18 באפריל 2019 מאת אור סיגולי
אחד הדברים הכי משונים שהעניקה לנו תעשיית הקולנוע האמריקאית הוא הרימייק-העצמי - פרויקט בו במאי לא-אמריקאי קופץ יבשת כדי לעשות שוב סרט שהוא עצמו ביים בעבר. זה לא הדבר הכי שכיח בעולם, אבל זה קורה מדי פעם ואותי לפחות תמיד משאיר עם הרבה שאלות לא פתורות. ממיכאל האנקה שעשה שוב את "משחקי שעשוע", דרך שני "ההיעלמות" של ג'ורג' סלוייזר, "13"… להמשך קריאה
29 באוקטובר 2016 מאת שני קיניסו
אורות הניאון תמיד נוכחים בסרטיו של ניקולס וינדינג רפן. נוכחותם היא אינה רק מקור לאסתטיקה היפנוטית ייחודית באמת ומשכרת חושים, ואינה נוכחות ריקנית למטרות אלו בלבד. אורות הניאון בסרטיו של רפן הם דמות מרכזית בפני עצמה. הם מעמתים ומנכיחים את התהוות תודעתן של הדמויות, והכרתן ברגשותיהן, יצריהן ומאוויהן העמוקים ביותר, ובהמשך את דחייתן של הדמויות מלהתעמת עם פנימיותן, המעוותת לרוב,… להמשך קריאה
אחד הדברים הכי משונים שהעניקה לנו תעשיית הקולנוע האמריקאית הוא הרימייק-העצמי - פרויקט בו במאי לא-אמריקאי קופץ יבשת כדי לעשות שוב סרט שהוא עצמו ביים בעבר. זה לא הדבר הכי שכיח בעולם, אבל זה קורה מדי פעם ואותי לפחות תמיד משאיר עם הרבה שאלות לא פתורות. ממיכאל האנקה שעשה שוב את "משחקי שעשוע", דרך שני "ההיעלמות" של ג'ורג' סלוייזר, "13"… להמשך קריאה
אורות הניאון תמיד נוכחים בסרטיו של ניקולס וינדינג רפן. נוכחותם היא אינה רק מקור לאסתטיקה היפנוטית ייחודית באמת ומשכרת חושים, ואינה נוכחות ריקנית למטרות אלו בלבד. אורות הניאון בסרטיו של רפן הם דמות מרכזית בפני עצמה. הם מעמתים ומנכיחים את התהוות תודעתן של הדמויות, והכרתן ברגשותיהן, יצריהן ומאוויהן העמוקים ביותר, ובהמשך את דחייתן של הדמויות מלהתעמת עם פנימיותן, המעוותת לרוב,…
תגובות אחרונות