18 בנובמבר 2022 מאת אור סיגולי
זה קצת מוזר לכתוב את זה ככה, בהתחשב בקונטקסט והכל, אבל הדרך הכי טובה להגיע אל הסרט החדש "התפריט" היא במקרה. זה מסוג הסרטים שאם לא מתכוננים אליהם, אם פשוט נתקלים בהם מתוך סקרנות עיוורת, תוצאה של החלטה ספונטנית או כששאר ההקרנות בסינמפלקס מלאות, הם יעבדו כמו קסם. לא בהכרח כי הוא מלא תפניות והפתעות, אלא כי לטובה ולרעה הוא… להמשך קריאה
1 בינואר 2022 מאת אורון שמיר
בשביל מה בעצם אנחנו צריכים פריקוולים? אם ההיסטוריה של הסיפור או הדמויות בסרט מסוים הייתה חשובה, לא היינו שומעים אותה או מספיק ממנה בסרט עצמו? התשובה הצינית היא שאנחנו כקהל אולי לא זקוקים לכך אלא היוצרים והאולפנים, שיכולים להמשיך לחלוב מזומנים ממותג שנמאס או נגמר, מהכיוון השני שלפני ההתחלה הרשמית. מי אמר דיסני וסרטי הנבלים הצעירים ולא קיבל סיפור מקור… להמשך קריאה
9 בפברואר 2021 מאת אור סיגולי
בזמן שרוב בתי הקולנוע ברחבי העולם עדיין סגורים, ואת הפרימיירות הגדולות ממשיכים לדחות עד יעבור זעם, שנת 2021 הקולנועית נפתחה – מקווה שאתם יושבים, כי זה הלם – בסטרימינג. כך קרה שרשמית הסרט הראשון של 2021 הוא "שדה קרב" של נטפליקס, נפילה בכזה סדר גודל שאפילו לא הצלחתי להביא את עצמי לכתוב עליו. מחוץ לנטפליקס, הסרט ההוליוודי הגדול הראשון שיצא… להמשך קריאה
26 בפברואר 2018 מאת אור סיגולי
בתחום עריכת הסרטים, יש מעט מאוד שמות מפורסמים כמו זה של וולטר מארץ'. על אף שבקריירה שלו, המתפרשת מסוף שנות השבעים ועד היום, הוא חתום רק על 11 פיצ'רים, שמו של מארץ' הולך עם תולדות העריכה המודרנית בעיקר בזכות עבודתו פורצת הדרך בתחום החיתוך ועיצוב הסאונד של "אפוקליפסה עכשיו" מ-1979 (הוא זכה על כך באוסקר הסאונד. את פרס העריכה הפסיד,… להמשך קריאה
11 בפברואר 2018 מאת אור סיגולי
"רשימת שינדלר" (Schindler’s List) היה למעשה סופת אוסקר מושלמת. כלומר, אם מסתכלים על הנתונים איתם הגיע הסרט לעונת פרסי הקולנוע של 1993, אפשר לראות בקלות שהדבר הזה הולך לחסל כל מתחרה בדרך. הסיבות לכך רבות. קודם כל, כמובן, מדובר בסרט שעוסק בנושא חשוב – שואת יהודי אירופה, שאמנם הגיעה למסך בעבר באין ספור סרטים (חלקם אפילו כיכבו באוסקר) אבל אף… להמשך קריאה
21 באוגוסט 2016 מאת אורון שמיר
בזכות אולפני ההנפשה של פיקסאר, לפחות פעם בשנה מתבטאים כולם כאילו חזרנו לעידן האולפנים ההוליוודי, בו הגוף האחראי על היצירה חשוב לא פחות מזהות הבמאי. אך מלבד חטיבת האנימציה הפיקסארית קשה למנות יותר מדי שמות נוספים בעלי השפעה דומה, אולי מלבד הכוח העולה העונה לשם ״לייקה״ (LAIKA). אולפני לייקה יצרו לראשונה סרט באורך מלא בשנת 2009, בטכניקת סטופ-מושן שהפכה לסימן ההיכר… להמשך קריאה
5 בנובמבר 2015 מאת Yaniv Eidelstein
שנה חדשה, סרט בונד חדש, ציפיות חדשות, אכזבות חדשות. הזדמנות חדשה לצוות הקלוקל שהופקד על המשכת הסדרה הוותיקה על פי ספריו של איאן פלמינג. הזדמנות חדשה לאנשי השיווק לסקרן ולדגדג אותנו ולהביא אותנו לקולנוע. הזדמנות נוספת לבמאי סם מנדס לאכזב אותנו. הקדנציה של דניאל קרייג בתפקיד בונד התאפיינה בעליות וירידות. הפתיחה (״קזינו רויאל״) פעלה לטובתו: ליהוק חדש שלא תואם את… להמשך קריאה
7 במרץ 2014 מאת אור סיגולי
ווס אנדרסון גדול יותר מהסרטים שלו. כמו טרנטינו, כמו אלמדובר, כמו וודי אלן. המשפט "רוצה לראות את החדש של ווס אנדרסון?" יאמר פי חמישה יותר פעמים מהמשפט "רוצה לראות את 'מלון גרנד בודפשט?", כי סרט של אנדרסון הוא לפני הכל תצוגת יכולת של הבמאי והחזון הקבוע שלו יותר מאשר עלילה ומשחק. בשלב הזה, אחרי קריירה שמונה סרטים על פני 18… להמשך קריאה
6 במאי 2012 מאת אורון שמיר
"רומיאו וג'ולייט" של באז לורמן, הגרסה עם ליאונרדו דיקפריו וקייט ווינסלייט וקלייר דיינס הצעירים, זכורה לי כאחת מחוויות הצפייה המתסכלות של חיי. העובדה כי ראיתי אותו בשיעור אנגלית בשלהי התיכון, בישיבה על שולחן בית-ספר לא נוח במיוחד, ודאי לא הקלה על המצב - אבל לא הייתה הסיבה לתסכול. בימים ההם כבר היה לי החוק לפיו לא יוצאים מסרט באמצע, לא משנה… להמשך קריאה
30 במרץ 2012 מאת אור סיגולי
סרט ההרפתקאות והפעולה השבועי "זעם הטיטאנים" (Wrath of the Titans) נכנס אל הקבוצה היוקרתית של סרטי המשך שמתעלים על המקור שלהם. לא שזה אתגר גדול כשמדובר ב"התנגשות הטיטאנים" (Clash of the Titans) מ2010, שהוא אולי לא קטסטרופלי כמו שכמה מאתנו ניסו להציג אותו, אבל כן לוקה ביותר מדי דברים כמו תסריט, משחק, והנורא מכל: התנפלות חסרת אחריות על קונספט התלת… להמשך קריאה
זה קצת מוזר לכתוב את זה ככה, בהתחשב בקונטקסט והכל, אבל הדרך הכי טובה להגיע אל הסרט החדש "התפריט" היא במקרה. זה מסוג הסרטים שאם לא מתכוננים אליהם, אם פשוט נתקלים בהם מתוך סקרנות עיוורת, תוצאה של החלטה ספונטנית או כששאר ההקרנות בסינמפלקס מלאות, הם יעבדו כמו קסם. לא בהכרח כי הוא מלא תפניות והפתעות, אלא כי לטובה ולרעה הוא… להמשך קריאה
בשביל מה בעצם אנחנו צריכים פריקוולים? אם ההיסטוריה של הסיפור או הדמויות בסרט מסוים הייתה חשובה, לא היינו שומעים אותה או מספיק ממנה בסרט עצמו? התשובה הצינית היא שאנחנו כקהל אולי לא זקוקים לכך אלא היוצרים והאולפנים, שיכולים להמשיך לחלוב מזומנים ממותג שנמאס או נגמר, מהכיוון השני שלפני ההתחלה הרשמית. מי אמר דיסני וסרטי הנבלים הצעירים ולא קיבל סיפור מקור… להמשך קריאה
בזמן שרוב בתי הקולנוע ברחבי העולם עדיין סגורים, ואת הפרימיירות הגדולות ממשיכים לדחות עד יעבור זעם, שנת 2021 הקולנועית נפתחה – מקווה שאתם יושבים, כי זה הלם – בסטרימינג. כך קרה שרשמית הסרט הראשון של 2021 הוא "שדה קרב" של נטפליקס, נפילה בכזה סדר גודל שאפילו לא הצלחתי להביא את עצמי לכתוב עליו. מחוץ לנטפליקס, הסרט ההוליוודי הגדול הראשון שיצא… להמשך קריאה
בתחום עריכת הסרטים, יש מעט מאוד שמות מפורסמים כמו זה של וולטר מארץ'. על אף שבקריירה שלו, המתפרשת מסוף שנות השבעים ועד היום, הוא חתום רק על 11 פיצ'רים, שמו של מארץ' הולך עם תולדות העריכה המודרנית בעיקר בזכות עבודתו פורצת הדרך בתחום החיתוך ועיצוב הסאונד של "אפוקליפסה עכשיו" מ-1979 (הוא זכה על כך באוסקר הסאונד. את פרס העריכה הפסיד,… להמשך קריאה
"רשימת שינדלר" (Schindler’s List) היה למעשה סופת אוסקר מושלמת. כלומר, אם מסתכלים על הנתונים איתם הגיע הסרט לעונת פרסי הקולנוע של 1993, אפשר לראות בקלות שהדבר הזה הולך לחסל כל מתחרה בדרך. הסיבות לכך רבות. קודם כל, כמובן, מדובר בסרט שעוסק בנושא חשוב – שואת יהודי אירופה, שאמנם הגיעה למסך בעבר באין ספור סרטים (חלקם אפילו כיכבו באוסקר) אבל אף… להמשך קריאה
בזכות אולפני ההנפשה של פיקסאר, לפחות פעם בשנה מתבטאים כולם כאילו חזרנו לעידן האולפנים ההוליוודי, בו הגוף האחראי על היצירה חשוב לא פחות מזהות הבמאי. אך מלבד חטיבת האנימציה הפיקסארית קשה למנות יותר מדי שמות נוספים בעלי השפעה דומה, אולי מלבד הכוח העולה העונה לשם ״לייקה״ (LAIKA). אולפני לייקה יצרו לראשונה סרט באורך מלא בשנת 2009, בטכניקת סטופ-מושן שהפכה לסימן ההיכר… להמשך קריאה
שנה חדשה, סרט בונד חדש, ציפיות חדשות, אכזבות חדשות. הזדמנות חדשה לצוות הקלוקל שהופקד על המשכת הסדרה הוותיקה על פי ספריו של איאן פלמינג. הזדמנות חדשה לאנשי השיווק לסקרן ולדגדג אותנו ולהביא אותנו לקולנוע. הזדמנות נוספת לבמאי סם מנדס לאכזב אותנו. הקדנציה של דניאל קרייג בתפקיד בונד התאפיינה בעליות וירידות. הפתיחה (״קזינו רויאל״) פעלה לטובתו: ליהוק חדש שלא תואם את… להמשך קריאה
ווס אנדרסון גדול יותר מהסרטים שלו. כמו טרנטינו, כמו אלמדובר, כמו וודי אלן. המשפט "רוצה לראות את החדש של ווס אנדרסון?" יאמר פי חמישה יותר פעמים מהמשפט "רוצה לראות את 'מלון גרנד בודפשט?", כי סרט של אנדרסון הוא לפני הכל תצוגת יכולת של הבמאי והחזון הקבוע שלו יותר מאשר עלילה ומשחק. בשלב הזה, אחרי קריירה שמונה סרטים על פני 18… להמשך קריאה
"רומיאו וג'ולייט" של באז לורמן, הגרסה עם ליאונרדו דיקפריו וקייט ווינסלייט וקלייר דיינס הצעירים, זכורה לי כאחת מחוויות הצפייה המתסכלות של חיי. העובדה כי ראיתי אותו בשיעור אנגלית בשלהי התיכון, בישיבה על שולחן בית-ספר לא נוח במיוחד, ודאי לא הקלה על המצב - אבל לא הייתה הסיבה לתסכול. בימים ההם כבר היה לי החוק לפיו לא יוצאים מסרט באמצע, לא משנה… להמשך קריאה
סרט ההרפתקאות והפעולה השבועי "זעם הטיטאנים" (Wrath of the Titans) נכנס אל הקבוצה היוקרתית של סרטי המשך שמתעלים על המקור שלהם. לא שזה אתגר גדול כשמדובר ב"התנגשות הטיטאנים" (Clash of the Titans) מ2010, שהוא אולי לא קטסטרופלי כמו שכמה מאתנו ניסו להציג אותו, אבל כן לוקה ביותר מדי דברים כמו תסריט, משחק, והנורא מכל: התנפלות חסרת אחריות על קונספט התלת… להמשך קריאה
תגובות אחרונות