במקום סרטים חדשים: מהדורת חירום 3

אוקטובר הצבוע שחור ואדום תיכף נגמר, אבל אף אחד לא מבטיח איך ייראה נובמבר. על פי הנחיות פיקוד העורף, בתי קולנוע רבים ברחבי הארץ פתחו את שעריהם ומציגים סרטים שהיו חדשים בתחילת החודש. רשת סינמה סיטי מפעילה במתכונת מצומצמת כבר שישה סניפים שלה, פלאנט עושה זאת בחמישה מסניפיה, רשתות רב-חן ומובילנד בשלושה כל אחת, וכן הלאה אל בתי קולנוע מקומיים וחלק מן הסינמטקים הארציים. אם יש סרט שרציתם או רציתן לראות לאורך ספטמבר או בתחילת החודש, לפני שהכל השתנה, קיים סיכוי לא רע שתמצאו אותו כעת במרחק נסיעה. אבל עד שיעלו לאקרנים סרטים חדשים שטרם הוצגו לפני אירועי ה-7 באוקטובר, אשמור על מתכונת החירום. מה גם שלא כולם בחרו לפתוח, למשל הוט סינמה או רשת בתי קולנוע לב, שעדיין מציעה צפייה ביתית חינמית אבל לא תאריך שיבה לאולמות.

גם האתר שלנו מתפקד כך כאשר מאז המהדורה הקודמת עופר הספיק לכתוב על שני סרטי סטרימינג (״הקבורה״ באמזון, ״מנהרת היונים״ באפל+) ולהמליץ על פודקאסטים, בעוד אור התכונן אל בוא ליל כל הקדושים עם המלצות וינטג׳ שזמינות אף הן לצפייה ביתית בישראל (ואז נסע להתנדב בחקלאות בדרום, כי אלו הם חיינו עכשיו וכל הכבוד). אני כותב המון ל״הארץ״ ולכן מתקשה למצוא זמן לסריטה מלבד עזרה מאחורי הקלעים, או מתקשה להתרכז באופן כללי, ואיך מתמודדים עם גידול ילדים בתקופה הזו תוכלו לשאול את לירון. אבל כולנו מוצאים זמן לאורך השבוע כדי לנסות לפטפט בינינו על קולנוע ולהכריע על מה עוד אפשר לכתוב בזמן הקרוב, בתקווה שכל זה יסתיים ומוטב מוקדם ממאוחר. עד אז, אתמקד שוב בסרטים החדשים בהיצע הביתי וגם אשתדל להבהיר מה קורה בסינמטקים.

סינמטק תל-אביב ממשיך להציע פעילויות זום יומיות כמעט וחינמיות לגמרי, אז כדאי לעקוב, וגם ספריה מקוונת די גדולה שכוללת עכשיו לא רק סרטים לילדים אלא גם לנוער ולבוגרים. יש שם המון קולנוע ישראלי, ואל תגרמו לי לרצות לכתוב משהו על חוסן לאומי, אבל גם אופציה להשלים את ״קסם הנעורים״ האיטלקי, על שני חלקיו ושש שעותיו, למשל. וכן, הכל ללא תשלום ולרגל המצב. סינמטק ירושלים ממשיך להקרין שני סרטים ביום בהקרנות פתוחות לקהל סביב הצהריים, לצד הספריה המקוונת. בשבוע הבא אפשר לראות שם, לדוגמה, את ״אמריקאי בפריז״ ו״הקול בראש״ בתור דאבל פיצ׳ר מלא דמיון. סינמטק חולון שב גם הוא לפעילות מצומצמת ובטוחה, וכרגע מציע שלושה סרטים צרפתיים שהוקרנו בקולנוע במהלך הקיץ: ״מאסטר שפית״, ״חף מפשע״, ו״חנות ספרים בפריז״. לגבי שאר הסינמטק, בחיפה הבטוחה יחסית עוד מתאוששים מסיום פסטיבל הקולנוע, בהרצליה בדיוק עברו דירה ומחכים לפתיחה חגיגית יותר אם יורשה לי להניח, ובשדרות או בראש פינה לא לגמרי בטוח כרגע.

סרטים חדשים ב-VOD

״סוחרי הכאב״

לפני התמקדות בכמה סרטים שטרם התייחסנו אליהם משום שטרם הוקרנו היכנשהו, תזכורת שסופי חודש הם המועד לדפדף בממירים שלכם ושלכן. סרטים שהוקרנו בקולנוע אך לרגע, כמו ״תעלומת הבלונדינית שחורת העיניים״, ״והבריחה מכלא 77״, צצים פתאום לצפייה ללא תשלום נוסף. לצידם גם סרטים מעונת הפרסים הקודמת, כמו ״הלוויתן״ או ״ימים של תום״, ואני אמנם מביט בקומוניקט של yes אבל הדבר נכון גם ל-HOT, סלקום tv ופרטנר tv, גם אם לא כל הסרטים זמינים בכל הפלטפורמות. בנוסף, או שמא עליי לכתוב בתשלום נוסף, תוכלו לראות בסופש סרטים שבעצם מציגים בבתי הקולנוע בשל הלימבו המוזר שאנחנו מצויים בו. נגיד ״ברבי״ הוותיק, או להבדיל, ״גראן טוריסמו״ החדש למדי. אך למרות הימים הבלתי רגילים, אמשיך להתעקש שהחלק הזה במדור יוקדש לסרטים שעושים כעת את בכורתם, פשוט על המסך הביתי ולא הציבורי.

סוחרי הכאב (Pain Hustlers) – נטפליקס נכנסת לתקופה האהובה עליה בשנה, זו שבה בכל שבוע מבקרי קולנוע מגיעים לפתחה כי יש מה לראות. ביום שישי יש אפילו שני סרטים ולא אחד, אז נתחיל עם הנוצץ מבין שניהם אבל לא בטוח שהטוב יותר. אמילי בלאנט מגלמת אם יחידנית החולמת על עתיד כלכלי כלשהי עבור בתה (קלואי קולמן). בייאושה היא מוצאת עבודה בחברת פארם שפשטה את הרגל, עם מנהל זדוני (כריס אוונס) ובעלים מטורלל (אנדי גרסיה). הגיבורה מסייעת לחברה לדחוף קדימה תרופה, או סם כפי שזה נקרא בארה״ב, שמובילה את הנוכחים לעושר מרהיב מחד וחקירות על פשיעה מאידך. אוון יוז כתב את הספר עליו מבוסס התסריט של וולס טאוור, ומי שביים הוא דייויד ייטס. ולא, אין לזה קשר לעולם הכשפים של הארי פוטר, אלא לעולם הכשלים של משבר האופיואידים בארה״ב.

דלת צהובה: מועדון הקולנוע הקוריאני משנות ה-90 (Yellow Door: '90s Lo-fi Film Club) – עדיין בנטפליקס ובאותו תאריך של מחר (27.10), לא סתם סרט אלא ממש מתנה. הבמאי והסינפיל הקוריאני בונג ג׳ון-הו יושב לשיחת זום (תמונה בראש הפוסט) עם כמה מחבריו למועדון הקולנוע הניינטיזי שהקימו יחד כדי לראות ולדבר על סרטים. עשור לפני שהקולנוע הקוריאני עצמו פרץ את גבולות המדינה ונהפך לשם דבר בכל העולם, הם התכנסו מאהבת המדיום ורצון להתדיין. בונג הוא כנראה הפרצוף המוכר היחידי בסרט התיעודי של לי היוק-רא, אבל מי ששמעו אותו מדבר על סרטים של אחרים ודאי יסכימו איתי שהוא סיבה בפני עצמה לצפות. יותר אסקפיזם מזה אין, אם יורשה להשתמש בביטוי שהבנתי שהוקצה מחמת המיאוס החודש, אבל אולי הסרט הבא יכול להתחרות.

ורמיר מקרוב (Close to Vermeer) – בעוד הפקות המקור התיעודיות בכל הערוצים נדחו עקב המצב, yes דוקו מקפידה על סרט בינלאומי חדש בשבוע למרות הכל. חשבתי להפנות את הזרקור לשם, אם כבר הזכרתי את ״הרוכב האחרון״ במדור שעבר, משום שהנה בא עוד סרט מפסטיבל דוקאביב האחרון. ב״הנה בא״ הכוונה אל ערוץ יס דוקו ושלל האופציות האחרות של חברת יס, ביום האחרון של החודש (שלישי ה-31.10). סוזן ראס ביימה את הדוקומנטרי הזה על מסעו של גרגור וובר, האוצר של הרייקסמוזיאום באמסטרדם, להרכבת התערוכה המקיפה ביותר אי פעם של הצייר ההולנדי המסתורי והנערץ, יאן ורמיר. לא אתגר פשוט בהתחשב במעט הידע ההיסטורי שקיים אודות הצייר בן המאה ה-17 או העובדה שרק כארבעים ציורים זוהו כשלו בוודאות לכן הם נדירים מפז ומפוזרים באוספים שונים ברחבי העולם.