• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

לקראת פסטיבל קאן 2016 – מבט על הבחירה הרשמית

14 באפריל 2016 מאת עופר ליברגל
באחת מן המסורות הכי קשה לתפעול מבחינת הבלוג, כמדי שנה אני סוקר את הסרטים אשר ישתתפו בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן, פסטיבל הקולנוע הידוע ביותר בעולם שמסמן את תחילת העונה של סרטי איכות. בשנים האחרונות, מסתבר כי הבכורה של כמה מן הסרטים שהכי אהבתי במהלך כל שנה נתונה הייתה בפסטיבל זה, לבטח יותר מכל פסטיבל אחר. בפוסט של השנה שעברה די ניחשתי… להמשך קריאה

"לעוף מהתרגשות", סקירה

25 באפריל 2013 מאת פבלו אוטין
הסרט החדש של אלמודובר הוא כל מה שציפיתי לו: פארסה וולגרית, מצועצעת, בועטת, קלילה, אנרכיסטית, אווילית וסוטה. אני מודע לכך שלא כל אחד או אחת יוכלו ליהנות מפיסת ההגזמה הזאת, אבל אני רוצה להאמין שאם משתחררים ומאפשרים לאווירה הגרוטסקית לסמם אותנו, "לעוף מהתרגשות" (Los Amantes Pasajeros) יכול להפוך לחוויה מרוממת וממסטלת. ככה זה היה עבורי: הנאה צרופה. אבל ראו הוזהרתם, הסרט… להמשך קריאה

"ענן אטלס", ניתוח משותף

2 בינואר 2013 מאת פבלו אוטין ועופר ליברגל
הניתוח הבא של "ענן אטלס" (Cloud Atlas) נכתב באופן שיתופי. "ענן אטלס" נעשה על ידי שלושה במאים שחילקו ביניהם את סיפורי התסריט. הטקסט הבא נכתב על ידי שני כותבים, עופר ואני (פבלו), כאשר כל אחד מאתנו כתב פסקה. אני התחלתי עם הפסקה הראשונה, ועופר כתב בעקבותיה את הפסקה השנייה ושלח אליי. בעקבות זאת, אני כתבתי את השלישית, שלחתי לעופר וכך הלאה.… להמשך קריאה

אלכס ואני: חלק א' – "Accion Mutante"

15 בינואר 2012 מאת אורון שמיר
הכל התחיל בפסטיבל ירושלים האחרון. המלצה כפולה שלחה אותי, ביום הלפני-אחרון של הפסטיבל, אל סרט ספרדי בשם "בלדה טריסטה" ("Balada Triste de Trompeta") שלא ידעתי עליו יותר מדי. ראוי לציין שאל הסרט הגעתי אחרי שבכל הפסטיבל היה רק סרט אחד שבאמת באמת אהבתי והערכתי ("היו זמנים באנטוליה") ובתחושת אכזבה כללית. ועוד ראוי לציין שעד לאותה נקודה, כלומר חודש יולי, שנת… להמשך קריאה

סקירה כפולה: "חוף מבטחים" + "העור בו אני חי"

26 באוקטובר 2011 מאת עופר ליברגל
שניים מן השמות הגדולים בקרב במאי אירופה מציגים סרטים חדשים שיוצאים בארץ כמעט במקביל ומופצים על ידי אותו מפיץ. בעוד אקי קאוריסמקי הוא שם הנערץ בעיקר על ידי שוחרי קולנוע משובעים, פדרו אלמודובר הוא שם שמוכר בארץ (ולא רק בארץ) יותר מכל במאי אירופאי אחר וגם יותר מרוב הבמאים האמריקאים. למעשה, נדמה לי כי אלמודובר הוא הבמאי היחיד שהקרנה של… להמשך קריאה