9 בינואר 2026 מאת עופר ליברגל
בתקופה בה הקולנוע ועשיית סרטים בכלל נמצאת במשבר, דומה כי הביוגרפיה המוזקלית היא ז'אנר פורח, בסרטים תיעודיים ועלילתיים כאחד. הבעיה בז'אנר היא שלרוב, בעיקר בגרסה העלילתית שלו, הוא מלווה בעשייה קולנועית רגילה ובתחושה כי הסיפורים של המוזיקאים נועדו לפנות למעריצים שלהם, ובמקרים רבים גם לזכות במידה מסוימת באישור האמן. לכן הם הופכים לדומים למדי. גם להציג את הכוכב בתור קוף… להמשך קריאה
11 במאי 2020 מאת עופר ליברגל
פוסט זה הוא חלק מסדרה של פוסטים בהם אני חוזר לכתוב על סרטים שאהבתי והיו חלק מחיי בתור נער. התחלתי עם "העולם שבפנים" והמשכתי אל "קלרה הקדושה". כיאה לסדרת פוסטים שמגיעים מזווית אישית, המבנה של הסדרה הוא במופגן לא אחיד. למשל, בעוד שני הפוסטים הקודמים עסקו למעשה בשני סרטים כל אחד, בפוסט זה אתמקד לראשונה רק בסרט אחד - סרטו… להמשך קריאה
בתקופה בה הקולנוע ועשיית סרטים בכלל נמצאת במשבר, דומה כי הביוגרפיה המוזקלית היא ז'אנר פורח, בסרטים תיעודיים ועלילתיים כאחד. הבעיה בז'אנר היא שלרוב, בעיקר בגרסה העלילתית שלו, הוא מלווה בעשייה קולנועית רגילה ובתחושה כי הסיפורים של המוזיקאים נועדו לפנות למעריצים שלהם, ובמקרים רבים גם לזכות במידה מסוימת באישור האמן. לכן הם הופכים לדומים למדי. גם להציג את הכוכב בתור קוף… להמשך קריאה
פוסט זה הוא חלק מסדרה של פוסטים בהם אני חוזר לכתוב על סרטים שאהבתי והיו חלק מחיי בתור נער. התחלתי עם "העולם שבפנים" והמשכתי אל "קלרה הקדושה". כיאה לסדרת פוסטים שמגיעים מזווית אישית, המבנה של הסדרה הוא במופגן לא אחיד. למשל, בעוד שני הפוסטים הקודמים עסקו למעשה בשני סרטים כל אחד, בפוסט זה אתמקד לראשונה רק בסרט אחד - סרטו…
תגובות אחרונות