סרטים חדשים: ״בתי אהובתי״, ״סעי בובה״, ״מעשייה אמריקאית״, ״מלכודת למתנקשים״, ״הנוקם״

הודעת מערכת לפני שמתחילים: אני מקווה שזה לא ניכר, אבל השבוע ממש לא היה לי את הזמן הדרוש לטיפול בסריטה. בכל זאת פרסמתי באיחור סקירה שכתבתי (גם באיחור אבל פחות) על ״הכוורן״, הסרט המצליח של 2024 בעולם עד כה. בעוד אני עסוק בענייני התריעו בפניי על כמות חריגה של תגובות נאצה, ועד שהספקתי להגיע חבריי כבר ניקו את הצפת הביוב. הריח עדיין נותר באוויר ולכן אני שב ומפציר – תרצו לכתוב פה תגובה? כלל אחד ויחיד – הערות שליליות לגופו של עניין, לא לגופו של אדם. לא אהבתם טקסט שפורסם פה? יש דרכים להתבטא בנושא. כמה צנוע ככה קשה לביצוע, כפי שאני נוכח לגלות כל פעם מחדש. לחובתנו ייאמר, יצא שבוע קצת פח בסריטה עם הסקירות של אור על להיט הנטפליקס התורן ושל עופר על כישלון גיבורי העל הנוכחי, אז אולי קצת הגזמנו עם השליליות השבוע. אני בכל זאת מקווה שעטפנו אותה במספיק עניין, ואם לא אז יש הרבה מקומות באינטרנט שכותבים על סרטים באופן קצר או משעמם, רק תבחרו. באמת.
אל חמשת הסרטים שעולים לאקרנים ותוספות ה-VOD שחשבתי שכדאי לכלול, שווה להוסיף עוד שני שמות. ״כולנו זרים״ של אנדרו הייג יציג מספר פעמים מצומצם בקולנוע לב ובסינמטקים, משהו שמאוד לא כדאי לפספס. יש גם מרתון ״חולית״ בכמה וכמה בתי קולנוע, והגעה של החדש בתחילת השבוע הבא במקום בסופו. בכל זאת אשייך אותו למדור הבא, יש המון מה לראות גם בלעדיו.

בתי אהובתי – נפתח עם סרטו החדש של איתן גרין, שהחל את דרכו בפסטיבל הקולנוע של ירושלים והמשיך משם לארבע מועמדויות לפרסי אופיר. בירושלים כתב עליו עופר, באופירים התייחסנו אליו גם לא מעט. ששון גבאי המופלא מגלם את האב שהכותרת מרמזת עליו, המבקר את בתו אהובתו (סיון לוי) בפריז. הוא מגיע גם כדי לעזור לה ולבן-זוגה (עידו ברטל) עם תינוקם החדש, וגם כדי להתראות עם חבר ותיק (אלברט אילוז) המתגורר עם אשתו (אוולין הגואל) בעיר האורות ומשתקם מהליך רפואי. שלל מערכות היחסים הללו מתערבלות בסגנון האופייני של איתן גרין אבל בתפאורה לא רגילה עבורו שמספקת צרפת, בעוד הקונפליקט המרכזי הוא משבר שחווה הזוג הצעיר והתגובה של המבוגרים אליו. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

מעשייה אמריקאית (American Fiction) – חמש מועמדויות לאוסקר הרוויח סרטו של קורד ג׳פרסון, תסריטאי עם קילומטראז׳ נאה בטלוויזיה (״ווצ׳מן״, ״המקום הטוב״, ״מומחה לכלום״) שזהו סרטו הראשון כבמאי. מדובר בעיבוד לספר של פרסיבל אוורט, וזהו רובד מטא-טקסטואלי שנוכח בסרט המתמקד בסופר. מגלם אותו ג׳פרי רייט והוא כופר בהגדרה העכשווית שלו כיוצר אפריקאי-אמריקאי, משום שהוא או ״לא שחור מספיק״ עבור חוגים מסוימים או מסווג ככזה על אף שספריו לא עוסקים בחוויה השחורה בהכרח. כאשר הוא נחשף לסופרת חדשה (איסה ריי) שיצירתה סטריאוטיפית בעיניו, הוא מחליט לכתוב בצחוק ספר ״שחור״ מלא קלישאות, בשם בדוי. המו״ל שלו (ג׳ון אורטיז) מוצף בהצעות והבדיחה הופכת לרווחית בדיוק כאשר גיבורנו זקוק לה כדי לטפל באמו החולה (לזלי אוגמס). עוד במשפחתו גם אחות מקסימה (טרייסי אליס רוס), אח בכור המגלה את מיניותו באיחור (סטרלינג קיי בראון), ודודה מבוגרת (מיירה לקרציה טיילור). יש גם אופציה רומנטית שנכנסת אל חיי הגיבור, בגילומה של אריקה אלכסנדר, וזה אפילו לא רבע מהעלילה. עופר בטח יפרט על השאר בסקירה שלו.

סעי בובה (Drive-Away Dolls) – סרטו של האח כהן, הפעם איתן ולא ג׳ואל, אחרי הפיצול בין השניים ולפני איחוד מובטח ומצופה. איתן כהן ביים לבדו וכתב יחד עם זוגתו, טרישה קוק, שהייתה שותפה לעריכה בערך בחצי מסרטי האחים עד כה. מדובר בשילוב בין קומדיית סקס וסרט מסע או גיבורות במנוסה, עם המון מאפיינים בולטים של האחים כהן וכמה חידושים עבורם. מרגרט קוואלי וג׳רלדין ויסוואנתן מגלמות שתי לסביות צעירות שיש להן סיבות לצאת למסע אל עבר פלורידה, אבל הרכב שהן שוכרות שייך לפושעים שאיחרו להגיע לאיסוף. הבלבול מוציא אותם בעקבות הגיבורות, שלא יודעות על החפצים יקרי הערך שיש להן בבגאז׳, בזמן שהן חורשות את ארצות הברית בחיפוש אחר הרפתקאות מיניות. עוד בקאסט: ביני פלדסטין בתפקיד שוטרת שהיא האקסית של אחת הגיבורות, פדרו פסקל ומאט דיימון בתפקידים זעירים, ומיילי סיירוס בסצינות הזיה פסיכדלית.

סעי בובה

מלכודת למתנקשים (King of Killers) – נעבור לסרט שחצי מהפצתו העולמית בערך הייתה ישירות לצפייה ביתית, מאת השחקן שהפך לבמאי קווין גריבו (״מלחמת האופל״). פרנק גרילו מגלם את המתנקש הקטלני בעולם, המזמין את יריביו לתחום העיסוק הלא-שגרתי לתחרות. המטרה שלהם היא לצוד אותו, אבל על הדרך הם יצטרכו לעבוד יחד כדי להישאר בחיים, כי הוא לא יהסס לחסל אותם. גיבור העלילה, או לפחות זה עם סיפור הרקע שאנחנו אמורים להיות בעדו, מגולם בידי אלאן מוסי. את כל השאר לא ממש זיהיתי, למעט סטיבן דורף שלא מגלם את אחד המתנקשים אבל בהחלט מופיע בקדימון.

הנוקם (Savage Salvation) – הגענו לטריטוריות של סרטים שהופצו בחלקים נכבדים מהעולם ישירות לצפייה ביתית, לפני שנה-שנתיים. ג׳ק יוסטון מגלם את הגיבור, שארוסתו מתה ממנת יתר של הירואין. שניהם מכורים לשעבר שנשבעו להתנקות, לכן המוות שלה כואב כפליים, מה שמוביל את הארוס שבור הלב להישבע לנקום בכל מי שקשור למכירת סמים באיזור. יש לו רובה מסמרים כדי לוודא שהם יסבלו. רוברט דה נירו ומדו וויליאמס מגלמים את בלשי המשטרה הדולקים בעקבותיו, ג׳ון מלקוביץ׳ הוא הגיס של המנוחה אם הבנתי נכון אבל הטריילר מסמן אותו גם כנבל אפשרי. את התסריט כתבו אדם טיילור וכריס סילברסטון, והבמאי הוא רנדל אמט, אחד המפיקים החדשים-יחסית של סרטי מרטין סקורסזה.

20 ימים במריופול (20 Days in Mariupol) – נקפוץ אל הוט8 שם אפשר לראות באופן בלעדי, להבנתי, את המועמד המוביל לאוסקר התיעודי. כתבנו עליו בהמלצות דוקאביב, וכל הכבוד להם שזיהו אותו מראש כאחד הדוקומנטריים הבולטים של השנה, ולצד המלצה על סרט מטלטל אודות מלחמת רוסיה-אוקראינה אני מוכרח גם אזהרה ממראות קשים מנשוא. לפחות עבורי שלא מורגל בסרטוני זוועות שעוברים מסלולר לסלולר. הבמאי-עיתונאי מסטיסלב צ'רנוב תיעד את הפלישה הרוסית אל עיר הנמל האוקראינית מריופול, מתרוצץ בין הפגזות ומסתתר מטנקים, מראיין את המקומיים שחייהם הוחרבו בין רגע ובונה נראטיב של גיהנום מתפרץ.
מכתב לחזיר – אם כבר אוסקרים, הזדמנות פז לחזות בסרטה הקצר של טל קנטור שמועמדת לפרס האנימציה לסרט קצר באוסקרים. אחרי חודשים ואפילו שנים בפסטיבלים אפשר סוף סוף לתפוס אותו אצל yes וגם HOT, ואני מקווה להספיק לכתוב עליו לפני טקס האוסקר. בקצרה: ילדה משתעממת וחולמת בשיעור שהוא מפגש עם ניצול שואה המספר כיצד חזיר הציל את חייו, סיפור שנכנס אל חלומה. עוד יותר בקצרה: מופת של אנימציה בכרבע שעה וסרט שהוא אבן דרך בייצוג השואה בקולנוע מבחינתי, לא פחות. תענוג לעקוב אחר המסע של קנטור בארצות הברית לקידום הסרט, בימים בהם מורכב מתמיד להיות ישראלית באמריקה, אבל גם בידיעה שמגיעים לסרט הזה את כל הפרסים.