24 בדצמבר 2020 מאת אור סיגולי
את מצעד רגעי השנה עשיתי לראשונה בסיכום השנה של סריטה 2010, כי לא הרגשתי שראיתי מספיק מסרטי אותה שנה כדי לבחור באופן מושכל את "עשרת סרטי השנה". זאת הייתה סוג של פשרה מבחינתי. מצד אחד, לחזור אחורה לדברים הכי בלתי נשכחים שראיתי במהלך אותה שנה, ומאידך לא להתחייב על הסרטים עצמם. מאז זה הפך להיות סוג של מפלצת שמלווה אותי… להמשך קריאה
10 בפברואר 2020 מאת אורון שמיר
חצי יממה חלפה מאז ננעל טקס האוסקר ה-92 ותחושת האופוריה עדיין מחזיקה מעמד. כמה שיאים היסטוריים הושוו, פרק חדש בהיסטוריה של הקולנוע נכתב והשמחה הייתה רבה. בכדי להחזיר את הרגליים אל הקרקע, רצוי אחת אחת ובעדינות, חשבתי לסכם בקצרה את הבולטים שבאירועי הערב הגדול של הוליווד (ודרום קוריאה). לפני כן, למקרה שהתעלמתם או התעלמתן מהחדשות מאז הבוקר, הרשו לי להפנות… להמשך קריאה
27 בינואר 2020 מאת אור סיגולי
כולם אוהבים את האוסקר וכולם אוהבים דירוגים. אלו שתי נקודות המוצא המוטעות לחלוטין שהביאו אותי לכתוב את הפוסט הזה. כלומר, זה וכמובן גם העובדה שהעונה הנוכחית הייתה כל כך קצרה, שבאופן יחסי יש מעט סרטים מועמדים, מה שאפשר לי לראות את כולם – לא רק אלו שמועמדים לפרס הסרט, אלא ממש כולם - שבוע לפני הטקס. טוב, בסדר, לא כל… להמשך קריאה
19 בינואר 2020 מאת אור סיגולי
1994 הייתה אחת השנים המשמעותיות בחיי. זה בהחלט לא המקום לפרט על הכל, אבל לעניינינו, זו השנה בה המשיכה שלי לקולנוע התחילה לקבל מימדים של סינפיליה, וזאת גם שנת האוסקרים הראשונה שלי, משם התפתחה האובססיה ממנה כולנו סובלים עד עצם היום הזה. לכן, כמו אקס מיתולוגי אליו מושווים כל הדייטים לאחריו, לא מפתיע שאני רואה את הדיה של השנה בה… להמשך קריאה
14 בינואר 2020 מאת אור סיגולי
זה התחיל במפח נפש, לא אשקר. הקטגוריה הראשונה שהוכרזה באירוע המועמדים לאוסקר ה-92 שהתקיים אתמול (בהנחיית אסייתי ושחורה, כמה שזה הפך לאירוני בתום המשדר) הייתה פרס שחקנית המשנה הטובה ביותר, והשם שפתח את הקטגוריה היה קאת'י בייטס ב"ריצ'רד ג'ול", סרטו של קלינט איסטווד שייצא לבתי הקולנוע בארץ בסוף השבוע. המועמדות הזאת, אחת ההפתעות הבודדות בפרסי המשחק השנה, בישרה רעות כי… להמשך קריאה
6 בינואר 2020 מאת אור סיגולי
בעוד שבוע בדיוק יוכרזו המועמדים הסופיים לאוסקר ה-92, ואנחנו בסיטואציה מעט מוזרה. ההצבעות של חברי האקדמיה כבר החלו לפני כמה ימים, ושני פקטורים משמעותיים שעדיין בגדר נעלם הם המועמדים לפרסי איגוד הבמאים ואיגוד המפיקים, שלא רק עוזרים לנו לדעת מי משמעותי יותר ומי פחות, אלא משפיעים לא מעט על המצביעים ברמת תיעדוף הצפייה שלהם. את החלל הזה ממלא, למרבה האימה,… להמשך קריאה
3 בינואר 2020 מאת אור סיגולי
בחירה אומנותית קיצונית היא סוג של חרב פיפיות. מצד אחד היא מראה על חזון בלתי מתפשר של יוצר או על יכולות טכניות מרשימות, משהו שאנחנו כמעט תמיד מחפשים בקולנוע. מצד שני, יש לדברים האלה נטייה להשתלט על היצירה, לתפוס יותר מדי תשומת לב ולגרום לנו להתפעל במקום להיסחף. יש כאלה שכמובן מחפשים את האפקט הזה, כמו למשל הבחירה בצילום שחור-לבן… להמשך קריאה
2 בינואר 2020 מאת אורון שמיר
אחרי קדחת סיכומי השנה שלנו לאורך הימים האחרונים של דצמבר, מתחילים את ינואר 2020 עם חמישה סרטים חדשים בבתי הקולנוע. אתמול אפשר היה לקרוא אצל עופר מה נעשה בסינמטקים, כולל ״המגדלור״ (מסרטי השנה שעברה שלנו) שבעצם זוכה לסוג של הפצה סינמטקית קבועה. ינואר הוא תמיד חודש של שינויים קיצוניים ותזוזות אצל המפיצים, שמצד אחד מכיל את סרטי סוף השנה הקודמת… להמשך קריאה
את מצעד רגעי השנה עשיתי לראשונה בסיכום השנה של סריטה 2010, כי לא הרגשתי שראיתי מספיק מסרטי אותה שנה כדי לבחור באופן מושכל את "עשרת סרטי השנה". זאת הייתה סוג של פשרה מבחינתי. מצד אחד, לחזור אחורה לדברים הכי בלתי נשכחים שראיתי במהלך אותה שנה, ומאידך לא להתחייב על הסרטים עצמם. מאז זה הפך להיות סוג של מפלצת שמלווה אותי… להמשך קריאה
כולם אוהבים את האוסקר וכולם אוהבים דירוגים. אלו שתי נקודות המוצא המוטעות לחלוטין שהביאו אותי לכתוב את הפוסט הזה. כלומר, זה וכמובן גם העובדה שהעונה הנוכחית הייתה כל כך קצרה, שבאופן יחסי יש מעט סרטים מועמדים, מה שאפשר לי לראות את כולם – לא רק אלו שמועמדים לפרס הסרט, אלא ממש כולם - שבוע לפני הטקס. טוב, בסדר, לא כל… להמשך קריאה
1994 הייתה אחת השנים המשמעותיות בחיי. זה בהחלט לא המקום לפרט על הכל, אבל לעניינינו, זו השנה בה המשיכה שלי לקולנוע התחילה לקבל מימדים של סינפיליה, וזאת גם שנת האוסקרים הראשונה שלי, משם התפתחה האובססיה ממנה כולנו סובלים עד עצם היום הזה. לכן, כמו אקס מיתולוגי אליו מושווים כל הדייטים לאחריו, לא מפתיע שאני רואה את הדיה של השנה בה… להמשך קריאה
בעוד שבוע בדיוק יוכרזו המועמדים הסופיים לאוסקר ה-92, ואנחנו בסיטואציה מעט מוזרה. ההצבעות של חברי האקדמיה כבר החלו לפני כמה ימים, ושני פקטורים משמעותיים שעדיין בגדר נעלם הם המועמדים לפרסי איגוד הבמאים ואיגוד המפיקים, שלא רק עוזרים לנו לדעת מי משמעותי יותר ומי פחות, אלא משפיעים לא מעט על המצביעים ברמת תיעדוף הצפייה שלהם. את החלל הזה ממלא, למרבה האימה,… להמשך קריאה
בחירה אומנותית קיצונית היא סוג של חרב פיפיות. מצד אחד היא מראה על חזון בלתי מתפשר של יוצר או על יכולות טכניות מרשימות, משהו שאנחנו כמעט תמיד מחפשים בקולנוע. מצד שני, יש לדברים האלה נטייה להשתלט על היצירה, לתפוס יותר מדי תשומת לב ולגרום לנו להתפעל במקום להיסחף. יש כאלה שכמובן מחפשים את האפקט הזה, כמו למשל הבחירה בצילום שחור-לבן… להמשך קריאה
תגובות אחרונות