30 בדצמבר 2015 מאת מערכת סריטה
כמו תמיד, אחרי סיכומי השנה האישיים, מגיע תורן של העשיריות. אור התחיל את סיכום השנה עם 20 הרגעים הגדולים בקולנוע (וגם עם סיכום האימה), אורון חלק אתנו את הנצחונות וההפסדים המשמעותיים של השנה מבחינתו, ועופר הרחיב על מגמות שהוא מצא בקולנוע ומה כל זה בעצם אומר, אם בכלל. הפוסט הזה ממשיך את המסורת שלנו מהשנתיים האחרונות. זהו פוסט משותף לכל… להמשך קריאה
29 בדצמבר 2015 מאת עופר ליברגל
אני מגיש לכם את פוסט זה כמחווה לפוסט שכתבתי לפני שנה, שכן זוהי תכלית השנה בקולנוע על רגל אחת: היזכרות ביצירות שנוצרו בעבר. לרוב, היזכרות המלווה בתחושה נוסטלגית שפעם היה יותר טוב, אבל הקולנוע העכשווי יכול להחזיר אותנו במודעות לסרטים של פעם. גם בלהיטים הגדולים ביותר, גם בסרטים שקהל היעד שלהם היה אמור להיות ילדים שחווים את הפעמים הראשונות בהן… להמשך קריאה
10 באפריל 2015 מאת עופר ליברגל
רבות מן הביקורות אשר נכתבו על ״שנה קשוחה מאוד״ (A Most Violent Year), סרטו החדש של ג'יי. סי. שאנדור, ציינו את הדמיון הפיזי בין אוסקר אייזק בסרט הזה לאל פאצ'ינו. הנה, לדוגמא, הטקסט של אור. מובן כי דמיון זה אינו מקרי והבמאי ביקש לעורר את דמותו של פאצ'ינו בקרב הקהל הצופה בסרט, ובכך לייצר מערכת אינטרטקסטואלית בין הסרט לבין כמה מתפקידיו הבולטים… להמשך קריאה
26 במרץ 2015 מאת אור סיגולי
התאוריה הלא מבוססת – והדי מופרכת שלי – היא שהבמאי ג'י.סי. שנדור בוחר את הפרוייקטים שלו כדי שלמבקרים תהיה פסקת פתיחה מצוינת לטקסטים על סרטיו. הוא כתב וביים שלושה סרטים בארבע השנים האחרונות, וכולם יחד בונים גוף עבודה שמתחנן להתחיל בשיח דווקא ממנו, ולאו בהכרח על הסרט המדובר. סרטו הראשון היה הדרמה העצמאית "התמוטטות" (Margin Call), סרט אנסמבל מרשים שמתרחש… להמשך קריאה
25 במרץ 2015 מאת אורון שמיר
שמונה סרטים חדשים עולים היום לאקרנים בבתי הקולנוע. כמחצית מהם סרטי ילדים, כמתבקש מחג הפסח. גם פינת הפלוס היום עמוסה במקצת, אז אתחיל ללא דיחוי. ״שנה קשוחה מאוד״ (A Most Violent Year) הוא סרטו השלישי של ג׳יי. סי. שנדור, הבמאי-תסריטאי שמפלס לעצמו דרך לצמרת אחרי ״התמוטטות״ ו״הכל אבוד״. העלילה מתרחשת בניו יורק של 1981, ואוסקר אייזק מגלם מוזיקאי פולק איש… להמשך קריאה
כמו תמיד, אחרי סיכומי השנה האישיים, מגיע תורן של העשיריות. אור התחיל את סיכום השנה עם 20 הרגעים הגדולים בקולנוע (וגם עם סיכום האימה), אורון חלק אתנו את הנצחונות וההפסדים המשמעותיים של השנה מבחינתו, ועופר הרחיב על מגמות שהוא מצא בקולנוע ומה כל זה בעצם אומר, אם בכלל. הפוסט הזה ממשיך את המסורת שלנו מהשנתיים האחרונות. זהו פוסט משותף לכל… להמשך קריאה
אני מגיש לכם את פוסט זה כמחווה לפוסט שכתבתי לפני שנה, שכן זוהי תכלית השנה בקולנוע על רגל אחת: היזכרות ביצירות שנוצרו בעבר. לרוב, היזכרות המלווה בתחושה נוסטלגית שפעם היה יותר טוב, אבל הקולנוע העכשווי יכול להחזיר אותנו במודעות לסרטים של פעם. גם בלהיטים הגדולים ביותר, גם בסרטים שקהל היעד שלהם היה אמור להיות ילדים שחווים את הפעמים הראשונות בהן… להמשך קריאה
רבות מן הביקורות אשר נכתבו על ״שנה קשוחה מאוד״ (A Most Violent Year), סרטו החדש של ג'יי. סי. שאנדור, ציינו את הדמיון הפיזי בין אוסקר אייזק בסרט הזה לאל פאצ'ינו. הנה, לדוגמא, הטקסט של אור. מובן כי דמיון זה אינו מקרי והבמאי ביקש לעורר את דמותו של פאצ'ינו בקרב הקהל הצופה בסרט, ובכך לייצר מערכת אינטרטקסטואלית בין הסרט לבין כמה מתפקידיו הבולטים… להמשך קריאה
התאוריה הלא מבוססת – והדי מופרכת שלי – היא שהבמאי ג'י.סי. שנדור בוחר את הפרוייקטים שלו כדי שלמבקרים תהיה פסקת פתיחה מצוינת לטקסטים על סרטיו. הוא כתב וביים שלושה סרטים בארבע השנים האחרונות, וכולם יחד בונים גוף עבודה שמתחנן להתחיל בשיח דווקא ממנו, ולאו בהכרח על הסרט המדובר. סרטו הראשון היה הדרמה העצמאית "התמוטטות" (Margin Call), סרט אנסמבל מרשים שמתרחש… להמשך קריאה
שמונה סרטים חדשים עולים היום לאקרנים בבתי הקולנוע. כמחצית מהם סרטי ילדים, כמתבקש מחג הפסח. גם פינת הפלוס היום עמוסה במקצת, אז אתחיל ללא דיחוי. ״שנה קשוחה מאוד״ (A Most Violent Year) הוא סרטו השלישי של ג׳יי. סי. שנדור, הבמאי-תסריטאי שמפלס לעצמו דרך לצמרת אחרי ״התמוטטות״ ו״הכל אבוד״. העלילה מתרחשת בניו יורק של 1981, ואוסקר אייזק מגלם מוזיקאי פולק איש… להמשך קריאה
תגובות אחרונות