פסטיבל הקולנוע ירושלים 2011 יוצא לדרך

תמה ההתרגשות שלפני והנה החלה למלא את הגוף התחושה המוכרת שנוסך פסטיבל הקולנוע של ירושלים. זו השנה הרביעית בה אני מסקר את האירוע עבור עכבר העיר (והשנה גם עבור הבלוג) וזוהי שנתו ה-28 של הפסטיבל. בשבוע וחצי הקרובים יעלה כאן מדי יום פוסט פסטיבל חדש, אשר יתעדכן מדי פעם. אני ממליץ בחום לבוא לבקר מדי כמה שעות, או להשאיר את העמוד היומי פתוח ולרענן אותו באופן תדיר. אפשרות נוספת היא לעשות מנוי לבלוג, בפינה השמאלית העליונה, כך שתתעדכנו במייל עם כל פוסט חדש. רק זכרו שהפוסטים עצמם גם מתעדכנים במהלך היום וינוקשו מעשבים וטעויות דפוס רק בלילה או למחרת. אני גם מציע להחזיק עימכם תוכניה פתוחה, או חלון נפרד בדפדפן עם אתר הפסטיבל. כדי שתקבלו מושג על מהותו של הסרט עליו אני מקשקש. כך תוכלו לחוות את הפסטיבל ממש יחד איתי. ואולי כל זה היה פשוט יותר לו הי לי חשבון טוויטר…

אני מקווה, אבל לא מבטיח בשמם, שגם אור ועופר יפרצו פעם בכמה זמן לשידור החי ויעדכנו ממעלליהם. גם אם רק בתגובות. על סרט הפתיחה של אמש, ״סופר 8״, היו לי בעיקר דברים לא חיוביים לכתוב לעכבר. אולי אור או עופר יוכלו לתקן את המעוות.

אני מתנצל מראש על כל שגיאת הקלדה או אי עמידה בזמנים, שכן חלק מהפוסטים ייכתבו בעזרת האייפון בעל הדמיון הפורה וכולם ישורבטו בלחץ קל ובהפסקות הקצרות מדי שסידרתי לעצמי. אבל אתם תסלחו לי, בסופו של דבר זהו בלוג. או שמא עליי לומר – פסטיבלוג. לפחות בימים הקרובים (אך אל דאגה, יעלו גם פוסטים שאינם קשורים לפסטיבל ירושלים. הרי "הארי פוטר" מגיע בסוף השבוע הבא, לדוגמה). בין אם אתם משתתפים, מתארחים או רק קוראים, שיהיה לכולנו פסטיבל שמח. היכנסו להמשך הפוסט כדי לקרוא על מעט הסרטים שכבר ראיתי מתוך ההיצע השנתי, או חכו לפוסט היומי שכבר מגיע.

מלבד ״סופר 8״ שלא יוקרן שוב ובכלל יעלה להקרנות מסחריות רק עוד שלושה שבועות, יצא לי כבר לצפות בארבעה סרטים. את ״הדרך חזרה״ ("The Way Back") של פיטר וויר ראיתי בדי.וי.די וכתבתי עליו לעכבר העיר. בקצרה, הסרט עשוי נהדר ולבטח יספק כל חובב סרטי מסע עם טוויסט של הישרדות. הוא נשען על המשחק המדוייק של כלל המשתתפים בו. רק הסוף קצת ביאס אותי, כיוון ששינה את האווירה ולקח את הסרט למקום אחר, אישי במקום גלובלי.

אם ייצא לכם לתפוס את מקבץ הסרטים הקצרים של האוסקר, תוכלו ליהנות מן הזוכה של השנה שעברה ״אלוהי האהבה״ ("God of Love") של לוק מתיני. סרט קטן, מתוק וקצבי על ניו-יורקים מגניבים ומאוהבים.

מכירים את הקטע הזה של פסטיבלים לחשוף בפניכם את ״גאון הקולנוע שאתם לא מכירים״? אז במקרה של פייר אטקס, קומיקאי צרפתי שזוכה למחווה נרחבת בפסטיבל – זוהי האמת לאמיתה. האיש גאון, ובשל סכסוך משפטי לא הורשה להציג את סרטיו בארבעת העשורים האחרונים. היחיד מסרטיו שראיתי, ״יויו״ ("Yo-Yo"), חשף בפניי אמן קולנוע מבריק ומצחיק. מעין שילוב בין ההומור של באסטר קיטון וז׳אק טאטי לגאגים הויזואליים של ג׳ים אברהמס. עם קריצות לצ׳פלין, האחים מרקס והתעסקות מטא-קולנועית נרחבת. תגלית הפסטיבל עד כה, ללא ספק.

על ״טאטסומי״ ("Tatsumi") של אריק חו הסינגפורי לא שמעתי הרבה לפני הצפייה, למרות שהוקרן בקאן האחרון. עשו לעצמכם טובה ואל תחזרו על הטעות שלי – בררו טוב טוב לאן אתם נכנסים. בשלל סגנונות אנימציה מסופר סיפור חייו של אמן המנגה והגקיגה יושיהירו טאטסומי, בנראטיב שבור המשולב עם חלק מיצירותיו המאויירות. מדובר ברצף מתמשך של זוועות אנושיות שאינו קל לצפייה ומעניק לצופיו מעט מאוד רגעי חסד. אישית, היה לי קשה להתחבר, אבל אין זה אומר שמדובר בסרט שעשוי רע או הינו משמים. להיפך.

אם חשקה נפשיכן או נפשיכם בהמלצות נוספות, על סרטים שנראים מסקרנים, נסו את אחד משלושת מסלולי הטיול לסוף השבוע הראשון של הפסטיבל, בכתבה שהכנתי עבור עכבר העיר אונליין. בחרו לכם טיפוס והתחילו למרקר. איזה כיף! רואים שאני מעט נרגש?