• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

אימה לנשמה, מרץ 2025: The Rule of Jenny Pen, Grafted, Borderline

1 באפריל 2025 מאת לירון סיני
יש לי הרגשה, לא יודעת למה, שאם אבדוק כמה פינות אימה חודשיות אחורה, יתברר שכמעט בכולן יש התייחסות למצב, וחצי התנצלות או התנצלות מלאה על עצם העיסוק בקולנוע זוועות במציאות שכזו. היות והמציאות נמשכת ונמתחת כמו סליל תיל חלוד שאין לו סוף, רק התהדקות איטית מסביב לצוואר השפיות שלנו, אני מוצאת חיפוש נחמה בזוועות בדיוניות. או לא בדיוניות אבל יותר,… להמשך קריאה

״עד שיצא עשן לבן״ (Conclave), סקירה בתוספת הערה על מצבם של סרטי איכות

16 בפברואר 2025 מאת אורון שמיר
השבועות שמובילים אל טקס האוסקר מבטיחים, על פי רוב, את התמלאות האולמות בישראל בסרטים המועמדים. לכן זו גם אחת התקופות שאמורות להיות הכי מבטיחות בלוח השנה מבחינת מה שקרוי בידור למבוגרים, קרוב משפחה של סרטי איכות. המיטב שיש לקולנוע ההוליוודי המסחרי להציע, אבל מכוון אל הקהל הבוגר יותר או המתעניין פחות במותגי-על למיניהם. גם אם הכמות של סרטים כאלה פר… להמשך קריאה

״אנונימי לגמרי״, סקירה

8 בפברואר 2025 מאת עופר ליברגל
קודם כל, רגע של עברית: המילה "אנונימי" לא בדיוק זהה במשמעות למילה "אלמוני" או "לא ידוע". הפירוש שלה הוא עשיית משהו בלי להזדהות. מכך, אי אפשר ממש להיות אנונימי באופן חלקי וכתוצאה מכך גם לא אנונימי לגמרי. אם כך מדוע מפיצי הסרט ״A Complete Unknown״ בחרו לתרגם אותו לשם ״אנונימי לגמרי״, תוך שימוש במילה פחות מדויקת במשמעויות השונות אליהן כיוון… להמשך קריאה

״חברה מושלמת״ (Companion), סקירה

3 בפברואר 2025 מאת עופר ליברגל
"חברה מושלמת" (Companion) הוא סרט שמספק בידור טוב. אולי הוא שואף להבריק ולא ממש מצליח בכך, אבל הצפייה בו בהחלט סוחפת בלי לזלזל יותר מדי באינטליגנציה של הקהל וברגעיו הטובים הוא בעיקר מצחיק מאוד. ייתכן וזה מה שחשוב לדעת על הסרט לפני הצפייה, שהטון שלו בהחלט פונה גם לקומי. חשוב לדעת שמדובר גם בקולנוע ז'אנרי, והז'אנר הוא לא רק קומדיה:… להמשך קריאה

״כביש אבוד״ של דיוויד לינץ': ניתוח הפתיחה

25 בינואר 2025 מאת עופר ליברגל
אין באמת רק סיבה אחת בגללה דיוויד לינץ' הפך לבמאי מהותי עבור כל כך הרבה אנשים. כפי שכל ניסיון להסביר מה זה בדיוק ״לינצ'יאני״ נוגע בחוסר דיוק. אבל אחת מן הסיבות שהמוות שלו בשבוע שעבר נגע באנשים בצורה רגשית, היא שהקולנוע שלו פעל על החושים, דומה שבצורה ישירה מאוד, גם אם קשה היה להבין את העלילה של רבים מסרטיו. אפילו… להמשך קריאה

״לרקוד עם אבא״ (Daughters), סקירת נטפליקס

25 באוגוסט 2024 מאת עופר ליברגל
בשנים האחרונות, דומה כי צופים רבים פיתחו ציפיות מסוימות, לא בהכרח גבוהות, מן הסרטים התיעודיים שעולים בנטפליקס. אם בשנים הראשונות של שירות הסטרימינג הייתה בו השקעה בסרטים תיעודיים שניסו לעשות דברים בצורה אישית או מעניינת מבחינה אמנותית, לאחרונה הקו המנחה הוא הנחלת האסתטיקה של השירות על התוכן. בין אם מדובר בדוקו-פשע אמתי או דיוקן של ספורטאי או מפורסם אחר, הטיפול… להמשך קריאה

צרפת מול ארה"ב, בקולנוע: לקראת מסגרת הקרנות בסינמטק תל אביב

30 ביוני 2024 מאת עופר ליברגל
סינמטק תל אביב יציג החודש תכנית מיוחדת שאצר בנימין טוביאס, מבקר הקולנוע של ״ידיעות אחרונות״, על הקשר בין צרפת לארה"ב כפי שהוא משתקף בקולנוע. קשר שיש בו אהבה, תחרות וקנאה, סוג של מאבק בין ניגודים שהם למעשה משלימים, וייתכן שבסופו של דבר קרובים תרבותית הרבה יותר ממה שנדמה. ייתכן ומה שמתסיס את היריבות והקנאה הוא דווקא הדמיון - הן מבחינת… להמשך קריאה

״מועדון הרוכבים״ (The Bikeriders), סקירה

21 ביוני 2024 מאת עופר ליברגל
הבמאי ג'ף ניקולס פרץ לתדועה עם סרטו הארוך השני, ״סערת רוחות״ מ-2011, שסימן אותו כקול מקורי ומבטיח בקולנוע האמריקאי שפועל בשולי הוליווד. מאז, הוא סוג של חצי מימש את ההבטחה: כל אחד מסרטיו העוקבים כלל רגעים של קולנוע יצירתי ו/או מרשים, אבל אף אחד מהסרטים (״הסיפור של מאד״, ״לאבינג״, ״ספיישל חצות״) לא היה יצירה אחידה ברמתה. בנוסף, קשה לחשוב על… להמשך קריאה

״איש הקוף״, סקירה

5 באפריל 2024 מאת עופר ליברגל
לדב פאטל לא היו נעורים שגרתיים. השחקן הבריטי ממוצא הודי התאמן באמנות הלחימה טאקוונדו מילדות והתחרה וזכה במדליות בתחרויות בינלאומיות כולל אליפות עולם לנוער. הוא גם פצח בגיל התיכון בקריירת משחק וכבר בגיל 19 כיכב ב"נער החידות ממומבאי", סרט שזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר. מאז הוא זוכה לקריירה די מרשימה כסוג של כוכב קולנוע מן הסוג החדש, אך דומה כי… להמשך קריאה

“שומר הברים" (1989), סקירת עבר לכבוד החידוש 

22 במרץ 2024 מאת לירון סיני
"בקרבות אף אחד לא מנצח" - משיב דלטון (פטריק סווייזי המנוח), נטול חולצה וחבול, לרופאה אליזבט (קלי לינץ') שתוקעת בו סיכות כדי לסגור חתך טרי, כשזו שואלת אם הוא ניצח בעימות שהוביל אותו אל חדר המיון לפנות בוקר. בזמן שהם מנהלים שיחה עמוקה יחסית לשעה ולזווית הצילום - הוא מדבר אליה פחות או יותר דרך בית השחי שלו, כי הפצע… להמשך קריאה