• סרטים חדשים: ״הפורצת״ של הגר בן אשר
  • ארבעים ושבעה מטר
  • ״סוף טוב״, סקירה לסרטו של מיכאל האנקה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 52
  • מחשבות נוספות על ״בלייד ראנר 2049״
  • רצח באוריינט אקספרס
  • בשם בתי
  • האוורסט של הסינפיליה - Out 1
  • תור: ראגנארוק
  • סרטי רוחות לא כולל אימה: מצעד הרפאים של סריטה

מהדורת שבת: 3 במרץ 2012

3 במרץ 2012 מאת מערכת סריטה

קצת קשה להאמין אבל השבוע הנוכחי נפתח עם טקס האוסקר ה-84, זה שנמאס לדבר עליו בערך שעתיים אחרי שהסתיים. זה נראה כל-כך מזמן שאפשר כבר להתחיל להתכונן לאוסקר הבא. עד אז, בואו לבלות איתנו בקריאה וצפייה בנושאים כמו: סרט על מאוחרי הקלעים של הפקת "פסיכו", הדעות (ההפוכות) של אור על "שטח פראי" ו-"זאת מלחמה", ארלנד יוזפסון ז"ל, פסטיבל סרטי הסטודנטים, קליפ חדש ומפואר מתוך "אמיצה" וכל הדרכים להגיע אל סריטה דרך הגוגל מלבד פשוט להקליד "סריטה".

אור

השבוע נתקלתי בפרוייקט ממש מסקרן. יכול להיות שכולם כבר שמעו עליו בעשרות מקומות אחרים, אבל היי, היה לי אוסקר להתעסק בו בשבוע האחרון אז יש לי תרוץ. מדובר בסרט עלילתי על מאחורי הקלעים של "פסיכו" והשם כרגע הוא "Alfred Hitchcock and the Making of Pyscho". הסרט מבוסס על פי ספרו של סטפן רבלו שמתאר את הקשיים שעברו על היצ'קוק בניסיונותיו להרים את הפקת סרט האימה המיתולוגי הזה, ומתרכז במערכת היחסים שלו עם אשתו אלמה רוויל. את התסריט מעבד ג'ון מקלאפלין ("ברבור שחור") והבמאי יהיה סשה ג'רבסי ("אנויל! סיפורה של אנויל"). אנתוני הופקינס יגלם את היצ'קוק, הלן מירן את אלמה וסקרלט ג'והנסן את ג'נט לי. שאר התפקידים עוד לא לוהקו, לפי האינמפורמציה שניתקלתי בה. תודו שזה מסקרן.
האם הוליווד תצליח להמנע מלתת אוסקר לאנתוני הופקינס שמשחק את היצ'קוק? קשה לי להאמין.

אני צריך גם לנצל את הבמה לחלוק מעט על אורון, שדווקא בשבוע האחרון טעמינו האישי התרחק משהו. זה התחיל עם "שטח פראי" שהשאיר את אורון אדיש אבל אותי הרשים במיוחד. לא בטוח אם זה סרט שנזכור בעוד כמה חודשים אבל אני חייב להודות שנהנתי הרבה יותר ממש שחשבתי שאהנה ממנו בהתחלה. כמעט כל דבר בסרט הזה מצטיין ואני באמת תוהה לגבי ההחלטה להוציא אותו לאקרנים בחודש ינואר-פברואר שידוע בתור בית הקברות של הסרטים שהאולפנים לא מאמינים בהם. אבל, זה רק אני…
לעומת זאת, "זאת מלחמה" היה כל כך נורא בעיני שאני כבר מזמן לא זוכר שכעסתי ככה על סרט. מסוג הרגעים שאתה רוצה לקום מהמושב באמצע ההקרנה ולהמריד את כל הצופים נגד מה שקורה על המסך. רע מההתחלה ועד הסוף חוץ מאיזה שתי שניות באמצע בו טום הארדי מקבל הזדמנות לשחק (שתי שניות. אני רציני) ועושה את זה מצויין כמו שהוא יודע כשהוא עובד עם במאי קולנוע ולא עם מכונת שוטים, הסרט הזה די גרם לי לרצות למות.
לפחות על "שיטה מסוכנת" אנחנו מסכימים.
ביום שישי נכחתי בהקרנה של "מלון מריגולד האקזוטי" ואני עדיין מנוע מלכתוב עליו סקירה אבל רק אתן ספויילר קטן שמדובר בסרט מקסים במיוחד. פרטים נוספים בשבוע הבא.

ומכיוון שאין לי באמת שום דבר מעניין נוסף נעבור היישר אל פינתנו "דברים שאנשים אשכרה מחפשים באינטרנט ומגיעים אלינו".
כמובן שחלקו הראשון של השבוע היה עמוס בחיפושים עם המילה "אוסקר" בהם. הטובים שבינהם היהו דווקא אלו ששייכו ל"הערת שוליים" איפיונים נשיים משהו בינהם: "נערת שוליים זכה באוסקר?", "הערת שוליים לקחה את האוסקר".
בנוסף נתקלנו ב"תמונות של כל הדרדסים ביחד", "כל הדרדסים יחד", "סרטינים בעירם" (כנראה לא מדובר ב"סרט בעירום" אלא פיצ'ר תיעודי על מושבת סרטנים אורבנית), "רוצה לרעות סרט על חתולים" ו"מה הסיפור עם גלן קלוז?"

עופר

אחד מאותם צירופי המקרים: ביום ההכרזה על המועמדיות לאוסקר נודע על מותו של הבמאי תיאודור אנגלופולוס וביום הטקס עצמו נודע על מותו של השחקן הגדול ארלנד יוזפסון, אשר שיחק בין היתר בהמבט של אודיסאוס של אותו במאי. מעבר לסרט עליו עבדו יחד, שני היוצרים הם מייצגים מובהקים של סוג מסיום, של קולנוע, שעל פניו מהווה אנטי-תזה לאוסקרים: קולנוע של איטיות, של מחשבה, של מורכבות ושל עומק. יוזפסון מזוהה בעיקר עם שיתופי הפעולה שלו עם אינגמר ברגמן, שכללו 14 סרטים ועוד לא מעט הצגות. אומנם מקס פון סידוב הוא השחקן המוכר ביותר ואולי גם המזוהה ביותר עם ברגמן, אבל יוזפסון לא רק ששיתף פעולה עם הבמאי הגאון בסרט אחד יותר, אלא גילם לרוב דמויות הקרובות יותר לדמותו של הבמאי הנערץ. פון סידוב לרוב שיחק דמויות גדולות מן החיים, כמעט אלוהיות, יוזפסון שיחק דמויות פגומות, אגרסיביות מדי, לעיתים שתלטניות ותמיד מעוררות הזדהות. תפקידו הגדול ביותר בעיני הוא בתמונות מחיי הנישואין יצירה שברגמן יצר במקביל לתיאטרון, לקולנוע ולטלוויזיה. בגרסה הטלוויזיונית מדובר במיני סדרה באורך כולל של חמש שעות, בה יוזפסון וליב אולמן מפגינים משחק בלתי מתפשר ובלתי נשכח בתור זוג בשלבים שונים של פרידה. הסצנות (תמונות) הזכורות ביותר מן היצירה נמשכות בסדרה קרוב לשעה בלי להרפות, עם הרבה אהבה ואכזריות כמעט באותו משפט. קשה לי לחשוב על יצירה כה חשופה וכואבת, אך עם זאת עדיין אופטימית לגבי הרוח האנושית. זוהי היצירה המדגימה כמה מורכבות אפשר לייצר בעזרת תסריט טוב ושחקנים מצויינים בתפקיד חייהם.

בחזרה למבט של אודיסאוס (שיוקרן ביום רביעי הקרוב בסינמטק הרצליה) הדמות שמגלם יוזפסון ביצירה דווקא כן קשורה באופן ישיר לטקס האוסקר האחרון, בו שמו של אנגלופולוס נפקד בצורה מעט תמוהה מרשימת הנפטרים בשנה האחרונה. יוזפסון מגלם בסרט מנהל סינמטק באזור מלחמה, הנאבק על חייו על מנת לשמור על הסרטים ולשחזר סרט נרדף. הדמות שלו היא כולה הערכה לאמנות הקולנוע באשר היא, מתוך כבוד לפילם הישן ולסרטים אשר כמעט ואין איש שרואה.

האם יש דבר המאפיין יותר מכך את טקס האוסקר החולף? תראו, אני סבור כי הטקס הזה חשוב בעיקר כמייצג את הלך הרוח של התעשייה, באופן המרמז על עתידה. הטקס האחרון התאפיין בשני דברים בולטים: פרסים לסרטים העוסקים בהיסטוריה של הקולנוע ואזכורים בטקס לחווית הצפייה על גבי מסך גדול. כלומר, מסך גדול. אין כמו ללכת לראות סרט על מסך גדול. אם זה נשמע לכם שאני חוזר על עצמי יותר מדי, כנראה לא הייתם קשובים בטקס. מצד שני, הטקס לא הוקרן על גבי מסך גדול. לדעתי שני הקווים מספקים גם תחושת פאניקה של הוליווד שאיבדה את הטקס מצד הקהל וגם רצון שלה להמציא את עצמה מחדש, כניגוד לאינטרנט, על ידי הגדשה של אמנות שהיא גדולה יותר ונצחית יותר מטכנולוגיה חדשה. יש בכך אלמנט בעייתי, כי דווקא על ידי הבחירה בקו הזה, הוליווד מנציחה את הניגוד בינה לבין הקהל הצעיר. אבל אני לא מודאג לגבי עתיד הקולנוע. תמיד יהיו אמנים אשר ימצאו דרך לומר באמצעותו משהו חדש ומרענן ודרכם קהל חדש יגיע לסרטים. אולי ההליכה לבתי קולנוע תצמטצם מאוד, אבל הסרטים ידעו בסופו של דבר להתאים את עצמם לתרבות הצפייה החדשה. תסמכו על הוליווד שהיא גם תדע איך לייצר מזה כסף. נכון בשנה האחרונה נרשמה ירידה בנתוני הקופות, אבל זה כנראה צפוי להשתנות בשנה הבאה וגם ייתכן שצריך לבדוק את נתוני המכירות של מוצרים נלווים ומכירות לצריכה ביתית ככלי נוסף למדידת הצלחת הסרטים.

ולעניין אחר לחלוטין: ביוני ייערך בתל אביב פסטיבל סרטי הסטודנטים הבינלואמי שמארגנת אוניברסיטת תל אביב, זו הפעם ה-14. אני מבטיח עוד על הפסטיבל כשהוא יהיה קרוב יותר, לא רק בגלל שמדובר באירוע שאני לא יכול להיות אובייקטיבי לגביו. אבל הפעם אעסוק במגבלה של כל פסטיבל לסרטי סטונדטים, אשר באה לידי פתרון חלקי בפסטיבל הקרוב. למעשה, על מנת שסטונדט יתקבל לפסטיבל הוא צריך לעבור לקטורה כפולה: של בית הספר בו הוא לומד אשר בוחר את הסרטים שהוא חושב יתאימו לפסטיבל ורק אז את הלקטורה של מארגני הפסטיבל. לכן בפסטיבל הקימו את מסגרת "מתחת לרדאר" המעודדת סטודנטים שבית הספר שלהם בחרו לא לשלוח את סרטיהם בנתינת קישור וירטאולי לסרטים שלהם ובכך אולי להתקבל לפסטיבל ובטוח לייצר עניין בסרט שלהם. עוד פרטים בפייסבוק.

אורון

תגובות

  1. חושב בקול רם הגיב:

    אני היחיד שכל קטע חדש מ-Brave גורם לו לאבד עוד קצת את התקווה לגבי איכות הסרט הזה? נראה דרימוורקסי במיוחד.

    1. "דרימוורקסי במיוחד" = סרט עם חיות מדברות (שבקלות אפשר היה להחליף באנשים מדברים) בתוך עלילה באנלית עם בדיחות משומשות. זו הגדרתי לפחות, אני לא רואה איך זה מתיישב עם "אמיצה".
      שמעתי הרבה "הדרקון הראשון שלי" בהקשר של הסרט הזה. אני לגמרי מבין את זה, אבל מסרב לקבל, מניח שהדמיון יהיה חיצוני בלבד. פיקסאר אלופים (מלבד דיוק בפרטים, תסריט קולח ועוד מלא דברים) בעיקר בלקחת רגעים משומשים ולעשות אותם מדהימים שוב, כמו השניות האחרונות בסרטון.
      אז אולי אני היחיד במקרה הזה, אבל אני לא זוכר מתי סצינה של שתי דקות עשתה לי צמרמורות כאלה מטורפות מהתחלה ועד הסוף, הצחיקה אותי פעמיים והשאירה אותי צמא לעוד. והמבטא הסקוטי פשוט עושה לי את זה…

השאר תגובה