אוסקר 2022/23: כל המתמודדים בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר – חלק ב'

15 סרטים הצטרפו למרוץ פרס הסרט הבינלאומי באוסקר הבא עלינו לטובה, מתיישרים עם תריסר הסרטים שכבר הקדימו אותם. אם המתמטיקה שלי נכונה, מדובר ב-27 נציגים, שזה קצת יותר מרבע מהרשימה הסופית אז הדרך ארוכה היא ורבה. מה גם שאנחנו מחכים לתוצאות האופיר לראות האם "קריוקי", "ולריה מתחתנת", "הדרך לאילת", "סינמה סבאיא" או "איפה אנה פרנק" יצטרפו לקלחת העולמית הזו.

בסרטים של חלק ב' במעקב השנתי שלי אחרי נציגויות המדינות השונות אין שמות גדולים מדי, אבל מכיוון שתמיד יש סרט-שניים מהשוליים שאיכשהו נשאבים פנימה, אולי פה מסתתרת ההפתעה הגדולה של האוסקר ה-95. מה שבטוח יש לנו פה הוא המדינה הראשונה השנה שזו נציגות הבכורה שלה אי פעם באוסקר, כמה במאים די מוכרים פחות או יותר, סרט אחד שבוודאות יוקרן בפסטיבל ישראלי ממש בקרוב, ולפחות סרט אחד שאני מאוד רוצה לראות.
בסך מייבאי הסרטים למדינתנו, זה משאיר את פסטיבל ירושלים נכון לרגע זה המוביל עם חמישה (כמובן צריך לזכור שחיפה טרם הכריזה על התוכנית הבינלאומית שלה), אבל עוד סרט מפסטיבל אחר שיחשוף את תכולתו בקרוב ונוכל לדבר על זה בחופשיות רבה יותר.

המתמודדים לפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר באוסקר ה-95
חלק 2

אוגנדה – "טמבלה" (Tembele)
לראשונה בתולדותיה ניגשת אוגנדה למשחק האוסקר המפותל. מבין שלושה סרטים שהוגשו לוועדה האוגנדאית נבחר סרטו של מוריס מוגישה, העוסק בפועל פינוי אשפה שמתמודד עם טרגדיה משפחתית. מה שכן, לפי פרטי הסרט הוא דובר אנגלית, ואם כך הדבר אפשר להיפרד ממנו כבר עכשיו.
סיכוי להיכנס ל-15: כל הסימנים מצביעים שהוא עומד להיפסל עוד לפני.

אוקראינה – "קלונדייק" (Klondike)
האם מצב הביש של המדינה האירופאית, וההתנגדות ההירואית שלה מול הצבא הרוסי הפולש, יעזרו לה לעשות מהאוסקר אירוויזיון וולדחוף אותה עד הסוף? ייתכן שכן, אבל זה לא בהכרח יהיה בחסד. אוקראינה בחרה לשלוח את סרטה של מרינה אל גורבץ', לראשונה מביימת סולו ללא בעלה הטורקי מהמט בהאדיר אר, עליו זכתה בפרס הבימוי בתחרות הבינלאומית בסאנדנס ובפרס נוסף מטעם פסטיבל ברלין. הוא אפילו קיבל מקום של כבוד בסריטה כחלק מדיווח סאנדנס של אורון, ממנו יצא מעט מסוייג, אז אם תרצו לדעת פרטים נוספים עליו יש לנו לאן להעביר אתכם.
סיכוי להיכנס ל-15: חד משמעית.

קלונדייק

אלבניה – "כוס קפה ונעליים חדשות" (A Cup of Coffee and New Shoes Worn)
אחת הכניסות העלומות ביותר בשלב זה היא של האלבנים, עם השם המקפיץ והחביב הזה. זהו סרטו של ג'נטיאן קוצ'י, אם כך ראוי לכתוב את שמו, ומדובר בניסיונו השני באוסקר אחרי "זריחה" ב-2017. כמו שאר ניסיונותיה של אלבניה, גם הוא לא הצליח לקבל תהודה מהאקדמיה.
במרכז הסרט זוג אחים תאומים, המגולמים על ידי שחקנים פורטוגזים דווקא, אדגר ורפאל מוראייס, המתמודדים עם מחלה מפתיעה. קצת נשמע כמו המיני-סדרה ההיא עם מארק רופאלו, אבל אני מסוייג כי לא ראיתי. זה באמת כל מה שהצלחתי למצוא על הסרט.
סיכוי להיכנס ל-15: חש שלא.

אלג'יר – "אחינו" (Nos Frangins)
אלג'יר שולפת לאוסקר ה-95 את אחד התותחים הכבדים שלה, הבמאי ראשיד בושארב. מבין חמש המועמדויות של אלג'יר עד כה, לא פחות משלוש מהן היו של בושארב בכבודו ובעצמו – "אבק החיים" ב-1995, "ימים של תהילה" ב-2006 ו"מחוץ לחוק" ב-2010. למעשה אפשר לומר שהוא הבמאי האלג'יראי היחיד שהביא את מדינתו לאוסקר, מכיוון ששתי הכניסות הקודמות שלהן היו בזכות זרים: במאי איטלקי (אטורה סקולה עם "הנשף" ב-1983) וצרפתי-יווני (קוסטה-גארווס, שכמובן הביא לה את הזכייה ב-1969 עם "Z" המופלא).
זאת הייתה המון אינפורמציה עכשיו.
"אחינו", שהוקרן בפסטיבל קאן, חוזר לתקרית שהתרחשה בצרפת של 1986, בה סטודנט אלג'יראי, מאליק אוסקיין, הוכה למוות במהלך הפגנות בפריז. האירוע הטראגי כמובן הכה גלים במדינה, והביא אפילו להתערבות ממשלתית. ואם אנחנו בענייני אסוציאציות, זה נשמע קצת כמו הנציגות הפולנית של שנה שעברה "ללא עקבות".
סיכוי להיכנס ל-15: נראה טוב.

בולגריה – "אמא" (Mother)
זה נראה כאילו העולם יעבור למצב של כאוס ואנרכיה, ללא חוק או משפט, קטל ברחובות ואימה בבתים, אם אי פעם תהיה רשימת מתמודדים לאוסקר הבינלאומי בלי לפחות סרט אחד בשם "אמא". הפעם את הפלאנטה הצילו הבולגרים, ואני מקווה שהסרט יותר מעניין מהבחירה הקלישאתית בשם שלו.
לזכותם יאמר שגם אם לא יצירתי במיוחד, הוא די קולע לעניינים – אישה צעירה מגלה שהיא איננה יכולה להיכנס להיריון, ואת הכאב והתסכול היא מנתבת לטובת עבודה עם קבוצת תיאטרון לילדים – באפריקה!
סרטה של זורניסטה סופייה נבחר מתוך כמה מתמודדים, בוועדה שבראשה עמדה השחקנית הבולגרית המועמדת לאוסקר מריה בקלובה האהובה ("סרט המשך בוראט"), והוא ינסה להיות המועמד הראשון מטעם המדינה שמנסה את מזלה זו הפעם ה-32.
סיכוי להיכנס ל-15: לא מעוניין להתווכח עם בקלובה, אבל די נמוך.

אחינו

ברזיל – "מארס אחד" (Mars One)
למרות שגם לברזיל הייתה אופציה לשלוח סרט על "אמא" בשם (ספציפית סרטו של כריסטיאנו בורלאן, אחד מששת הפיינילסטים הברזילאים להישלח לאוסקר השנה), היא בחרה להפנות לזה את גבה, ולבחור בסרט שהוקרן בפסטיבלי סאנדנס וטרייבקה. מדובר בדרמה שכתב וביים גבריאל מרטינס בן ה-34, העוסקת בקורותיה של משפחה ברזילאית בת ארבע נפשות ערב עליית הימין הקיצוני לשלטון. אפילו יש לסביות, לכן בוודאי תשמחו לדעת שתהיה לכם את ההזדמנות לצפות בו באיזשהו פסטיבל ישראלי ספציפי ממש עוד חודש וקצת.
ברזיל הייתה מועמדת לאוסקר ארבע פעמים, האחרונה עם "תחנה מרכזית ברזיל" המקסים ב-1998 (וכנראה שהיה זוכה אילולא הסערה המושלמת של "החיים יפים").
סיכוי להיכנס ל-15: לא בונה על זה.

הולנד – "הרדמה" (Narcosis)
סיפור משפחתי גם עומד במרכז הנציגות ההולנדית, סרט הביכורים של מרטין דה יונג. הפעם האירוע המחולל הוא כאשר אבי המשפחה נכנס לצלול במים ומעולם לא יוצא, משאיר את אשתו וילדיו להתמודד עם חוסר הוודאות והקושי של המצב הבלתי נסבל הזה. הסרט יעשה את בכורתו בעוד שבוע וחצי בפסטיבל הקולנוע של הולנד, ומככבים בו פדיה ואן הוט (השחקן הראשי בזכייה ההולנדית האחרונה, "שאלה של אופי" מ-1997) ותקלה רוטן ("אטלנטי", "תאומות" שהיה המועמדות האחרונה של הולנד ב-2003).
סיכוי להיכנס ל-15: לא הפעם.

הונגריה – "מחסום" (Blockage)
הדוקומנטריסט אדם טוזר פונה לראשונה אל מחוזות הקולנוע הבדיוני, אבל עושה זאת עם דרמה פוליטית שמבוססת על מקרה שקרה – זמן קצר לאחד שהפך לראש הממשלה הנבחר הראשון שהונגריה, עומד ג'וזף אנטאל (זולטאן סורס) בפני משבר גדול כאשר שביתה של נהגי המוניות במדינה חוסמת את כל צירי התנועה.
הסרט ינסה להביא להונגריה את זכייתה השלישית, אחרי "מפיסטו" ו"הבן של שאול", או לפחות להצטרף לשאר שבע המועמדויות המצטברות שלה. מה שמעניין עם הונגריה זה שלאחרונה היא נכנסה פעמיים לרשימה המקוצרת ("אלו שנשארו" ו"המחברת הגדולה") אבל כשלה מלהגיע לקו הסיום.
סיכוי להיכנס ל-15: האמת נשמע מעניין, אבל קשה לי לראות אותו משתחל בין השמות הגדולים.

מחסום

טורקיה – "קר" (Kerr)
אחרי ההצלחות האחרונות של דרום קוריאה ורומניה באוסקר, אפשר לומר שטורקיה היא מעצמת הקולנוע היחידה שלא קיבלה אהבה מהאקדמיה, ועדיין עומדת על אפס מועמדויות. ובזמן שאני לא בטוח אם זה ישתנה השנה, הנציגות שלה נשמעת כמו אחד הסרטים המסקרנים והמעניינים מבין המתמודדים עד כה, ואני מאוד מקווה לתפוס אותה בהזדמנות הראשונה.
זהו סרטו של טייפון פירלימוגלו, חד משמעית הבמאי עם השם הכי קול עד כה בתחרות, והוא מתרחש בעיירה קטנה אליה מגיע ג'אן כדי לנכוח בהלוויית אביו. למרבה הצער, ג'אן גם עד לרצח שמתרחש במקום, וכשהעיירה מוצאת את עצמה במצור בעקבות פעילות תברואתית, המקום הופך להיות סיר לחץ מבעבע. משהו אומר לי שיש פה אלגוריה למצבה של טורקיה. אבל מעבר לזה, סיפור על הבן השב הביתה, בעיירה קטנה, עם רצח, ואקסצנטריות משונה, זה כל מה שאני צריך בסרט. איפה חותמים?
סיכוי להיכנס ל-15: לא יודע מה טורקיה צריכה לעשות כדי להיכנס. אפילו פסטיבל קאן לא עוזר.
התמונה הראשית היא מתוך הסרט הזה.

יוון – "שדות מגנטיים" (Magnetic Fields)
והנה וידוי, סתם כדי לפתוח בהלצה: מכירים את זה שיש לכם את האסוציאציות הכי אקראיות בתגובה לשמות? אז לי, בכל פעם שאני קורא את המילה "יוון" או אפילו חושב עליה, כל מה שהמוח שלי מסוגל לנפק זה את קולה הזועם של קייט אשפילד מטיחה בסיימון פג "We MET in Greece" ב"שון אוף ד'ה דד", ולבי נמלא שמחה בכל פעם מחדש. רציתי לספר לכם סוף סוף אחרי כל השנים האלו.
הנציגות היוונית היא סרט הביכורים של יורגוס (די! באמת?) גוסיס, שמאז כבר הספיק לביים סרט תיעודי בשם "הורדת ידיים", אבל זה לא לעכשיו. הפיצ'ר שלו מספר על איש ואישה שמחליטים לצאת יחד למסע על מנת לקבור קופסת פח מסתורית. יהיה מוזר, זה בטוח.
יוון לא הצליחה להיות מועמדת מאז טירוף "שן כלב" ב-2009, ועד כה צברה חמש מועמדויות.
סיכוי להיכנס ל-15: We MET in Greece! סתם רציתי לכתוב את זה עוד פעם. אין סיכוי למועמדות.

סלובניה – "תזמורת" (Orchestra)
"ביקור התזמורת" גרסת סלובניה, כלומר בשחור-לבן. סרטו של מאטווז לוזאר עוסק בתזמורת כלי נשיפה סלובנית שיוצאת לטור באוסטריה, שם יהיה מפגש תרבויות בחסות הרבה אלכוהול, ומאבק בין דורי גם על הדרך. דוגרי נשמע כמו סרט נחמד מאוד, הכי חומר לפסטיבל קולנוע בערבה.
סלובניה טרם הייתה מועמדת לאוסקר, וזוהי נציגותה ה-25.
סיכוי להיכנס ל-15: מעניין אם גם זה ייפסל מאיזושהי סיבה. יהיה משעשע.

תזמורת

פראגוואי – "אימי" (Eami)
אחד מהסרטים שאיכשהו פוספס על ידינו בירושלים האחרון הוא הנציגות הפראגוואית, מאת הבמאית פאז אנסינה. בסרט הבדיוני הראשון שלה באורך מלא, אנסינה לוקחת אל תרבות בני האיוראו דרך עיניה של ילדה שנאלצת להימלט מכפרה המותקף אל עבר יערות הגשם.
זה הניסיון השישי של פארגוואי באוסקר, עד כה ללא תוצאות.
סיכוי להיכנס ל-15: ייתכן.

צ'כיה – "הבוהמי" (Il Boemo)
דרמה תקופתית מגישים הצ'כים לאוסקר, הפקה ראוותנית המשותפת לה, לאיטליה וסלובקיה. זהו סיפורו האמיתי של מלחין האופרות הידוע מהמאה ה-18 (או לפחות ידוע למי שמבין באופרות כי זאת הפעם הראשונה שאני שומע את השם הזה, לבושתי) יוזף מיסליבצ'ק, כל הדרך מילדותו כבנו של טוחן שקיווה יירש את פועלו, ועד לתהילת עולם בזכות אהבה ומוזיקה, חברותו עם אחד בשם וולפגנג אמדאוס מוצארט, ואולי גם סופו הלא מאוד טוב.
צ'כיה הצליחה להיכנס לרשימות המקוצרות פעמיים לאחרונה, עם "שרלטן" ו"הציפור הצבועה" אך הם לא הצטרפו למועמדויותיה ("ז'לארי", "לחוד ניפול") או לזכייתה היחידה ("קוליה").
סיכוי להיכנס ל-15: (אנחה) זה לא המקבץ הכי מסעיר אי פעם, מה שקורה פה.

קוסטה ריקה – "דומינגו והערפל" (Domingo and the Fog)
ממסגרת מבט מסוים של קאן מגיעה הנציגות של קוסטה ריקה, סרטו השני של הבדרך-כלל-עורך אריאל אסקלנטה (סרטו הראשון, "קולם של הדברים" נשלח כנציג ב-2017). דומינגו הוא חוואי בשולי המדינה, שעל נחלתו מאיימת תוכנית ממשלתית להפוך את המקום לכביש. דומינגו מסרב לוותר, בעיקר מכיוון שבכל יום מקיף את המקום ערפל מסתורי וממנו בוקעת אשתו המתה, והוא לא עומד לוותר על הזיכרון הזה שלה.
קוסטה ריקה לא הייתה מועמדת לאוסקר עדיין.
סיכוי להיכנס ל-15: אפשר לשמור על אופטימיות, למה לא.

תוניסיה – "תחת עץ התאנה" (Sous Les Figues)
לפני שנתיים הדהימה תוניסיה את התחזיות והצליחה לקבל מועמדות לראשונה בזכות "האיש שמכר את עורו". הפעם הם מנסים עם סרט שהיה חלק מפסטיבלי ונציה וקאן (שבועיים של הבמאים) בשנה שעברה, והוא סיפורם של צעירים העובדים בקציר הקיץ בווייב דוקומנטרי מקסים (אני מניח שרוב השחקנים אינם מקצועיים) עליו אחראי אריג' סהירי, שזהו אכן סרטו הראשון שאינו תיעודי.
סיכוי להיכנס ל-15: אולי. מי יודע.

זאת להפעם. נחזור לחלק ג' כאשר כמות נוספת של מדינות יכריזו על נציגיהן. יש עוד הרבה מתח באוויר.

דומינגו והערפל