סרטים חדשים: ״רוצחי פרח הירח״, ״חג ההודיה״, ״השף״, ״מאבדים את הצפון״, ״חיית אדם״, ״Renaissance: A Film by Beyoncé״

מדור אחרון לנובמבר, אחרי שבוע מורט של שחרור חטופים וחטופות שעשה חשק לזעוק ״החזירו את כולם!״ (כולל חיות מחמד), עם תקווה לשינוי באופק. לא רק פסטיבל הסרטים ערבה שפותח את שעריו היום ואליו הכנתי המלצות, אלא רצון להשתחררות מאימת נובמבר, ואין הכוונה לפרויקט החודשי של אור שהלינק מוביל אליו. הכמות הגבוהה ביותר של סרטים חדשים מאז פרוץ המלחמה, שישה בסך הכל, מעלה את מפלס האופטימיות לפחות אצלי. אליהם צריך וכדאי להוסיף את הסרטים המונפשים ״המשאלה״ ו״טרולים 3: הקול טוב״ (זה השם העברי). הם יוקרנו בטרום-בכורות אבל יצאו רשמית רק בשבוע הבא ולכן יהיה חלק מהמדור הראשון של דצמבר, אבל חשבתי להזכיר לטובת תוכניות לסופש. איתות לקראת הכוונות לחגוג את חנוכה ולא סתם לציין אותו, אם להוסיף לאיחולים. אבל כבר השבוע יש לפחות סיבה אחת למסיבה ואיתה נתחיל. בשל ריבוי האופציות בקולנוע אפנה רק לסרט אחד חדש על המסך הביתי, מה גם שרוב השירותים קצת זנחו את תחילת דצמבר מטעמים השמורים עימם.

רוצחי פרח הירח (Killers of the Flower Moon) – רבות חיכינו לסרטו של מרטין סקורסזה, בין אם מאז פסטיבל קאן שם כתבתי עליו בקצרה, או מהרגע בו נודע שהוא יוצא לקולנוע לפני הגעה לשירות הסטרימינג של אפל, מה שקרה ברחבי העולם אבל עד כה לא בישראל. כרגע לא תמצאו אותו בשום מקום אחר ואולם הקולנוע הוא בכל מקרה המקום לחזות בחוויה הקולנועית העצומה הזו, שאורכה הוא כמעט שלוש שעות וחצי. בהתבסס על ספר עיון היסטורי מאת דייויד גראן, סקורסזה והתסריטאי אריק רות׳ רקחו אפוס המבצע כמה דברים במקביל. זוהי דרמה היסטורית על המקרה האמיתי והמחריד של רציחות אוסייג׳, תקופה ברבע הראשון של המאה שעברה בו נהרגו באופן מסתורי עשרות בני שבט ילידי-אמריקאי שברשותם שדות נפט. זוהי סאגת פשע פתלתלה כמו שרק סקורסזה יודע לביים כיום, על האדם הלבן שמשחית ומרעיל את האוכלוסייה המקומית, וזהו גם סיפור אהבה בין גבר לבן ואישה ילידית על רקע כל הזוועות מסביב. יש עד קווי עלילה, למשל הקמת ה-FBI באותן שנים ממש, אבל כמות ההפתעות רבה וחבל להרוס. מבין השחקנים שווה לציין את שיתוף הפעולה הראשון אי פעם בסרט של מרטי בין שתי המוזות שלו, רוברט דה נירו וליאונרדו דיקפריו, ואת מי שגונבת את הסרט, לילי גלדסטון (״נשים מסוימות״).

חג ההודיה (Thanksgiving) – אמנם האירוע על שמו נקרא החג התרחש בסוף השבוע הקודם, אז יצא לאקרנים בארה״ב, אבל אין סופש נכון או לא נכון לראות סרט אימה חדש של איליי רות׳. מה גם שהוא עשוי להיות דאבל פיצ׳ר מעניין עם הסרט לעיל, למי שמכירים את מקורות החג האמריקאי (צליינים נגד אינדיאנים, בגדול). בעלות ובעלי הזיכרון הארוך במיוחד אולי יגחכו למשמע הידיעה שרות׳ החליט לביים סרט באורך מלא על פי הטריילר הפארודי שביים לפרויקט ״גריינדהאוס״ לפני עשור ומחצה. אולם, רוברט רודריגז כבר הקדים אותו כאשר הפך את הטריילר של ״מצ׳טה״ לסרט, שמצידו הוליד המשכון. מתי תור ״Don't״ של אדגר רייט, זה כל מה שאני רוצה לדעת. בחזרה אל הסרט של רות׳, מדובר בסלאשר על רוצח סדרתי בהשראת חג ההודיה, כלומר עם הכובע שיש עליו חגורה משום מה, המטיל אימתו על העיירה בה נחגג החג לראשונה (פלימות׳, מסצ׳וסטס). על המסך תמצאו את שריף פטריק דמפסי, טיי אולסן, ג׳ינה גרשון וגבריאל דבנפורט.

השף (Boiling Point) – עוד זיכרון רחוק, אם כי הרבה פחות, הוא סרטו של פיליפ בראנטיני. אור כתב עליו בפסטיבל חיפה הקודם-קודם (2021) ובשנתיים שחלפו הספיק הסרט להפוך לסדרה, גם היא בכיכובה של סטיבן גראהם כשף אנדי ג׳ונס. אולי זו הסיבה שהשתנה שמו העברי עם צאתו לאקרנים? נקודת הרתיחה בסרט, או סיר הלחץ אם תרצו, נובעים מהיותו שעה וחצי של קולנוע בשוט אחד רציף. כבר ראינו טריקים כאלו ולכן שווה לציין כי מה שמרשים בסרט זה הוא ההתמקדות באחורי הקלעים של מסעדת שף, בהטלת הצופה אל עבודת המטבח ההומה בערב עמוס במיוחד. השף מנסה לבנות לעצמו מוניטין, הלחצים נערמים והחזקים מתגלים, או איך שהולך המשפט הזה. לפני שתספיקו לומר ״היה כזה פרק בסדרה הדוב״, שווה לזכור ולהזכיר שהסרט הקדים אותה. וגם לשאול בשקט מה הקטע של כולם עם הסדרה הזו, אבל זו בעיה אישית שלי.

השף

Renaissance: A Film by Beyoncé – אם טיילור סוויפט יכולה, גם ביונסה קרטר (או נואלס, אני לא בטוח מה שם המשפחתי שלה כיום). מדובר בשילוב של סרט-הופעה, מסיבוב ההופעות העולמי האחרון ששמו ״רנסאנס״, יחד עם מאחורי הקלעים של הרכבת האירוע וכמה מהגיגיה של קווין בי. בין היתר תוכלו לשמוע אותה מספרת על דרכה עמוסת הקשיים לצמרת הפופ, בלי להזכיר שאבא שלה הקים את להקת דסטניז צ׳יילד ושלאחר מכן נישאה למפיק ההיפ-הופ המצליח בעולם. סליחה, מה זו ההייטריות הזו, אנחנו פה כדי לפרגן לביונסה שגם ביימה בעצמה, כפי שעשתה לפני כשלוש שנים בסרט/אלבום הוויזואלי ״Black is King״. למי אכפת מדעתי, מעריצות ומעריצי הזמרת-יוצרת כבר רכשו כרטיסים מזמן.

מאבדים את הצפון (Northern Comfort) – זו אינה כותרת ממהדורות החדשות, תודה לאלים, אלא קומדיה איסלנדית על חרדת טיסה. קומדיה בהגדרה, לי התקציר והטריילר נראו מפחידים למדי, אבל אולי להוציא את החשק מטיסות זה רעיון טוב בימינו. זהו סיפורה של קבוצת זרים הנרשמים לקורס תרפויטי שאמור לגמול אותם מן הפוביה האווירית שלהם. סוף הקורס הוא טיסה של ממש, אל איסלנד משום מה, ושם כל מה שיכול להשתבש אכן נוחת נחיתת חירום, גם אם לא ממש מתרסק. לאחר החוויה המבעיתה, הקבוצה מוצאת עצמה כלואה במדינה המושלגת ומוצאת דברים נוספים לחשוש מפניהן. על המסך תזהו בין היתר את לידיה לאונרד, טימותי ספול ואלה רומף (״נא״ של דוקורנו) והבמאי הוא הפשטיין גונאר סיגורוסון.

חיית אדם (Animal) – גם הקולנוע ההודי חוזר למסכים בישראל, בסרט כמעט ארוך כמו של סקורסזה וכזה שעוסק אף הוא בשפיכות דמים ובעולם התחתון על רגע יחסי אב ובן. איך עושים בהודו סרט על אהבתו של בן לאב? אני מניח שיש הרבה דרכים, אבל זו של הבמאי סנדיפ רדי ואנגה היא אפוס פשע מופרע למראה. ראנביר קאפור הוא חיית האדם מן הכותרת, פושע בכיר שרק מחפש את אישורו של אביו (אניל קאפור) מאז ילדותו, אך בעצם סובל משיגעון גדלות ורצון לגונן גם במחיר של הרס והרג. איך כל זה מחזיק שלוש שעות ו-22 דקות, או למה יש כל-כך הרבה דם וטירוף בקדימון, זה כנראה משהו שרק צפייה בסרט עצמו תוכל להסביר.

חלומות חלל (Linoleum) – נסיים עם סרט שגם הוא זמין מהיום (30.11) אבל בספריות ובערוצי הסרטים של yes ולא בבתי הקולנוע. הקומיקאי ג'ים גאפיגן מככב בדרמה הקומית הזו, כמגיש תוכנית מדע לילדים. הוא תמיד חלם להיות אסטרונאוט וכשלים בחייו האישיים והמקצועיים מעוררים מרבצו את חלום הילדות הזה, בשעה שאירועים המתחוללים סביבו גורמים לו לפקפק במציאות. למשל מעבר של כפיל שלו לבית השכן, או נחיתת חללית ישנה בחצר האחורית שלו. לצידו של גאפיגן מופיעה ריאה סיהורן ("סמוך על סול"), בסרטו של קולין ווסט הלא-טירון אך אלמוני עבורי.