר הסרט הוא שגרתו החוזרת על עצמה בשינויים קלים שהקהל מתבקש להבחין בהם. ובין היתר זהו סרט על ההבדל בין לראות ולהבחין, או לשמוע לעומת להאזין. במקרה זה לקולות הטבע, העיר, ופסקול רוקנרול מערבי ותיק.

ימים מושלמים

אינסטינקט אימהי (Mothers' Instinct) – למי שהתגעגעו לסרטים המתרחשים באמריקה הפרברית של שנות השישים, או לדרמות פסיכולוגיות בואך מותחנים, הרי לכם ולכן הרימייק הזה לסרט צרפתי-בלגי באותו השם. או ששניהם מבוססים על אותו ספר מאת ברברה אייבל ופשוט העיבודים שונים, מה שתחליטו. אן הת׳אוויי וג׳סיקה צ׳סטיין מגלמות עקרות בית, חברות קרובות ואמהות עם ספקות עצמיים שתמיד יכולות לשמוח זו על שכנתה הטובה. עד שתאונה (סימן שאלה?) משנה את הדינמיקה ביניהן ומעלה שאלות לגבי גידול ילדים והיכולת לשמור עליהם עטופים בצמר גפן. הבעלים הם ג׳וש צ׳ארלס מחד והשחקן הנורווגי הנהדר אנדרס דניאלסן לי (הקבוע של יואכים טרייר) מאידך. שרה קונדרט כתבה את התסריט ועל הבימוי חתום לראשונה בקריירה הענפה שלו הצלם הפריזאי בנואה דלהום (״ואן גוך: בשערי הנצח״).

טארוט (Tarot) – נעבור לאימה של ממש, בהשראת חפיסת הקלפים המפורסמת שאמריקאים קוראים לה ״טארו״ משום מה ולא ידעתי שאפשר להפוך לסרט אימה. אולי כל דבר הוא בסיס לסרט אימה, אפילו אם סטיבן קינג לא מעורב. סרטם של הצמד ספנסר כהן ואנה הלברג, שמבוסס בכלל על ספר בשם ״הורוסקופ״ אז אני מבולבל ברמה של התייעצות עם מגדת עתידות. מה שבטוח, יש לו עלילה ובה חבורת אנשים צעירים ואטרקטיביים מפרים את הכללים המקודשים של קריאה בקלפי טארוט, שזה משהו שעלול לקרות כך נראה, ולכן נידונים להיות רדופים בידי המוות. כיוון שהם נקטפים בזו אחר זה, נשמע לי שאולי לפנינו סרט בסדרת ״יעד סופי״ ושכחו לעדכן, אבל הטריילר מזכיר יותר את ״נגעת נרצחת״. מבין השחקנים זיהיתי את אוונטיקה (״ילדות רעות״), ג׳ייקוב בטלון (״ספיידרמן: מישהו בבית״) ובערך את הארייט סלייטר ולארסן תומפסון.

המנצחת (Divertimento) – לידיה טאר חוזרת לסיבוב נוסף בבתי הקולנוע והפעם היא משמידה במילותיה סטודנטים מפונקים שמוחים על דברים שאין להם מושג בהם, עד הניצחון המוחלט! אבל מספיק עם הפנטזיות המעוותות שלי, לסרט אין קשר ל״טאר המנצחת״, למרות שזה כנראה מה שהיו רוצים שתחשבו אלו שנתנו לו את השם. דיברטימנטו, שמו של הסרט בכל שפה כולל בצרפת משם הגיע אלינו, לקוח ממושג מוזיקלי או צורת הלחנה שפירושה בידור או שעשוע. הגיבורה היא תלמידת תיכון שחולמת לנצח על תזמורת, אבל חבריה לספסל הלימודים לא ממש מקבלים אותה ואת רצונה, ספק בשל גזענות פנימית בחברה הצרפתית. יחד עם אחותה התאומה, צ׳לנית מוכשרת, ובעידוד המנטור שלה, היא יוצאת להקים תזמורת משלה. אוליה אממרה ולינה אל ערבי הן האחיות, נילס ארסטרופ הוא המורה, בסרטה של מארי-קסטי מנסיון-שאר. שהיא אדם אחד עם מקף מחבר גם בשם הפרטי וגם בשם המשפחה וזה לא מבלבל כלל.

הקרב על הפופ-טארט (Unfrosted: The Pop-Tart Story) – נסיים אצל נטפליקס באווירה קלילה, כנראה יותר מכל האמור לעיל. ביום שישי ינחת בשרתי החברה, כשבוע מוקדם מהתאריך המקורי שלו, סרטו הראשון כבמאי של ג׳רי סיינפלד. מתנה לנו ולעצמו לכבוד יום הולדתו ה-70, או פצצת סירחון, נגלה בקרוב. סיינפלד גם שותף לכתיבה ואף ליהק את עצמו לאחד התפקידים המרכזיים, בסיפור האמיתי אך מוקצן קומית של הקרב על ארוחת הבוקר האמריקאית בשנות השישים. ספציפית, המאבק בין החברות קלוגס ופוסט שהוביל ליצירת הפופ-טארט, אותה עוגיה קשיחה וממולאת שמוכנה בעזרת טוסטר קופץ. המון מצחיקנים התקבצו על המסך, ממליסה מקארתי וג׳ים גאפיגן ועד איימי שומר ויו גרנט.