"נעולים", סקירה

הדבר הכי נורא שאפשר לעשות ל"נעולים" היא לתת לו ביקורת חיובית. "נעולים" (Lockout) הוא מסוג הסרטים האלה שצריך לגלות לבד בלי לדעת עליהם כלום, בלי שום קונספציה מוכנה מראש, עם מינימום ציפיות. ברגע שעכשיו אני אתחיל לספר לכם למה הסרט הזה הוא כיף מרוכז ואפזר שבחים פה ושם, רמת הציפיות תעלה והסרט עלול להתרסק מול עיניהם התוהות של צופים שלא מבינים מה הבלוגר המסטול ההוא רצה מהם.

"נעולים" הוא סרט אקשן דובר אנגלית בהפקה צרפתית לחלוטין ולא נורא יקרה (הסרט צולם בסרביה), והוא מגיע אלינו ממש בסמוך ליציאתו בעולם ולכן, שלא כמו סרטים אמריקניים שמגיעים אלינו אחרי שכבר הביקורות והצופים מעבר לים אמרו את שלהם, לא סוחב עמו באז לכאן או לכאן. הוא בשבילנו לגלות אותו וזה גם היתרון הגדול שלו.
אז אני אומר לכם מעכשיו – חובבי אקשן אדוקים – עזבו את הסקירה הזו, אל תקראו כלום, קומו ולכו לראות את "נעולים", הסרט עם התקציר המגוחך ביותר של השנה. הנאה כמעט מובטחת. זה אפילו לא קשור לספויילרים. "נעולים" הוא לא מסוג הסרטים שיכולים להיהרס על ידי ספויילר כזה או אחר כי המהלך העלילתי שלו משולל היגיון לחלוטין ולא בו ההתמקדות.
אם אתם בכל זאת מתעקשים לדעת למה מצאתי אותו כל כך מהנה, אתם מוזמנים להמשיך לקרוא. אבל רק בתנאי שאחר כך תשכחו מזה ותנמיכו ציפיות. הולך?

לפני כמה שבועות נתקלתי לראשונה בתקציר הIMDB של "נעולים" וחשבתי שמישהו חמד לו לצון או סתם איבד את זה לגמרי. זה נראה כמו שני תקצירים שונים שבטעות הותכו לאחד. זה מתחיל ככה: "אדם שמואשם בטעות בקשירת קשר לביצוע ריגול נגד ארצות הברית מקבל הזדמנות לקבל את חירותו…"
קחו רגע ותמשיכו את קו העלילה בראשכם. אם המשכתם את המשפט ב: "אם יוכל לשחרר את בתו של הנשיא מבית כלא חללי עליו השתלטו אסירים אלימים", זכיתם במלא נקודות.
גם הטריילר של הסרט לא שכנע אותי שלא מדובר בשטות גמורה. האמת – גם אחרי צפייה בסרט לא השתכנעתי שלא מדובר בשטות גמורה. אבל איזה כיף של שטות.

אתם מכירים את הסרטים האלה – בעיקר סרטי אקשן ומותחנים – שבהם הכל הולך סבבה, נסחפתם פנימה לגמרי, אבל אז לקראת הסוף, ממש ברגע המכריע, קורה איזה משהו בלתי הגיוני, מופרך לחלוטין, שפשוט שובר את כל החוקיות של הסרט ומבאס אתכם לגמרי? זה די שכיח בסרטי פעולה אמריקאיים. בסדרת סרטי "משימה בלתי אפשרית" זה ממש חלק מהקונספט בשלב הזה.
הגיבור לפתע חוזר לחיים בלי שום סיבה הגיונית, הגיבור לפתע מגלה שיש לו כוחות קסם כל הזמן, הוא יכול לנצח במכות מישהו על כנף של מטוס בזמן טיסה, המכונית המצ'וקמקת שלו יכולה לקפוץ מעל ארבעה עשרה קילומטר של תהום וכו' וכו'.
אני מניח שהיוצרים של הסרטים האלה חושבים לעצמם שאם הצופה הלך אתם עד עכשיו, הוא כבר יאכל הכל. אותי הרגעים האלה בדרך כלל נורא מבאסים. בעיני הטעות הכי איומה של סרט זה שהוא שובר את החוקיות שלו באמצע. כלומר, אני יכול לקבל את העובדה שאנחנו פודים של מכונות מרושעות ושמישהו יכול ללמוד קונג פו רק כי השתילו לו צ'יפ שמאפשר לו את זה. אני סבבה עם זה. אבל ברגע שהוא פתאום מתחיל לעוף, אז אני אומר לעצמי, רגע, דחיל ראבאק. מאיפה זה הגיע? זה לא היה חלק מההסכם שלי עם העולם של הסרט. מישהו עבד עלי.
"נעולים" מצליח להתחמק מהמלכודת הזאת בצורה מעוררת השתאות. לא בגלל שהוא נשאר נאמן לחוקיות שלו אלא להפך, הוא מופרך באופן חצוף כבר מהסצנה הראשונה. הוא כל כך מטופש שאני כצופה יכולתי לקבל כל דבר חסר היגיון שקורה במהלכו ולזרום אתו בהנאה גדולה.

הסרט נפתח בחקירה ממשלתית אלימה ומצחיקה של גיבורנו סנוא ובד בבד לפלאש-בק לסצנת מרדף שבמהלכה נתפס. סצנת המרדף הזו נראית ומרגישה יותר כמו קליפ של בריטני ספירס מכל דבר אחר. אפקטים מוזרים, התרחשויות לא ברורות וחוסר המשכיות בערך מכל שוט לשוט הבא. בשלב הזה אתה מבין שיש פה משהו שמצד אחד לא לוקח את עצמו ברצינות אך מאידך כן הושקע בו לא מעט רצון טוב וכמות מתקבלת על הדעת של כשרון. מאותו הרגע, הכל פתוח. אותי זה קנה.

אבל מעבר לזה ל"נעולים" יש באמת כמה הצלחות ראויות. הדבר הראשון הוא הליהוק של גאי פירס לתפקיד הראשי. פירס הוא מטובי שחקנינו ואחד היצואים הבריטים/אוסטרליים הראויים ביותר. השחקן שהחל את תפקידיו בסדרות האוסטרליות "שכנים" ו"קרוב רחוק" המיתולוגיות, השאיר את חותמו לראשונה עם תפקיד המחץ שלו ב"הרפתקאותיה של פרסילה מלכת המדבר" ושלוש שנים לאחר מכן זכה לפריצה האמריקנית שלו ב"סודות אל.איי". אחר כך הגיע "ממנטו" ונדמה היה ששום דבר לא יעצור אותו. שום דבר מלבד בחירה די איומה של סרטים, זאת אומרת. להוציא את תפקידיו ב"ההצעה" האוסטרלי המצוין, פירס לא עשה שום דבר זכיר עד שצץ בתפקידים קטנים בתחילת העשור הנוכחי ב"מטען הכאב", "ממלכת החיות" ו"הדרך" . הוא גם בעיני הדבר היחיד שהפך את "נאום המלך" לסרט צפי. שנה שעברה הוא לוהק לתפקיד מרכזי במיני סדרה המצליחה של טוד היינז "מילדרד פירס" עליו היה מועמד לפרסי איגוד השחקנים ואפילו זכה ב"אמי". בקרוב נראה אותו ב"פרומיתיאוס" של רידלי סקוט.
פירס הוא תמיד שחקן מעולה וב"נעולים" – אף על ניסיון קצת משתדל מדי להפוך אותו לג'ון מקליין לעניים – הוא מחזיק יפה גם כשהוא צריך לפוצץ במכות וגם כשהוא צריך לפוצץ בפאנץ'-ליינים ללא הפסקה ("הנה תפוח, הנה רובה. אל תדברי עם זרים – תירי בהם").

לתפקידי הרעים לוהקו וינסנט רייגן ("300" ו"טרויה") ובחור שעונה לשם ג'וזף גילגון. גילגון בן ה27 הוא הפסיכופט של הסרט (loose-canon בעגה מקצועית) והוא עושה עבודה מעולה. הוא מכוער, משוגע, לא צפוי וממש קשה שלא לאהוב אותו. אני חושב שאחת מההצלחות של סרט אקשן תלויה בכך שהאנטגוניסט הוא שווה ערך לגיבור. אולי פה האנטגוניסט הרשמי הוא רייגן, אבל גילגון משתלט על העניינים די מהר.
אה, ויש גם איזו בחורה שמסתובבת שם. היא סבבה.

תייגו תחת "הצלחה". גוזף גילגון.

הדבר השני שעובד לטובת הסרט הוא תקציבו המוגבל שהיוצרים הצליחו להשתמש בו בתבונה. אין יותר מדי ניצבים, הסטים לא שיא התחכום, ואני לא מצליח להיזכר באיזשהו פיצוץ יוצא דופן. אבל על מה שהתקציב לא איפשר, הסרט מחפה בעזרת התמקדות בשני הגברים הראשיים, בכמה בדיחות שהן סבבה לגמרי, בסיקוונסים שבנויים בעריכה מקבילה שיוצרים לא מעט מתח, ובעיקר בשליטה יוצא דופן בקצב של הסרט, שתמיד קורה בו משהו, לא משאיר שום רגע מת או משעמם או נמרח.

"נעולים" הוא סרטם הראשון של ג'יימס מאת'ר וסטיפן סיינט לגר. לא שמעתם עליהם לפני. את הפרוייקט הזה הם קיבלו מידיו של לוק בסון האחד והיחיד. הוא ידע מה הוא עושה.
אמנם מיתולוגיה ברמת "מת לחיות" או "הפריצה לאלקטרז" ממש אין פה. ממש. אבל דווקא מול עתירי התקציב של הוליווד כמו "משימה בלתי אפשרית", "רובטוריקים" או "איירון מן", אני הכי הולך עם "נעולים"…
אבל תזכרו – הבטחתם לשכוח את כל זה לפני שאתם הולכים לסרט. בהצלחה עם זה.

אתם רואים? אמרתי לכם שיש פה בחורה שמסתובבת.