29 בינואר 2013 מאת אדוה לנציאנו
חלק מהאנשים שצפו ב"ג'אנגו ללא מעצורים" (Django Unchained) התלוננו על כך שמדובר בסרט לא מאוד טרנטינואי. ואכן, הרציפות והכרונולוגיות העלילתיות, אמצעי המבע (באופן חלקי) והעובדה שהוא נע סביב גיבור אחד (או שניים – ועל כך בהמשך) – לא כל כך מזכירים את השבירה של המבנה הקולנועי הקלאסי שאפיינה סרטים טרנטינואיים מובהקים כמו "ספרות זולה" ו"כלבי אשמורת". "ג'אנגו" הוא יותר הדבר… להמשך קריאה
23 בינואר 2013 מאת פבלו אוטין
הסרט החדש של טרנטינו הוא אולי לא הסרט הטוב ביותר שלו, אבל בהחלט מרתק להתעסק בו. יניב כתב סקירה על הסרט, אבל אני נשארתי עם חשק לעוד. רציתי לחפור ולדון עוד על "ג'אנגו ללא מעצורים" (Django Unchained) ולכן גייסתי למשימה את האקדוחנים אורי שחורי ושי רינגל, שני אוהבי ספגטי וקולנוע בכלל, ואנשים חכמים במיוחד. ישבנו ביחד לשיחה עם שתי מטרות על הכוונת: הראשונה, לדון על הסרט ולנתח… להמשך קריאה
18 בינואר 2013 מאת Yaniv Eidelstein
כל סרט חדש של קוונטין טרנטינו הוא אירוע ענק, ורק אחרי שיושבים באולם ורואים מה קורה על המסך נזכרים למה. טרנטינו הוא לא רק "סלב" ו"הילד הרע של הקולנוע" וכל מיני כתרים מהסוג הזה - מעבר לכל זה, הוא פשוט מספר סיפורים אדיר. מה שהוא רוצה זה לבדר אותנו. הוא יודע יותר טוב מכל תסריטאי איך לבנות פייאוף. הוא יודע… להמשך קריאה
9 בדצמבר 2011 מאת אורון שמיר
נסו לשער בנפשיכם מה היה קורה לו הייתם נכנסים אל סרט קומדיה מבלי לדעת שהוא כזה. האם עדיין הייתם צוחקים? הרי ההבדל בין קומי לדרמתי או טרגי עשוי להיות אך ורק עניין של הגדרה לפעמים. במסה הפילוסופית הנפלאה "הצחוק", טוען הוגה הדעות אנרי ברגסון כי אחת הסיבות בגינה אנחנו צוחקים למראה אדם המחליק על קליפת בננה ומתרסק אל הארץ, היא… להמשך קריאה
7 בדצמבר 2011 מאת אורון שמיר
אני מאחד כאן את שני המדורים הקודמים שלי מעכבר העיר, אשר לא הספקתי להעלות לבלוג מפאת גודלו וחשיבותו של פרוייקט החמישים שלנו. אז כמובטח, השבוע חזרנו לעסקים כרגיל. לפחות עד לסוף החודש אשר יביא עימו גם את סיכום השנה הלועזית. חשוב לי לציין בהזדמנות זו שחלק מהשיקולים שמניעים אותי בבחירת הסרטים אותם אני מסקר עבור המדור המודפס נוגעים גם למה… להמשך קריאה
7 ביוני 2011 מאת אורון שמיר
סקירה כפולה במסורת הטקסטים שהתחלתי לכתוב לגיליונות עכבר העיר לפני כחודשיים. והפעם - שני סרטים שאין ביניהם קשר, לכאורה. הסרט ראשון הוא "הצרעה הירוקה" ("The Green Hornet") והוא הפך את סת' רוגן באופן רשמי לג'ק בלאק - השמנמן המצחיק שכיף להיתקל בכל זאת הזדמנות, היה לנודניק הזה עם הפרצוף הקבוע והנרקיסיזם שאינו יודע גבולות. אני מקווה לחזור מהר למועדון המעריצים… להמשך קריאה
חלק מהאנשים שצפו ב"ג'אנגו ללא מעצורים" (Django Unchained) התלוננו על כך שמדובר בסרט לא מאוד טרנטינואי. ואכן, הרציפות והכרונולוגיות העלילתיות, אמצעי המבע (באופן חלקי) והעובדה שהוא נע סביב גיבור אחד (או שניים – ועל כך בהמשך) – לא כל כך מזכירים את השבירה של המבנה הקולנועי הקלאסי שאפיינה סרטים טרנטינואיים מובהקים כמו "ספרות זולה" ו"כלבי אשמורת". "ג'אנגו" הוא יותר הדבר… להמשך קריאה
הסרט החדש של טרנטינו הוא אולי לא הסרט הטוב ביותר שלו, אבל בהחלט מרתק להתעסק בו. יניב כתב סקירה על הסרט, אבל אני נשארתי עם חשק לעוד. רציתי לחפור ולדון עוד על "ג'אנגו ללא מעצורים" (Django Unchained) ולכן גייסתי למשימה את האקדוחנים אורי שחורי ושי רינגל, שני אוהבי ספגטי וקולנוע בכלל, ואנשים חכמים במיוחד. ישבנו ביחד לשיחה עם שתי מטרות על הכוונת: הראשונה, לדון על הסרט ולנתח… 
כל סרט חדש של קוונטין טרנטינו הוא אירוע ענק, ורק אחרי שיושבים באולם ורואים מה קורה על המסך נזכרים למה. טרנטינו הוא לא רק "סלב" ו"הילד הרע של הקולנוע" וכל מיני כתרים מהסוג הזה - מעבר לכל זה, הוא פשוט מספר סיפורים אדיר. מה שהוא רוצה זה לבדר אותנו. הוא יודע יותר טוב מכל תסריטאי איך לבנות פייאוף. הוא יודע… 
נסו לשער בנפשיכם מה היה קורה לו הייתם נכנסים אל סרט קומדיה מבלי לדעת שהוא כזה. האם עדיין הייתם צוחקים? הרי ההבדל בין קומי לדרמתי או טרגי עשוי להיות אך ורק עניין של הגדרה לפעמים. במסה הפילוסופית הנפלאה "הצחוק", טוען הוגה הדעות אנרי ברגסון כי אחת הסיבות בגינה אנחנו צוחקים למראה אדם המחליק על קליפת בננה ומתרסק אל הארץ, היא… 
אני מאחד כאן את שני המדורים הקודמים שלי מעכבר העיר, אשר לא הספקתי להעלות לבלוג מפאת גודלו וחשיבותו של פרוייקט החמישים שלנו. אז כמובטח, השבוע חזרנו לעסקים כרגיל. לפחות עד לסוף החודש אשר יביא עימו גם את סיכום השנה הלועזית. חשוב לי לציין בהזדמנות זו שחלק מהשיקולים שמניעים אותי בבחירת הסרטים אותם אני מסקר עבור המדור המודפס נוגעים גם למה… 
סקירה כפולה במסורת הטקסטים שהתחלתי לכתוב לגיליונות עכבר העיר לפני כחודשיים. והפעם - שני סרטים שאין ביניהם קשר, לכאורה. הסרט ראשון הוא "הצרעה הירוקה" ("The Green Hornet") והוא הפך את סת' רוגן באופן רשמי לג'ק בלאק - השמנמן המצחיק שכיף להיתקל בכל זאת הזדמנות, היה לנודניק הזה עם הפרצוף הקבוע והנרקיסיזם שאינו יודע גבולות. אני מקווה לחזור מהר למועדון המעריצים…
תגובות אחרונות