סקירה כפולה: "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" ו-"התפרצות אקס"

יציאתם של שני הסרטים הישראלים שבכותרת במהדורות די.וי.די, מאפשרות לי לאכלס את הבלוג בעוד שתי סקירות, אחת מהן על סרט מדובר למדי, אך שלא הצליח לייצר טקסטים משני הבלוגרים האחרים והטובים ממני בהבעת דעתם. שום דבר מעבר ל"זה סרט נחמד, אבל אין לי עוד מה להגיד עליו באמת". אני שמח להודיע שניסיתי לעמוד במשימה בעצמי. את הכישלון היחסי תוכלו לקרוא למטה.

הסיבה בגינה בחרתי ללכד יחד את שני הסרטים הנ"ל, היא שתאריך הגעתם לדי.וי.די. גרם לי לראות קשר בלתי אמצעי ביניהם. מעין תופעה מעניינת אשר התרחשה בספריות ההשאלה בסוף חודש מרץ – באותו יום הגיעו שני סרטים ישראלים חדשים, המייצגים עשייה מעט מיושנת בנוף הקולנוע הישראלי העכשווי. שניהם מבוססים על ספרים ומתהדרים ביוצרים ותיקים ומוערכים. אף אחד מהם לא עשה חיל בקופות הכרטיסים, למרות שאחד מהם קטף פרסים וזכה לשבחי הביקורות.

אם תשאלו את חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע, מדובר בסרט השנה. “שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" גרף שישה פרסים בטקס אופיר האחרון, כולל הסרט הטוב ביותר, פרס לבמאי ערן ריקליס (“הכלה הסורית”), לתסריטאי נח סטולמן (“מישהו לרוץ איתו”) על העיבוד לספרו של א.ב. יהושע ולשחקנית המשנה רוזינה קמבוס, אשר בהחלט גונבת את ההצגה בשתי הסצינות בהן היא מופיעה בתפקיד הקונסולית. נדמה שגם המבקרים הסכימו עם ההילולים וכאשר עלה הסרט לאקרנים בספטמבר האחרון, היו לו את כל הסיבות להפוך ללהיט. אבל הצופים בקושי והגיעו. מבט נוסף על הסרט מוכיח כי הצדק, כרגיל, עם הקהל.

"שליחותו" מתרחש בשנת 2002 ומספר את סיפורו של הממונה על משאבי אנוש (מארק איווניר) במאפיה ירושלמית גדולה וידועה. עיתון מקומי מאשים את המאפיה בחוסר אנושיות מזעזע, לאחר שגופתה של אחת העובדות שלהם שכבה במשך זמן רב בחדר המתים, מבלי שאיש ירגיש בחסרונה. בעלת העסק, המכונה האלמנה (גילה אלמגור), שולחת את הממונה לברר עוד פרטים על המנוחה. משימה בירוקרטית הופכת למסע של ממש כאשר הממונה משוגר עד למערב אירופה בכדי לספק לנפטרת קבורה ניאותה במולדתו ולנחם את משפחתה. מתלווה אליו העיתונאי (גורי אלפי) שפירסם את הכתבה המכפישה ויחד הם ייתקלו במכשולים מגוונים וטיפוסים משונים, בדרכם אל מה שנראה כמו הדבר הנכון לעשות.

כפי שאולי הבחנתם, אין שמות לדמויות בסרט, אלא רק תארים. כוונת היוצרים ברורה אך למרבה האירוניה משליכה על יתר חלקי הסרט חסר הייחוד. נדמה שכל נדבך בסרט, החל מהרפליקות התסריטאיות, דרך רצף האירועים וכלה בצד הטכני והאמנותי – הכל אוסף של פונקציות ותו לא. “שליחותו" מתקתק בקצב ועשוי במיומנות (מילה אשר חזרה ברוב הביקורות שקיבל) אבל קשה להגיד עליו שהוא יותר מנחמד, חביב, בינוני. ההפקה מקצועית, ברמה שהורגלנו אליה בקולנוע הישראלי של השנים האחרונות, אבל שום דבר מעבר לעוד סיפור בנאלי על אדם המגלה את אנושיותו במקום אליו לא ציפה להגיע. כנראה שהקהל יצא מרוצה, אבל לא יצא מגדרו ורץ להמליץ לחבריו.

"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש”. בימוי: ערן ריקליס, ישראל 2010, 100 דק'.

המקרה הבא דומה, אך מוקצן עוד יותר. סרטו של איתן צור (“החמישיה הקאמרית", "הבורגנים") לא זכה לתהודה או פרסים מקומיים והוא מגיע אל מדפי הספריות אחרי סיבוב לא ארוך בבתי הקולנוע. גם כאן מדובר קודם כל בספר, מאת עדנה מזי"א, אשר אחראית גם לעיבוד התסריטאי. "התפרצות אקס" הוא השם.

אילן בן נתן (יוסי פולק) הוא פרופסור לאסטרופיזיקה בטכניון אשר בחיפה. הוא נשוי לנעמי (מלאני פרס), שגילה כמחצית משלו ואוהב אותה באובססיביות חונקת. כאשר הוא מתחיל לחשוד שאשתו הצעירה בוגדת בו, אימו (אורנה פורת) מציעה לו לרדת מהעניין. אבל אילן לא מקשיב ומחליט לעקוב אחרי נעמי, עד לגילוי האמת המרה, עימה יבחור להתמודד בדרך שתוביל אותו מטה במדרון חלקלק.

"התפרצות אקס" הוא בן כלאיים מוזר עד מאוד. המשחק ארכאי ומלא דקלומים שכמו נלקחו מעולם התיאטרון. ההתפתחות הסיפורית והקצב המתון מתאימים יותר לסדרת טלוויזיה. ברם, עבודת המצלמה ראוותנית, גם אם אינה משרתת את התוכן, כנראה בשביל להזכיר לצופה שבכל זאת מדובר בקולנוע. בסיכומו של עניין, נותר סרט מתח שאינו מותח, אשר עובד הרבה יותר טוב ברמת הסאבטקסט שלו מאשר ברמת הטקסט עצמו.

"התפרצות אקס". בימוי: איתן צור, ישראל 2010, 102 דק'.

הסרטים נצפו באדיבות האוזן השלישית.

הטקסט הנ"ל התפרסם הן בגיליון עכבר העיר בתאריך 29.4.11 והן בעכבר העיר אונליין מיד לאחר מכן.