4 בינואר 2024 מאת רוי יודקביץ׳
זאק סניידר הוא קולנוען שאוהב לחלום. חלומותיו תמיד גדולים ומרהיבים, והם אלו שהקנו לו את מעמדו הכמעט מיתי בתעשיית הקולנוע של ימינו. כבמאי, הוא פיתח לעצמו שפה קולנועית ייחודית המזוהה עימו מיד, כזו שייצרה לו עדר מעריצים רחב וכמעט פנאטי, אבל גם כזו שגררה אחריה לא מעט מבקרים ואף שונאים. חלומו השאפתני של סניידר ליצור את היקום הקולנועי של חברת… להמשך קריאה
8 בפברואר 2021 מאת אורון שמיר
אל פסטיבל סאנדנס השנה הגעתי עם שני כובעים. מלבד סיקור עיתונאי גם ראיתי כמה וכמה סרטים עבור לקטורה וייעוץ, זו גם אחת הסיבות לדיווחים המאוחרים שהתחלתי לפרסם בעצם רק אחרי תום הפסטיבל. הרבה מהסרטים שראיתי למטרת המלצה עליהם הם סרטי ז׳אנר, גם אותם יש בסאנדנס ובשפע. הכובע הכפול העלה בי תהייה הקשורה לצפייה עצמה. הרי בפסטיבל רגיל, נדיר שארשה לעצמי… להמשך קריאה
5 בינואר 2019 מאת אור סיגולי
שיטת הפצה מעניינת קיבל "קליימקס" (Climax) בישראל, אם כי אפשר גם להמיר את "מעניינת" ב"אלטרנטיבית" או "משונה". בכורתו הישראלית הייתה בפסטיבל ירושלים, משם עופר הספיק לחלוק אתנו רשמים מהירים, אבל קולנוע לב בעלי הזכויות החליטו שלא לתת לו הפצה רגילה ומסודרת, אלא רק במתכונת טפטופים מפתיעים כאלה מדי פעם, עם איוונטים בפייסבוק והסתמכות על פה-לאוזן. אפשר להבין את זה. בגלל… להמשך קריאה
28 ביולי 2017 מאת אורון שמיר
את הדקירה בצלעות אפשר להרגיש כבר בשלב הזמנת הכרטיסים לסרט ״פצצה אטומית״ (Atomic Blonde), בעיקר באשמת שמו העברי. זה משום שהסרט כאילו ממרפק את הצופה בחיבה תוך שהוא מפטיר: ״אחי אחי, קולט את הקטע? היא בחורה שנראית טוב וגם מבינה באמל״ח!״. מה רע בתרגום הישיר ״בלונדינית אטומית״? זה היה יכול לייצג באותה נאמנות את העובדה שמדובר בסרט פעולה המתיימר לקלילות… להמשך קריאה
תגובות אחרונות