• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

אימת החודש – אוגוסט 2018: "במעמקי המסדרון האפל", "קליבר", "פייוואקט"

28 באוגוסט 2018 מאת אור סיגולי
האם אתם שומעים את זה? כן, בהחלט, זה הקיץ שעוד שנייה נגמר. נכון שמדובר רק בקיץ הקלנדרי, ונכונים לנו עוד ימים ארוכים של חום בלתי נסבל, אבל עוד מעט יגיע הסתיו, פסטיבל חיפה, אוקטובר עם סרטי האלווין ועם הרימייק ל"האלווין" (צפו לספיישל מיוחד בסריטה לקראת הסרט בהמשך), ואז, עם המעבר ל-2019 שאני מאוד מקווה שתהיה טובה יותר מהנוכחית אחרת מה… להמשך קריאה

מהדף אל המסך: "אני הורגת ענקים"

27 באוגוסט 2018 מאת לירון סיני
קצת בדומה ל"כריסטופר רובין", ומאוד בדומה ל"7 דקות אחרי חצות", בכולם ישנו עיסוק בעולם דמיוני ובמשחקי פנטזיה כדי לברוח או להתמודד עם מציאות קשה, היה לי קצת קשה להניח לאיזה קהל מיועד העיבוד הקולנועי של הקומיקס "אני הורגת ענקים" (I Kill Giants). זו בכורת הבימוי לסרט באורך מלא של אנדרס וולטר שגם כתב את התסריט ביחד עם ג'ו קלי –… להמשך קריאה

״גרוטראלי – שובם של ילד אוכל מפח״, סקירה ומה זה היה לעזאזל

26 באוגוסט 2018 מאת אורון שמיר
דמיינו שסרט קולנוע היה מאחד בין וויל פארל, אדם סנדלר וסת׳ רוגן – על מסך אחד. מפגש פסגה קומי שכזה ודאי היה זוכה לסיקור משוגע, עם או בלי קשר לאיכות התוצאה הסופית. עכשיו שמרו על רוח הדברים אבל הקטינו לא רק למימדים מקומיים, אלא גם דחקו לנישה של הומור אינטרנטי שמתגנב מדי פעם לפריים טיים בטלוויזיה – ותקבלו את המשולש,… להמשך קריאה

"עשיר בהפתעה", סקירה

25 באוגוסט 2018 מאת לירון סיני
לפני שאתייחס לסרט עצמו, בואו נקדיש רגע לשם שבחרו לו בתרגום לעברית. המקור הוא "Crazy Rich Asians" כלומר, "אסיאתיים עשירים בטירוף". אני מבינה את הרצון לא להרתיע את הקהל עם כותרת שמרמזת על "סרט זר" כשמדובר ביצירה הרבה יותר נגישה ודוברת אנגלית, והשם שנבחר, ״עשיר בהפתעה״, כן מתאר חלק מהפרמיס של הסרט. אבל אני חושבת שאפשר היה לבחור משהו יותר… להמשך קריאה

"בובה של רצח", סקירה

24 באוגוסט 2018 מאת אור סיגולי
לפני הכל חשוב לומר שאני שמח שאני חי בעולם בו סרט כמו "בובה של רצח" (The Happytime Murders) קיים. אם הייתם אתנו בתחילת הקיץ, אתם אולי זוכרים שהכרזתי עליו כסרט העונה שאני הכי מחכה לו, ונראה לי שהסיבות לכך ברורות מאליהן. כמו רוב בני דורי, וגם אלו שלפנינו ואחרינו, גדלתי על "החבובות" ו"רחוב סומסום" והאהבה שלי אל הבובות הפרוותיות לעולם… להמשך קריאה

״כל מה שתרצה״ ו״האישה״, סקירה כפולה

23 באוגוסט 2018 מאת עופר ליברגל
לכאורה, שני הסרטים בסקירה כפולה זו נוגעים בעולם הספרות ועוסקים בסופרים מזדקנים. בפועל, ייתכן והמשותף בשניהם הוא מעט מאוד עיסוק בספרות עצמה. יש בהם דיון בחוויית הכתיבה כאקט של ביטוי עצמי או כאקט טיפולי, אבל בשני הסרטים הללו, העוסקים במשורר וסופר בדויים, קיבלתי מעט מדי מושג על אופי היצירה של אותם יוצרים שהסרטים מנסים לייצר את הרושם שהם מוערכים מאוד.… להמשך קריאה

סרטים חדשים: ״עשיר בהפתעה״, ״דוג-מן״, ״בובה של רצח״, ״הפרפר״, ״משודרג״, ״סלנדרמן״

22 באוגוסט 2018 מאת אורון שמיר
בדרך כלל בבואי לסדר את סרטי השבוע, יש לי איזה היגיון פנימי שאני לא תמיד יכול להסביר. אם יש סרט ישראלי, הוא יקבל את הכבוד להיות ראשון, אבל חוץ מזה אני פחות או יותר נאמן למדדים לא תמיד אוניברסליים של גודל וחשיבות הסרט בנוף. כך הפקות הוליוודיות נוצצות או סרטים אירופאיים איכותיים מקבלים את הבכורה. השבוע יש לנו שישה סרטים… להמשך קריאה

פרויקט כל סרטי סטיבן קינג – פרק 13: "קריפשואו 2" (1987)

21 באוגוסט 2018 מאת אור סיגולי
הגענו לפרק ה-13 בפרויקט כל סרטי סטיבן קינג, ואנחנו כבר באנתולוגיית האימה השלישית במספר. כלומר, ממוצע של אסופת סרטי אימה קצרים בערך על כל ארבעה סרטים באורך מלא. הפעם מדובר ב"קריפשואו 2" (Creepshow 2), ההמשך לאנתולוגיה משנת 1982. אבל בשונה מ"קריפשואו" ו"עין החתול", האנתולוגיות האחרות שיצאו תחת ידו של קינג, הפעם אין לו קשר ישיר לכתיבת התסריט. למעשה, את התסריטים… להמשך קריאה

מחכים לתרגום: ״Sorry to Bother You״

20 באוגוסט 2018 מאת אורון שמיר
בחודשים האחרונים התחלתי לכתוב באופן יותר ויותר תכוף על סרטים שאני רואה בניו יורק, בה אני גר בשנתיים האחרונות (סתם לצורך הבהרה ולא חלילה כדי להשוויץ, תל אביב עדיין עדיפה בעיניי). הסיבה שאני מרשה לעצמי לכתוב על סרטים שאופק ההפצה שלהם בישראל לא תמיד ידוע היא בעיקר כדי להשאיר את קוראי וקוראות סריטה מחוברים, יחסית בזמן אמת, לעולם (בדגש על… להמשך קריאה

מה עובר על דיסני? סקירה כפולה: ״קמט בזמן״ ו״כריסטופר רובין״

19 באוגוסט 2018 מאת אורון שמיר
השנה אמנם עוד רחוקה מלהסתיים, אבל 2018 כבר נראית כמו אחת המשונות בהיסטוריה של דיסני. אני לא מתכוון לכותרות החוץ-קולנועיות, כמו הרכישה של פוקס שהופכת את התאגיד הכי מפלצתי בתולדות עסקי השעשועים לעוד יותר עצום, או לשינויים האחרונים בטקס האוסקר המתקרב שדיסני מקווים להרוויח מהם מכל הכיוונים (פסלון לסרטים פופולריים כמו אלה שמייצרת החברה, וגם העלאת הרייטינג של הטקס המשודר… להמשך קריאה