קריאה בתוכניית פסטיבל הקולנוע ירושלים 2011
23 ביוני 2011 מאת אורון שמירמכירת הכרטיסים והגרסה המודפסת תחל רק מחר, אבל כבר הערב ניתן להתרשם מן התוכניה של פסטיבל הסרטים ה-28 של ירושלים במלואה. הפוסט יתעדכן מחר אחרי שאעבור הלוך וחזור על כל סרטי התוכניה ואתארח באירוע טרום-פסטיבל. אז שובו לעדכונים. אבל כבר עכשיו קפצו החוצה מתוך מסך המחשב, באופן מיידי, מספר לא מבוטל של סרטים מסקרנים. מעבר לאלה שכבר הוזכרו כאן באתר או בעכבר העיר אונליין. כולם מוזמנים ומוזמנות לעלעל וירטואלית באתר הרשמי של הפסטיבל, ואז לשוב הנה ולחלוק עימנו באיזור התגובות את הסרטים שבחרו להדגיש.
עדכון 26.6 – לאחר סוף שבוע של דפדוף מאסיבי בתוכניה, עדכנתי מעט את הפוסט. זה לא אומר שסיימתי לקרוא, לא פסחתי על כלום, או אפילו שכבר גיבשתי תוכנית פעולה. אבל זאת רשימת המשאלות הכמעט-מלאה ודי-סופית שלי, שכנראה תהפוך גם לרשימת הצפייה.
"הדרך חזרה" – של פיטר וויר, עליו כבר כתבתי כאן בבלוג.
"היו זמנים באנטוליה" – החדש של הבמאי הטורקי המהפנט נורי בילגה ג'יילן ("שלושה קופים"), מגיע אלינו הישר מפסטיבל קאן. הידד.
"אחינו האידיוט" – משבצת האינדי האמריקאי שאני תמיד נופל במלכודת הדבש שלה. האם פול ראד, אליזבת' בנקס, אמילי מורטימר, זואי דשנל וסטיב קוגן בסרטו של ג'סי פרץ ישנו את התמונה?
"חתולו של הרב" – אנימציה של יוהאן ספאר, הבמאי של "גינסבורג". העלילה מתרחשת באלג'יר של שנות השלושים ובמרכזה חתול יהודי שבולע תוכי ולומד לדבר, שלא לומר מתחיל לתהות בנוגע ליהדותו שלו.
"הסוס מטורינו" – אני לא יודע אם באמת יהיה לי החוסן הנפשי והמנטלי להתמודד עם האתגר החדש של בלה טאר ההונגרי ("הרמוניות וורקמייסטר"), אבל אם לא בפסטיבל אז אי מתי?
"הרג הכרחי" – הסרט שהקנה לוינסנט גאלו את פרס השחקן המצטיין בפסטיבל ונציה האחרון, מאת הבמאי הפולני המוערך יז׳י סקולימובסקי ("שעות גנובות").
כמה וכמה מטעמים אסיאתים – "האהאהא" ו-"הסרט של אוקי" מדרום-קוריאה (שניהם של הונג סאנג סו), "13 מתנקשים" (רימייק של טאקשי מייקה לסרט סמוראים מ-62'), "אל תוך הלילה הלבן" (ראו פירוט בהמשך) ו-"רישומים מקייטן" מיפן, "הי סו" מתאילנד, "המודיע" מהונג-קונג (פירוט בהמשך). תמיד כיף.
מבין הדוקומנטרים בולטים שמות הבמאים ארול מוריס, שחוזר עם "טבלואיד" ההזוי עוד בשלב התקציר, החדש של חוזה לואיס גרין הספרדי, "אורח" קוראים לו וגם "חוף בומביי" של עלמה הראל ובועז יכין, אשר זכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל טרייבקה האחרון. ואיך שכחתי את "מערת החלומות הנשכחים" הדוקו החדש של ורנר הרצוג בתלת-מימד. חוזר שנית: ורנר הרצוג בתלת-מימד!
מתוך קריאת התקצירים בלבד, הכי מרתקים אותי -"אל תוך הלילה הלבן" של יושיהירו פוקאגאווה היפני הטווה פאזל בלשי שנראה מרתק, "משחק" של רובן אוסטלונד השבדי שנשמע כמו נסיעה פרועה במיוחד בחברתם של ילדים עבריינים, ו-"טומבוי" של סלין סיאמה הצרפתייה (״חבצלות מים״) כי אני סאקר של סרטי התבגרות, רצוי לא שגרתיים כמו שזה מבטיח להיות.
בסימן שאלה, הצבתי סרטים שעניינו אותי מספיק בשביל למרקר אותם כעת, אבל השאלה היא האם ארגיש צורך לצפות בהם גם במהלך הפסטיבל בעוד כשבועיים – "קוד כחול" מהולנד, "נפשות חרישיות" הרוסי, "שדה שחור" היווני וגם ״המודיע״ מהונג-קונג, שנדמה כאחד מסרטי הפעולה היחידים בפסטיבל (ולא מפתיע שהוא מגיע מהונג-קונג אם כך. זה פחות או יותר הז׳אנר היחיד שם).
וכיוון שאי אפשר בלי איזה ממתק לסינפילים, או לחובבי המטא-קולנוע (ובגלל שהתוכניה מלאה בכאלה), הכי מסקרן מבין כולם נראה לי "חיים מועילים" מאורוגוואיי, מעשייה בדיונית על הסינמטק במונטבידאו ועל אהבת קולנוע בעולם בו גם תרבות נמדדת במונחים של רווח.
מה שכחתי? למי לא שמתי לב?
תכנייה מאוד מאכזבת.
בבלוג שלי אני עוקב אחרי טקסי האקדמיות השונות לקולנוע ברחבי העולם, ואח"כ אני יודע מה לחפש בפסטיבלי קולנוע.
ואני לא מדבר על סרטים איזוטריים ובמאים איזוטריים. מה עם "גם הגשם" של איסיאר בויין הספרדייה שביימה בעבר את "קח את עיניי"? (זה הסרט שייצג את ספרד באוסקר האחרון. הוא הגיע לשורטליסט של ה-9 האחרונים, אבל לא נכנס לחמישייה). מה עם "שלושה" של טום טיקוור ("ראן לולה ראן")? מה עם"ברוכים הבאים לדרום", הרימייק האיטלקי ל"ברוכים הבאים לצפון" הצרפתי, או עם "אנחנו האמנו", שלקח 7 פרסי אקדמיה איטלקית? מה עם "החלום הגדול ביותר", דרמת כדורגל מגרמניה, עם דניאל ברוהל ("להתראות לנין")? מה עם "לחם שחור", זוכה 7 פרסי גויה של האקדמיה הספרדית, כולל הסרט הטוב ביותר?
אני אגיד לך מה קורה עם הסרטים האלו. הם כנראה יהיו בחיפה.
אז בינתיים סימנתי לי כעשרה סרטים, מתוכם אני אראה כנראה 4
אטנברג. בשום פנים ואופן אל תחמיץ את אטנברג.
"הסרט של אוקי" מעולה. מעניין גם הסרט הקלאסי "מלח הארץ" רק חבל שיש לו הקרנה אחת בלבד, באולם סינמטק 2 שבטח יהיה מפוצץ עד אפס מקום. אני כבר מחכה לבלה טאר.
אני לגמרי לא מסכים עם איתן, אם כי אני מבין את הקו שלו. כל הסרטים שהוא ציין הם מן הבולטים בקולנוע המסחרי האירופאי, קולנוע שפחות מעניין את פסטיבל ירושלים (ויותר את חיפה) שמאמץ קו אמנותי נוקשה יותר, השנה יותר משנים אחרות. גם בגזרת הקולנוע האמריקאי, אין השנה להיטים שבטוח יצאו להקרנה מסחרית, אלא רק סרטים מן השוליים המסקרנים. זה אולי בעייתי עבור חלק מן הקהל, אבל זה חגיגה עבור אנשים כמוני. ויש יותר מהקרנה אחת לסרטים הישראלים העלילתיים, צעד מבורך בהחלט.
לא הצלחתי למצוא ביקורות על "טאטסומי", אבל יושיהירו טאטסומי – האמן שעל העבודות שלו מבוסס הסרט, הוא אחד מכותבי הקומיקס האהובים עלי אי פעם. 40 שנה אחרי שיצאו, הקומיקסים שלו עדיין מזעזעים (לא באופן פרובוקטיבי, בוטה וציורי – לפחות לא בדרך כלל), מדכאים ומעוררי מחשבה. למעשה אני בספק אם אז ידעו להעריך אותו כראוי כמו היום. לא הצלחתי למצוא גם היום כותבים שמצליחים להעביר כל כך הרבה בסיפורים כל כך קצרים ועם כל כך מעט דיאלוגים. הגיבורים שלו תמיד שתקנים, מנותקים מהתרבות הרעשנית והאגואיסטית שמקיפה אותם, מביטים על הכל מהצד בשקט, לעיתים בפליאה, וסובלים מהעבודות הסיזיפיות והמשעממות שלהם. עד שהם מתפרקים.
אני לא יודע איך קיומו של הסרט הזה בפסטיבל הצליח לעבור בשתיקה – לא ראיתי בשום מקום המלצה עליו – אבל אם הסרט יצליח להעביר אפילו קמצוץ מהתחושות שהקומיקסים של טאטסומי מצליחים לייצר, זאת הולכת להיות חוויה מאוד מיוחדת (וכנראה שגם לא קלה).
גורילה – תודה, רשמתי. התקציר שלו קצת מוזר ולא עשה לי חשק.
עופר – גם אני איתך. "סרטים אירופים מסחריים", או "סרטי דודות" כמו שאני מכנה אותם, אין כמעט בכל השנה בתוכניה – וטוב שכך. זה לא שאני לא אוהב אותם, להיפך. אבל בשביל מה יש פסטיבל ירושלים אם לא בשביל סרטים שלעולם לא אראה במסך גדול בשום מקום אחר? בשביל השאר יש את קולנוע "לב". וכפילות הקרנות לסרטים הישראלים זה לא סתם צעד מבורך, זה פאקינג גלגל הצלה עצום עבור מי שצריך לסקר השנה את התחרות הישראלית המונה 11 סרטים עלילתיים ארוכים.
יושיהידה – סמוך לתחילת הפסטיבל אני מבטיח מיני-סקירה על "טאטסומי" שראיתי בסופש האחרון. בקצרה – כשלתי להתחבר לסרט הזה, בעל הנרטיב השבור, סגנונות האנימציה הרבים ובעיקר התכנים הסיפוריים… אבל לפי התגובה שלך נראה לי שאתה לא רק תהנה, אלא זו גם צפיית חובה עבורך. לו רק היית קורא תגובה שכזו לפני הצפייה, הייתי מגיע מוכן יותר למה שהכה בי.
אהבתי את האתר אחזור לכאן שוב