סרטים חדשים: ״טיטאן״, ״וונדי״, ״בעצמה״, ״צ׳או איטליה״ ושובו של ״שבעה בייבי״

חודש אוקטובר נפתח אמנם ללא פסטיבל, אבל פרסי אופיר סיפקו לנו קצת תעסוקה אתמול ושלשום, ופסטיבל קולנוע דרום כבר מעבר לפינה. בנושא הראשון אפנה לטקסט הספונטני אך יסודי של אור, מסוג הדברים שבשבילו סריטה הוקם מבחינתי, כתגובה לכל הזכיות של אנשי קולנוע ערבים ופלסטינים בטקס אופיר. בנושא השני, אפנה אל האתר של פסטיבל דרום שכבר פירסם תוכניה, שכוללת כמה וכמה סרטים שכבר התייחסנו אליהם בעבר וסרט אחד שיש לו קשר ישיר אל סריטה. עוד על הפסטיבל בהמשך החודש, אבל כרגע יש חמישה סרטים חדשים להתייחס אליהם בקולנוע ועוד כמה בצפייה ביתית.
מי שנפקד מהרשימה שמתחת הוא ״שבעה בייבי״ (Shiva Baby), שכבר כיכב בסינמטקים בכמה הזדמנויות ושב לשם להפצה. נזכיר שכתבנו עליו עוד לפני הקרנתו הראשונה בארץ, כחלק מפסטיבל הקולנוע היהודי לפני שנה, אבל גם שאין ספק שהדרמה הקומית של אמה סליגמן מתאימה גם למסגרות ההקרנה של הפסטיבל הגאה שקלט אותו היטב, תרתי משמע, כמו גם לקהל רחב אפילו יותר ממה שזכתה לו בשלל הגלגולים ההפצתיים בישראל עד כה. יהיה מאוד נחמד לראות את הסרט הזה שב ומצליח.

טיטאן (Titane) – אחרי בכורה כפולה, בפסטיבלים של ירושלים ואז של חיפה, מגיע זוכה דקל הזהב של קאן אל בתי הקולנוע להפצה מסחרית. רבות כבר נכתב ודובר בסרטה של ז׳וליה דוקורנו, כולל אצלנו (עוד לפני הדקל), וככל שעובר הזמן מתחזקת אצלי הדעה שכדאי לדעת עליו כמה שפחות מבחינת עלילה. לא לחינם בחרו היוצרות לספק את ההגדרה המילונית של המתכת טיטניום בתור תקציר הסרט כשהוצג בקאן, המסתורין מוסיף. יתרה מזאת, רוב מה שכבר נחשפתם או נחשפתן אליו בתור העלילה הוא כנראה רק סגמנט או מצג שווא. במקום זה אני מציע למקד ציפיות בקהל היעד של הסרט המאתגר הזה, שמצד אחד יש לו אופי של קולנוע אימה חסר רחמים ואלים בטירוף לפרקים, אך מראהו הוא של סרט ארטהאוס מסוגנן וליבו לב של סרט על חיפוש אהבה, יצירת קשר, זהות ומגדר, כולל מפגשים שונים בין גופים ומתכות. עוד נרחיב עליו את הדיבור, כי כמו שגם אור אמר ממש במילים האלה – התחושה היא שכזה עוד לא ראיתי. זה הולך ונהיה נדיר עם השנים.

וונדי (Wendy) – סרט נוסף מפסטיבל חיפה, הפעם משם בלבד, הוא סרטו השני כבמאי של בן זייטלין. אולי תזכרו את שמו מהלהיט שלו ״חיות הדרום הפראי״ שעברו כבר כמעט עשר שנים מאז צאתו לאקרנים ומועמדויותיו לאוסקר. השאלה מה עבר מאז על היוצר פחות רלוונטית, חשוב יותר לדעת שוונדי מן הכותרת היא לא אחרת מאשר וונדי דארלינג מסיפור ״פיטר פן״. סרטו של זייטלין הוא ניסיון להביא אל המסך את האגדה הקסומה על הילד שלא מתבגר דרך הזווית של שותפתו למסע, ועם מגע הקסם והברדק החינני שהפגין הבמאי בסרטו הבכור. אור כבר כתב עליו באותו פסטיבל חיפה אז אפשר להתרשם מדעתו.

בעצמה (Herself) – סרטה של פילידה לויד (״מאמא מיה!״, ״גברת הברזל״) גם הוא סיפור על התבגרות והצלת המשפחה, אבל באופן ריאליסטי יותר ועם מבטא אירי. קלייר דאן (בקרוב ב״הדו-קרב האחרון״) כתבה את התסריט, יחד עם מלקולם קמפבל, וגם מגלמת את התפקיד הראשי. סנדרה היא אם צעירה שנמלטת מקשר מתעלל עם אבי בנותיה הקטנות, הנחושה לבנות בעצמה את ביתה החדש. בין התרוצצות להשגת הלוואה במציאות כלכלית קשה לקרב על הילדות שלה ועל רצונה בעצמאות מבעלה, היא מחפשת חסדים קטנים בדרכה לבנות את עצמה מחדש.

צ'או איטליה (Lontano lontano / Citizens of the World) – סרטו של ג׳אני די גרגוריו היה חלק משבוע הקולנוע האיטלקי של 2019 והפציע מדי פעם במהלך המגפה בסינמטקים הווירטואליים, אבל רק כעת זוכה בעצם להפצה. הבמאי-תסריטאי גם מככב באחד התפקידים הראשיים, כחלק מחבורת גמלאים איטלקית שחולמת להגר לאיים האזוריים (ארכיפלג השייך לפורטוגל) כדי להעביר שם את ימי הזיקנה שלהם. קשיים כלכליים ואחרים מכבידים על הרצונות שלהם, בקומדיה של יוצר ״ארוחות אמצע אוגוסט״, שאולי יהיה זכור לקהל הישראלי.

סרטים חדשים ב-VOD

למה אמרתי אני

לפני יבול סרטי ה-VOD השבועי, ובתור גשר מהחלק הקודם של המדור, שווה להזכיר שיוזמת ״יס סינמטק״ חוגגת שנה של פעילות. אמנם מאז היווסדה שבו הסינמטקים האמיתיים לגבולם, אבל זה הווירטואלי של יס ממשיך לספק מדי חודש לא רק ספריה עשירה בארטהאוס וקלאסיקות מכל העולם, אלא גם פוקוסים מיוחדים (לרוב לפי במאי או במאית) ואירועים קולנועיים שרק במקרה מתרחשים על המסך הביתי. בהמשך החודש יתאספו שם סרטי אימה לכבוד ליל כל הקדושים האמריקאי, כולל מחווה לדייויד קרוננברג. אבל כבר היום למעשה מתחיל הפסטיבל המקוון של ״רוסקינו״, פסטיבל לקולנוע רוסי עכשווי כפי שמרמז שמו בשפת המקור. הוא ייפתח היום עם ״חברים יקרים!״ של אנדריי קונצ׳לובסקי, שפתח את פסטיבל קולנוע בערבה לפני שנה, ואל הסרטים הנוספים אני מקווה שנוכל להתייחס בהמשך. כולם מהשנה-שנתיים האחרונות ונעים בין דרמות תקופתיות, קומדיות מסוגים שונים, ודרמה בשם ״קומיקאי״ בשביל לבלבל אותי כנראה.

למה אמרתי אני: בחזרה לפרשת חנית קיקוס – נישאר ב-yes, אצל יס דוקו ליתר דיוק, עם סרטה התיעודי של ג׳ולי שלז שהתווסף אתמול לשירות. מוקדם יותר השנה ערך את הקרנת הבכורה שלו בפסטיבל ירושלים, שם צפה בו עופר. הבמאית הוותיקה שבה אל פרשיית אונס ורצח שהחרידה את המדינה בשנות ה-90, מעשים שבהם הודה סולימאן אל־עביד ואז חזר בו. כמצופה מדוקו-פשע, הסרט יבחן מחדש את העדות, את הפרופיל המשטרתי של החשוד שישב בכלא 30 שנה, ואת הדעות הקדומות שאולי הובילו את המעורבים למסקנות.

יש מישהו בתוך הבית שלך (There's Someone Inside Your House) – עדיין בתאריך של אתמול (6.10) אבל הפעם בנטפליקס, שהולכת ומתחמשת בסרטי אימה. קטע כזה של שירותי סטרימינג אמריקאיים (ולא רק) לכבוד האלווין ולאורך חודש אוקטובר. הנוכחי מזכיר קצת את ״צעקה״ באווירה, במובן של רוצח במסכה המטיל אימה על קבוצת צעירים הנקטלים זה אחר זו. הטוויסט הוא שהרוצח, או הרוצחת מבלי להפלות, עוטה מסכה שמזכירה את הפנים של כל קורבן, שנבחר לפי סוד שהוא או היא שומרים. פטריק ברייס (״קריפ״) ביים ע״פ ספרה של סטפני פרקינס ועיבוד של הנרי גיידן (״שהאזאם״).

אח בהפתעה (Half Brothers) – נסיים עם קומדיה אמריקאית-מקסיקנית שמגיעה מחר (8.10) אל סלקום tv וכנראה רק לשם. השם מרמז על האופן בו הוקמה ממשלת ישראלי הנוכחית, אבל מהכותרת באנגלית אפשר ללמוד שהגיבורים הם אחים למחצה. האחד מקסיקני והשני אמריקאי והם לומדים זה על קיומו של זה במקרה, מה שמוביל אותם למסע בעקבות האב המשותף, מתחקים אחר הדרך שעשה בין שתי המדינות. סרטו של לוק גרינפילד (״נראה אותך שוטר״, ״חיה רעה״), עם לואיס חררדו מנדז וקונור דל ריו.