10 בינואר 2024 מאת אורון שמיר
סרטים תיעודיים אמנם מגיעים אל בתי הקולנוע בישראל בתדירות גבוהה יותר מבעבר, אבל עדיין נדירים מכדי לא להדגישם בסקירה משלהם במידת הצורך. מן העבר השני, אני מוצא את המשימה של כתיבה על סרט תיעודי מאתגרת אם אי אפשר לתאר את כולו או להרבות בדוגמאות. זה משהו שאני רואה את עמיתיי עושים (ואז תוהה האם חסכו לי צפייה בין אם התלהבו… להמשך קריאה
5 באוגוסט 2023 מאת עופר ליברגל
מבט על רשימת המועמדים לפרס הסרט התיעודי מעל 60 דקות בפרסי אופיר השנה חושף מכנה משותף די ברור - חמשת המועמדים השנה מתמקדים בדמות ציבורית מוכרת אחת. לגבי ארבעה מן הסרטים, שם הדמות נוכח בכותרת: "1341 פריימים מהמצלמה של מיכה בר-עם" (אחד הפריימים בתמונה בראש הפוסט),"ענבל פרלמוטר – אם זה נגמר", "ז'ה טם רונית אלקבץ", ו"פוליקר – הילד שבי". הסרט… להמשך קריאה
3 ביוני 2023 מאת אור סיגולי
פסטיבל דוקאביב 2023 כבר תויק בארכיון, אבל הסרטים שהוקרנו בו ממשיכים להיות רלוונטיים בזכות הגעתם למדיה הביתית או סיבובי ההקרנות בסינמטקים ובאולמות ההקרנה השונים. יש לזה בוודאי משנה תוקף בכל מה שקשור לסרטים הישראליים שהוקרנו שם, לחלקם הפסטיבל היה רק נקודת הזנקה. את דוקאביב 2023 חוויתי לצערי הרב רק בממשקים מאוד ספציפיים. בשונה משנה שעברה לא יכולתי להיות בו שעות… להמשך קריאה
2 ביוני 2023 מאת עופר ליברגל
כבר חלף די זמן מאז סיום פסטיבל דוקאביב 2023, מספיק על מנת שאוכל לעמוד מאחורי הקביעה כי התחרות הישראלית בפסטיבל היא הטובה ביותר שזכורה. זאת בשל השילוב בין איכות הסרטים (פחות או יותר ללא יוצא מן הכלל), המגוון הגדול של סגנונות, והשימוש יצירתי בשפה קולנועית. מצב בו יש שלושה סרטים שאני הייתי שוקל להעניק להם את פרס הסרט הטוב ביותר… להמשך קריאה
18 במאי 2023 מאת עופר ליברגל
פסטיבל דוקאביב מתקרב לסיומו במוצאי שבת, אם כי אנחנו ננסה לתפוס סרטים נוספים פחות או יותר עד לרגע האחרון. בתקווה שגם נכתוב עליהם עם תום הפסטיבל או עם הפיכת הסרטים לזמינים במשך הדרך. בפוסט זה תמצאו מבט על עוד ארבעה סרטים ישראליים שונים למדי. כמו כן, אמש גם חולקו הפרסים בפסטיבל ואת הרשימה המלאה, כמו גם דעות על חלק מהזוכים… להמשך קריאה
15 במאי 2023 מאת עופר ליברגל
בפוסט הדיווח הקודם שלי מפסטיבל דוקאביב, נגעתי בכמה נושאים המשותפים למספר סרטים. בין היתר קשיים נפשיים, יחסים בתוך המשפחה, תיעוד אישי ואינטימיות עם מושא התיעוד. והנה בערב שאחרי פרסום הפוסט, צפיתי בסרט ישראלי נוסף העוסק בנושאים הללו. אולי אפילו מזקק אותם בדרכו למשהו ספק ברוטלי יותר, ספק טהור ואוהב יותר. אפתח עם הסרט הזה שמתחבר לפוסט הקודם, ואז אגע בכמה… להמשך קריאה
14 במאי 2023 מאת עופר ליברגל
אין ספק כי הימים הראשונים של פסטיבל דוקאביב 2023 סיפקו חוויה מעט סוראליסטית, עם הסבר על כך שבהישמע אזעקה יש להישאר בתוך האולמות. אולי האופציה של להישאר באולמות טובה בכל מקרה, גם אם אין אזעקה או אפילו אם יש הפסקת אש. זאת למרות שרוב סרטי דוקאביב לא בדיוק עונים על ההגדרה של מפלט מן המציאות או הסחת דעת, אלא יותר… להמשך קריאה
12 במאי 2023 מאת אורון שמיר
פסטיבל דוקאביב נפתח אמש בצל עוד מבצע צבאי, הסלמת הסכסוך או כל דרך אחרת בה תבחרו לתאר את המצב הבטחוני בישראל השבוע. זה לא הוגן מצידי לעשות זאת, כי אני לא נמצא בארץ כרגע, לכן אשאיר זאת לכל השאר ורק אחזק איפה שצריך. קיווינו לפתיחה חגיגית יותר, אבל נעבוד עם מה שיש, ונחזיק אצבעות לסיום הסבב הנוכחי. במקור הפוסט הזה… להמשך קריאה
14 במרץ 2023 מאת עופר ליברגל
כאשר מדברים על "דפיקה בדלת", קודם כל צריך להבהיר על איזה "דפיקה בדלת" אנחנו מדברים. לא הסרט של מ. נייט שאמאלן שיצא מוקדם יותר השנה, גם לא הסרט של איילי רות' שגילה לעולם של אנה דה ארמס לפני מספר שנים. התרגום המילולי של שני הסרטים הללו אינו בדיוק "דפיקה בדלת", ואילו הסרט לו מוקדשת הסקירה הזו הוא סרט ישראלי. הדפיקה… להמשך קריאה
1 בדצמבר 2022 מאת לירון סיני
יש משהו לא בטוח בצפייה בסרט תיעודי אישי על נושא כואב. עצם הידיעה המוקדמת על מידת החשיפה מול המצלמות יכולה לערער, לעורר חשש, אי נוחות, דאגה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחוויה שעדיין לא מדוברת מספיק שעשויה להפעיל רגשית את כל מי שצופה. ולפני שאמשיך, אזהרה: סרטה של מוריה בן אבות, "בידיים ריקות", במהלכו היא מתעדת את ההריון שלה… להמשך קריאה
מבט על רשימת המועמדים לפרס הסרט התיעודי מעל 60 דקות בפרסי אופיר השנה חושף מכנה משותף די ברור - חמשת המועמדים השנה מתמקדים בדמות ציבורית מוכרת אחת. לגבי ארבעה מן הסרטים, שם הדמות נוכח בכותרת: "1341 פריימים מהמצלמה של מיכה בר-עם" (אחד הפריימים בתמונה בראש הפוסט),"ענבל פרלמוטר – אם זה נגמר", "ז'ה טם רונית אלקבץ", ו"פוליקר – הילד שבי". הסרט… להמשך קריאה
פסטיבל דוקאביב 2023 כבר תויק בארכיון, אבל הסרטים שהוקרנו בו ממשיכים להיות רלוונטיים בזכות הגעתם למדיה הביתית או סיבובי ההקרנות בסינמטקים ובאולמות ההקרנה השונים. יש לזה בוודאי משנה תוקף בכל מה שקשור לסרטים הישראליים שהוקרנו שם, לחלקם הפסטיבל היה רק נקודת הזנקה. את דוקאביב 2023 חוויתי לצערי הרב רק בממשקים מאוד ספציפיים. בשונה משנה שעברה לא יכולתי להיות בו שעות… להמשך קריאה
כבר חלף די זמן מאז סיום פסטיבל דוקאביב 2023, מספיק על מנת שאוכל לעמוד מאחורי הקביעה כי התחרות הישראלית בפסטיבל היא הטובה ביותר שזכורה. זאת בשל השילוב בין איכות הסרטים (פחות או יותר ללא יוצא מן הכלל), המגוון הגדול של סגנונות, והשימוש יצירתי בשפה קולנועית. מצב בו יש שלושה סרטים שאני הייתי שוקל להעניק להם את פרס הסרט הטוב ביותר… להמשך קריאה
פסטיבל דוקאביב מתקרב לסיומו במוצאי שבת, אם כי אנחנו ננסה לתפוס סרטים נוספים פחות או יותר עד לרגע האחרון. בתקווה שגם נכתוב עליהם עם תום הפסטיבל או עם הפיכת הסרטים לזמינים במשך הדרך. בפוסט זה תמצאו מבט על עוד ארבעה סרטים ישראליים שונים למדי. כמו כן, אמש גם חולקו הפרסים בפסטיבל ואת הרשימה המלאה, כמו גם דעות על חלק מהזוכים… להמשך קריאה
בפוסט הדיווח הקודם שלי מפסטיבל דוקאביב, נגעתי בכמה נושאים המשותפים למספר סרטים. בין היתר קשיים נפשיים, יחסים בתוך המשפחה, תיעוד אישי ואינטימיות עם מושא התיעוד. והנה בערב שאחרי פרסום הפוסט, צפיתי בסרט ישראלי נוסף העוסק בנושאים הללו. אולי אפילו מזקק אותם בדרכו למשהו ספק ברוטלי יותר, ספק טהור ואוהב יותר. אפתח עם הסרט הזה שמתחבר לפוסט הקודם, ואז אגע בכמה… להמשך קריאה
אין ספק כי הימים הראשונים של פסטיבל דוקאביב 2023 סיפקו חוויה מעט סוראליסטית, עם הסבר על כך שבהישמע אזעקה יש להישאר בתוך האולמות. אולי האופציה של להישאר באולמות טובה בכל מקרה, גם אם אין אזעקה או אפילו אם יש הפסקת אש. זאת למרות שרוב סרטי דוקאביב לא בדיוק עונים על ההגדרה של מפלט מן המציאות או הסחת דעת, אלא יותר… להמשך קריאה
פסטיבל דוקאביב נפתח אמש בצל עוד מבצע צבאי, הסלמת הסכסוך או כל דרך אחרת בה תבחרו לתאר את המצב הבטחוני בישראל השבוע. זה לא הוגן מצידי לעשות זאת, כי אני לא נמצא בארץ כרגע, לכן אשאיר זאת לכל השאר ורק אחזק איפה שצריך. קיווינו לפתיחה חגיגית יותר, אבל נעבוד עם מה שיש, ונחזיק אצבעות לסיום הסבב הנוכחי. במקור הפוסט הזה… להמשך קריאה
כאשר מדברים על "דפיקה בדלת", קודם כל צריך להבהיר על איזה "דפיקה בדלת" אנחנו מדברים. לא הסרט של מ. נייט שאמאלן שיצא מוקדם יותר השנה, גם לא הסרט של איילי רות' שגילה לעולם של אנה דה ארמס לפני מספר שנים. התרגום המילולי של שני הסרטים הללו אינו בדיוק "דפיקה בדלת", ואילו הסרט לו מוקדשת הסקירה הזו הוא סרט ישראלי. הדפיקה… להמשך קריאה
יש משהו לא בטוח בצפייה בסרט תיעודי אישי על נושא כואב. עצם הידיעה המוקדמת על מידת החשיפה מול המצלמות יכולה לערער, לעורר חשש, אי נוחות, דאגה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחוויה שעדיין לא מדוברת מספיק שעשויה להפעיל רגשית את כל מי שצופה. ולפני שאמשיך, אזהרה: סרטה של מוריה בן אבות, "בידיים ריקות", במהלכו היא מתעדת את ההריון שלה… להמשך קריאה
תגובות אחרונות