2 באפריל 2012 מאת אורון שמיר
הרבה אנשים לא אוהבים סרטים שנראים ומרגישים כמו המציאות. המטרה הבסיסית ביותר של סרט קולנוע, לסחוף את המחשבות הרחק ולקחת את הקהל אל מחוזות אחרים, לא יכולה להיות מושגת באופן זה. אין הכוונה לסרטים עכשוויים המכונים "ריאליסטיים", המדמים מציאות על ידי שימוש בטכניקות צילום שלעיתים מזכירות יותר מציאות של חולי פרקינסון. סרטים מסוג זה נוטים להתמקד בשולי החברה ובסיפורים אקזוטיים… להמשך קריאה
9 בינואר 2012 מאת אורון שמיר
לפעמים העובדה שאני כותב גם לבלוג מתנגשת בצורה מוזרה עם המחויבויות הנוספות שלי לעכבר העיר ועכבר העיר אונליין. בשבוע החולף, מדור הדי.וי.די שעליו אני אחראי הוקדש לשני סרטים שראיתי בעקבות המלצות של אור ועופר - "לוחם" ("Warrior") ו-"העתיד" ("The Future"). את דעתם המקוצרת על "לוחם" ודאי קראתם בסיכומי השנה של שניהם, ואת התרשמותו של עופר מסרטה של מירנדה ג'ולי אפשר… להמשך קריאה
10 בנובמבר 2011 מאת אורון שמיר
בקיץ האחרון, במהלך פסטיבל הקולנוע של ירושלים הוצג בהקרנות חד-פעמיות סרט אמריקאי בשם "אחינו האידיוט" ("Our Idiot Brother"), של במאי ממוצא יהודי בשם ג'סי פרץ (“האקס המיתולוגי”). במסגרת הפסטיבל, מילא את הסרט את משבצת האינדי הקבועה של הפסטיבל - התקציר והליהוק הבטיחו קומדיית פיל-גוד חביבה וחסרת יומרות נוספות. וזה בדיוק מה שהסרט סיפק, כמו שקורה בדרך כלל עם סרטים מסוג… להמשך קריאה
6 בנובמבר 2011 מאת עופר ליברגל
אחרי שלא הציג בפסטיבל ירושלים, חיפה או פסטיבל סרטי נשים ברחובות ומכיוון שהתקווה להקרנות מסחריות הייתה קלושה מראשיתה, נאלצתי לוותר על השאיפה לחזות בסרטה החדש של קלי רייכארד על מסך גדול ולהסתפק בDVD. חבל, כי זהו סרט שזקוק למסך גדול ככל הניתן על מנת להתרשם כראוי מן היופי של תיאור הנופים שלו. הסרט סיקרן אותי גם בשל הבמאית (שאת סרטה… להמשך קריאה
9 ביולי 2011 מאת אורון שמיר
חמישה סרטים תכננתי לראות ביום שבת, השני של פסטיבל הקולנוע, אבל המציאות רצתה אחרת. בהתחלה קצת התרגזתי, שכן הסרט שהוחמץ היה המצופה ביותר. אך בדיעבד, אני לא חושב שהייתי שורד את צמד הסרטים שבאו אחריו, לו היה חוזה בו. כך שהכל הסתדר על הצד הטוב ביותר, מלבד העייפות שלי שכבר התחילה להצטבר. כנראה שאני לא בכושר. המשך… להמשך קריאה
22 במאי 2011 מאת אור סיגולי
מתוך יבול הסרטים האמריקנים של 2010, "בלו ואלנטיין" ("Blue Valentine"), סרט הסאנדנס של דרק סיאנפרנס (Cianfrance. אני לא באמת יודע איך לבטא את זה) היה אחד מן המסקרנים מבחינתי. אני לא יודע למה, אולי בגלל השחקנים שאני כל כך אוהב, אולי בגלל הנוסטלגיה הניינטיזית שיש לי לאינדי אמריקני אמיתי. כבר כשראיתי סטילסים ראשונים שהשתחררו מידי יחסי הציבור של הסרט, משהו… להמשך קריאה
13 במרץ 2011 מאת עופר ליברגל
כאשר צופים במאות סרטים בשנה, נדיר שמפגש עם יצירה קולנועית זו או אחרת משנה את הדרך בה תופסים את האמנות או את החיים. נדיר שיוצר לא מוכר מתגלה כחוויה מטלטלת. זה מה שקרא לי ברטרוספקטיבה של הבמאי האמריקאי ג'ון ג'וסט, אשר ארגן בית ספר מוסררה ושהתייקמה בסינמטקים של ירושלים, חיפה ותל אביב. שם גם פגשתי בבמאי בסשנים של שאלות ותשובות… להמשך קריאה
הרבה אנשים לא אוהבים סרטים שנראים ומרגישים כמו המציאות. המטרה הבסיסית ביותר של סרט קולנוע, לסחוף את המחשבות הרחק ולקחת את הקהל אל מחוזות אחרים, לא יכולה להיות מושגת באופן זה. אין הכוונה לסרטים עכשוויים המכונים "ריאליסטיים", המדמים מציאות על ידי שימוש בטכניקות צילום שלעיתים מזכירות יותר מציאות של חולי פרקינסון. סרטים מסוג זה נוטים להתמקד בשולי החברה ובסיפורים אקזוטיים… להמשך קריאה
לפעמים העובדה שאני כותב גם לבלוג מתנגשת בצורה מוזרה עם המחויבויות הנוספות שלי לעכבר העיר ועכבר העיר אונליין. בשבוע החולף, מדור הדי.וי.די שעליו אני אחראי הוקדש לשני סרטים שראיתי בעקבות המלצות של אור ועופר - "לוחם" ("Warrior") ו-"העתיד" ("The Future"). את דעתם המקוצרת על "לוחם" ודאי קראתם בסיכומי השנה של שניהם, ואת התרשמותו של עופר מסרטה של מירנדה ג'ולי אפשר… להמשך קריאה
בקיץ האחרון, במהלך פסטיבל הקולנוע של ירושלים הוצג בהקרנות חד-פעמיות סרט אמריקאי בשם "אחינו האידיוט" ("Our Idiot Brother"), של במאי ממוצא יהודי בשם ג'סי פרץ (“האקס המיתולוגי”). במסגרת הפסטיבל, מילא את הסרט את משבצת האינדי הקבועה של הפסטיבל - התקציר והליהוק הבטיחו קומדיית פיל-גוד חביבה וחסרת יומרות נוספות. וזה בדיוק מה שהסרט סיפק, כמו שקורה בדרך כלל עם סרטים מסוג… להמשך קריאה
אחרי שלא הציג בפסטיבל ירושלים, חיפה או פסטיבל סרטי נשים ברחובות ומכיוון שהתקווה להקרנות מסחריות הייתה קלושה מראשיתה, נאלצתי לוותר על השאיפה לחזות בסרטה החדש של קלי רייכארד על מסך גדול ולהסתפק בDVD. חבל, כי זהו סרט שזקוק למסך גדול ככל הניתן על מנת להתרשם כראוי מן היופי של תיאור הנופים שלו. הסרט סיקרן אותי גם בשל הבמאית (שאת סרטה… להמשך קריאה
מתוך יבול הסרטים האמריקנים של 2010, "בלו ואלנטיין" ("Blue Valentine"), סרט הסאנדנס של דרק סיאנפרנס (Cianfrance. אני לא באמת יודע איך לבטא את זה) היה אחד מן המסקרנים מבחינתי. אני לא יודע למה, אולי בגלל השחקנים שאני כל כך אוהב, אולי בגלל הנוסטלגיה הניינטיזית שיש לי לאינדי אמריקני אמיתי. כבר כשראיתי סטילסים ראשונים שהשתחררו מידי יחסי הציבור של הסרט, משהו… להמשך קריאה
כאשר צופים במאות סרטים בשנה, נדיר שמפגש עם יצירה קולנועית זו או אחרת משנה את הדרך בה תופסים את האמנות או את החיים. נדיר שיוצר לא מוכר מתגלה כחוויה מטלטלת. זה מה שקרא לי ברטרוספקטיבה של הבמאי האמריקאי ג'ון ג'וסט, אשר ארגן בית ספר מוסררה ושהתייקמה בסינמטקים של ירושלים, חיפה ותל אביב. שם גם פגשתי בבמאי בסשנים של שאלות ותשובות… להמשך קריאה
תגובות אחרונות