"משימה בלתי אפשרית: נקמת מוות – חלק ראשון", סקירה

בכל סיכומי מחצית השנה בהם נתקלתי – ואם לשפוט על פי הכמות, מסתמן שזה כבר ממש הפך למצרך חובה בכל אתר ופודקאסט – נדמה שהקונצזוס הוא אחד: 2023 התחילה טוב. אמנם התחתיות היו נמוכות למדי, כך טוען הסנטימנט הכללי, אבל היה מספיק ממה ליהנות ולחגוג.
אני, שלראשונה מאז 2012 לא עשיתי סיכום מחצית (את הסיבות לכך תוכלו לקרוא כאן), נותרתי די מבולבל מול זה, תוהה האם המולטיוורס השליך אותי ליקום מקביל, כי מבחינתי השנה הזו התחילה גרוע מאוד. להוציא כמה בודדים – "ברכת האינסוף", "קריד 3" ואולי גם "אייר" ו"אסטרואיד סיטי" – כל מה שנתקלתי בו מהמיינסטרים הקולנועי הרגיש ציני, מתיש וחסר התלהבות. וכן, ראיתי את "ספיידרמן: ברחבי ממד העכביש".
אבל העיינים מביטות קדימה, וחודש יולי אמור, לפחות על פניו, לנסוך קצת אופטימיות. על הדאבל-פיצ'ר של "בארבנהיימר" כבר דובר רבות, אבל גם "נגעת נרצחת", ובהמשך הקיץ גם "חיים שלמים" ואפילו "צבי הנינג'ה: טירוף המוטנטים" שנראה היסטרי אולי יעמעמו את הזיכרונות הקשים.
ומי שאמור לבשר על שינוי המגמה, וכנראה להציל את המצב העגום בקופות שמדיר שינה מהאולפנים, מנהלי בתי הקולנוע, וכנראה גם מהקהל שממאן להגיע, הוא, בפעם השנייה ברציפות, טום קרוז.

טום קרוז עשה את הבלתי יאמן בשנה שעברה. הוא התעקש לחכות לתום הסגרים כדי לשחרר את "אהבה בשחקים: מאווריק", סרט המשך שאיש לא רצה, איש לא האמין בו (מלבד המפיק והשחקן הראשי, כמובן), ובסופו של דבר הפך ללהיט בסדר גודל פסיכי שאפילו הגיע עד לפרס הסרט הטוב ביותר באוסקר. כעת, אחרי המפלות של "הפלאש" ו"אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל", קרוז קורא לנו לשוב אל האולמות עם "משימה בלתי אפשרית: נקמת מוות – חלק ראשון" (Mission: Impossibe – Dead Reckoning Part 1), הסרט עם השם הכי פחות אסטרטגי, ואף מפוקפק, של הקיץ.
מעבר לסרבול המשונה, הבעיה בו היא לא כותרת המותג שמלווה אותנו להנאתנו מאז 1996, וגם לא התוספת הגנרית שמבדילה אותו מכל החמישה שהגיעו לפניו, אלא השארית הזו בסוף, "חלק ראשון", שמזהירה על כך שלמרות שנשלם כסף ונשב שעתיים וחצי באולם, איננו עומדים בפני סיפור שלם.
אז הנה החדשות הטובות (מיני רבות) שמביא עמו פרק שבע בעלילות סוכן הריגול אית'ן האנט – אם גם אתם מאסתם בסרטים שמסרבים להתחייב על סוף, משאירים אותנו מתוסכלים אחרי עלילה שיותר משעה לא מתניעה רק כדי להוביל אותנו אל קליף האנגר בשביל לסחוט מאתנו עוד כסף, זה לא המצב הפעם. כמובן שלא אסגיר אפילו פסיק מסופו של "נקמת מוות" אבל הוא בהחלט מסרב להשאיר אותנו תלויים באוויר, ולא מורח זמן במקום לסגור סיפור. הוא עומד בפני עצמו, גם אם כמובן מבטיח לנו המשך הרפתקאות בסרט הבא.

כמו עם שאר סרטי המותג, גם ל"משימה בלתי אפשרית: נקמת מוות – חלק ראשון" יש עלילה, אבל אין הרבה מה להתעכב עליה. אית'ן האנט וצוותו צריכים להשיג משהו שבידיים הלא נכונות עלול להרוס את העולם, בדרך מסתבכים עם שאר מתנקשים ובעלי שררה מרושעים יותר או פחות, מייצרים הרס רב, מקלפים כמה מסכות, וקופצים ממקומות מאוד גבוהים. ההבדל הוא שהפעם, אם אינני טועה, המותג הולך קצת יותר למחוזות המדע בדיוני, כאשר האיום הוא ישות טכנולוגית שמפתחת רצון עצמאי ותיאבון לכאוס, שקשה לדעת היכן היא מתחילה והיכן היא נגמרת.
מה שכן, יותר מתמיד, לא מעט פעמים ויתרתי על לנסות להבין מי נגד מי ולמה. נשבע לכם שבאתי מרוכז וערני, אבל כבר חצי שעה פנימה התייאשתי מלקשר בין התרחשויות, ולא הייתי בטוח איך הגענו מנקודה זו לאחרת.

התמונות באדיבות פורום פילם

אבל הבטחתי לכם חדשות טובות, והנה הן: "משימה בלתי אפשרית: נקמת מוות – חלק ראשון" הוא, נכון לרגע זה, הסרט הכי טוב שראיתי הקיץ. בפער. אז אמנם לא צפיתי בכולם, אבל בין זה לאלו שהשמטתי ("רובוטריקים: עליית המכונות", "מהיר ועצבני 10", "אינדיאנה ג'ונס") אני מרגיש די בנוח להכריז שטום קרוז עשה זאת שוב.
מה שבעיני משדרג את "נקמת מוות", מעבר להצלחה הפסיכית שלו בכל האלמנטים הקולנועיים, זה הדרך בה הוא מפייס בין תחילת המותג הצנועה למקום הפומפוזי אליו התנפח. הפעם לסצנות האקשן מרובות הקאטים לוקח זמן להגיע, וישנה בניית מתח. למעשה, אני חושב שעוברת שעה לפני המרדף הראשון, אבל זה לא אומר ששאר הזמן הוא פילר. הפיצוצים והפירוטכניקה הם לא הדבר היחיד שמחזיק את רמת העניין בסרט. אז נכון, התסריט לא מבריק, אבל הוא אינטנסיבי, בונה דינמיקה טובה בין דמויות, החלפות דיאלוגים מהנות בפני עצמן ומתעקש על התקדמות בלתי פוסקת קדימה. וזה אולי הסוד לסרט אקשן טוב – או שאתה מרים את הסצנות הכי מדהימות אי פעם אבל בלי הפסקה לנשום (לדוגמא, "מקס הזועם: כביש הזעם"), או זוכר שגם מה שהוא לא האקשן צריך להחזיק (לדוגמא, כל מה שג'יימס קמרון עשה אי פעם). "נקמת מוות" הוא מהקבוצה השנייה.
יש לזה אפילו יתרון גדול נוסף – הסרט לא מבזבז את הארסנל שלו על ההתחלה. הרבה פעמים בסרטי אקשן קיציים, הדוושה נסחטת כבר בפתיחה ואחרי כמעט שעתיים התחושה היא שכבר ראינו הכול. "נקמת מוות" הרבה יותר מדוד מזה, דואג שכל רגע יהיה מסעיר יותר מזה שהקדים אותו, עד לקליימקס המעולה שלגמרי מתברג כאחד הסיקוונסים הכי מלהיבים שראינו השנה, וכנראה גם בשנים האחרונות באופן כללי.
זה סרט ארוך מהנדרש, לא תשמעו אותי מתווכח עם זה בכלל, אבל הקליימקס שלו כל כך מעולה שאפשר להחליק על זה.

אני לא נאיבי. אני יודע שהכנסות וממון הם הסיבה העיקרית ליצירת "נקמת מוות", אבל על אף זאת, בסרט הזה כן נראה שיש חדוות עשייה שלי היה קשה לזהות ברוב הסרטים ההוליוודיים שראיתי בחודשים האחרונים. אנשים פה באמת ניסו לעשות קולנוע טוב, בהובלת קרוז והבמאי-תסריטאי כריסטופר מקווארי, בשונה מלנסות לקלוע לטעם המקלדת של צבאות של צייצנים וירטואליים, והתוצאה בהתאם.
זה ניכר במיוחד בהופעות המשחק. קרוז אמנם לא מביא יותר מדי מעצמו, אבל זה בסדר גם כי הוא המנהיג וגם ידע להקיף את עצמו בחבורה מצוינת שנהנת מכל רגע. רוב האהובים עלינו חזרו לסיבוב נוסף – סיימון פג ו-וינג רהאמס כסייד-קיקים ממשיכים לתת את הקונטרה הקומית, רבקה פרגסון מביאה את הווייב האירופאי המלכותי שלה, אבל במיוחד ונסה קירבי מבהירה שהיא היציאה הכי טובה של המותג הזה, כנראה אי פעם. קירבי הייתה מוכרת בעיקר לצופי "הכתר" כשיצא "התרסקות" ב-2018, אבל מאז כבר הייתה מועמדת לאוסקר ("קרעים של אישה") וכעת היא חוזרת כאלמנה הלבנה, חוטפת את הסרט. אמנם צריך לחכות שעה שלמה עד להגעתה, אבל היא מקבלת לא מעט מה לעשות פה, וזה נהדר.
מבחינת הדם החדש, "נקמת מוות" ייבא שתי בוגרות היקום המשותף של מארוול – היילי אטוול (פגי קארטר) ופום קלמנטיף (מנטיס). אתוודה בזהירות שטרם עליתי על רכבת ההתלהבות מאטוול, אבל זה לא שהיא עושה משהו רע. סתם מרגישה לי מאוד שגרתית ביחס לשאר הקאסט. קלמנטיף מצומצמת שוב לתפקיד מוגבל, אבל כבר ברור לנו שזה לא יעצור אותה מלהיות הוריקן.
ויש גם נבל אנושי כלשהו, אותו מגלם אסאיי מוראלס ("המדריך לרוצח", "אוזרק"), אבל כנראה שהסרט היה עסוק יותר באיום הטכנולוגי מאשר להשקיע בו, והוא די הולך לאיבוד.

גורלו בקופות של "משימה בלתי אפשרית: נקמת מוות – חלק ראשון" טרם נודע בעת כתיבת שורות אלו, אבל אני מקווה שיטפס במהירות לראש טבלת המרוויחים של השנה. כרגע היא נשלטת על ידי "שומרי הגלקסיה: חלק 3" ו"ספיידרמן: ברחבי ממד העכביש" כשזה האחרון כנראה יפתח פער גדול. אם שני אלו, יחד עם "נקמת מוות" (וכמובן שעוד חזון למועד לגבי "בארבנהיימר") הם אלו שייכבשו את הקיץ, זו תהיה נחמה קטנה. עם כל המוצרים המחוממים שהוליווד מגישה לנו לאחרונה, יהיה נחמד אם הטובים שבהם ינצחו. אבל יש עוד כברת דרך עד אז.