9 באוגוסט 2023 מאת אורון שמיר
את פתיחת המדור היום אני מרגיש צורך להקדיש ללכתו של וויליאם פרידקין מוקדם יותר השבוע, קצת לפני יום הולדתו ה-88 בסוף החודש. מובן וברור שרוב ההספדים שקראתי מתמקדים ב״הקשר הצרפתי״ ו״מגרש השדים״, שניהם מהפכות בתחומם, אבל פרידקין היה יותר מאשר במאי של שני סרטים שנעשו ברצף בתחילת הסבנטיז. עוד קודם לכן הוא שינה את הייצוג של גייז בקולנוע ב״הנערים בחבורה״… להמשך קריאה
14 בספטמבר 2022 מאת עופר ליברגל
ז'אן לוק גודאר נפטר. זה כמעט נראה דבר מיינסטרמי מדי עבורו, אולם לפי דיווחים הוא מת בהמתת חסד, מה שאומר שהוא גם קבע את גורלו עד הסוף ואף עשה מעשה שהוא גם הומני וגם שנוי במחלוקת. מייצג. פוסט זה אינו הספד. אין הספדים בסריטה. נראה לי שהספדים לא תואמים את הרוח של סרטי גודאר. לא שהאיש עצמו היה מתנגד. לא.… להמשך קריאה
6 באוגוסט 2022 מאת אורון שמיר
אורי קליין איננו. לפני שבוע, בערב שבת, ההודעות על מותו בגיל 76 החלו לזרום ומאז שטפו גם ההספדים. קראתי רבים והזדהיתי כמעט עם כולם, בתור מי שמתקשה לעכל אירועים כאלה בזמן אמת ומוצא נחמה חלקית במילים של אחרים. מוטיב חוזר הוא הפער בין האדם והמבקר: בין האיש המתוק, המשעשע והקשוב שעולה מסיפורים אודותיו, שהייתי רוצה לחזק מהיכרותי האישית והמצומצמת מאוד,… להמשך קריאה
28 בדצמבר 2016 מאת אורון שמיר
הסרטים האחרונים של 2016 כבר כמעט כאן, והם יהוו את ההפרדה בין שני חלקי סיכומי השנה שלנו - הקולקטיביים שיגיעו החל ממחר, והאישיים שכבר פרסמנו (לירון, אור, עופר וגם אני). זה גם אומר שנחרוג ממנהגינו ונפרסם סקירה אחת כבר היום, על סרט שמתרוצץ בפסטיבלים מזמן ועשה זאת גם בשבועיים האחרונים אז אנחנו בסדר עם זה. לגבי פלוס, אני חש שסיכומי השנה מעניקים מספיק ערך… להמשך קריאה
19 באפריל 2016 מאת עופר ליברגל
נפנוף לשלום, מלא בתחושה של הכרת תודה, רצון להמשיך את המפגש, שספק אם היה או לא היה. זהו הדימוי הבולט בסצנה הכמעט-מסיימת של סרטו של ערן קולירין, "ביקור התזמורת", אחד מן הסרטים הישראלים הכי מצילחים אי פעם. רונית אלקבץ מגלמת בסרט את דינה, בעלת מסעדה בעיירה קטנה ונידחת אשר מעניקה לינה ופתיחות רגשית לתזמרות מצרית אשר הגיעה למקום בעקבות טעות. הקשר… להמשך קריאה
18 באפריל 2015 מאת עופר ליברגל
האמירה "מוטב מאוחר מאשר לעולם לא" מועמדת בסימן שאלה עם ההפצה של הסרט ״ג'ק מאוהב״ (Jack Goes Boating) בבתי הקולנוע בארץ, חמש שנים לאחר יציאתו לאקרנים בעולם. הסיבה לאי-הפצתו בזמן הייתה הגיונית: זהו סרט קטן מאוד, על פי מחזה אוף-אוף ברודוויי. אומנם הוא מכיל שחקנים מוכרים, אבל הם לא כוכבי ענק, והדרמה בסרט הינה עדינה מאוד ולא בהכרח מושכת קהל. גם הסיבה… להמשך קריאה
16 בפברואר 2014 מאת אורון שמיר
זו שאלה שעולה כמעט בכל פעם שעולם הקולנוע מוחה דמעה על עוד גיבור או גיבורה שאבדו, כך שאולי הגיע הזמן לתת עליה את הדעת באופן מסודר. הבעיה - כשהיא עולה באיזור התגובות, במייל או פנים מול פנים, היא כמעט תמיד מכילה מטען שלילי, שמזכיר האשמה - מה, לא תכתבו על איש או אשת הקולנוע המנוחים? למה אתם מתעלמים ממוות של… להמשך קריאה
5 בדצמבר 2013 מאת פבלו אוטין ועופר ליברגל
[caption id="attachment_14323" align="alignnone" width="640"] מילק בארכיון הסרטים. התמונה באדיבות ליביו כרמלי.[/caption] אנחנו לא נוהגים להרבות בהספדים בבלוג - אם אדם כלשהו נפטר או מת, יש מספיק אתרים בהם תוכלו לקרוא את זה. הקשר שלנו הוא ליצירה יותר מאשר ליוצרים - אנו שותפים לכאב, אך לא חשים צורך לדברי שבח מהירים אחרי מות ענקים. אבל יש מקרים יוצאים מן הכלל. כמו… להמשך קריאה
את פתיחת המדור היום אני מרגיש צורך להקדיש ללכתו של וויליאם פרידקין מוקדם יותר השבוע, קצת לפני יום הולדתו ה-88 בסוף החודש. מובן וברור שרוב ההספדים שקראתי מתמקדים ב״הקשר הצרפתי״ ו״מגרש השדים״, שניהם מהפכות בתחומם, אבל פרידקין היה יותר מאשר במאי של שני סרטים שנעשו ברצף בתחילת הסבנטיז. עוד קודם לכן הוא שינה את הייצוג של גייז בקולנוע ב״הנערים בחבורה״… להמשך קריאה
ז'אן לוק גודאר נפטר. זה כמעט נראה דבר מיינסטרמי מדי עבורו, אולם לפי דיווחים הוא מת בהמתת חסד, מה שאומר שהוא גם קבע את גורלו עד הסוף ואף עשה מעשה שהוא גם הומני וגם שנוי במחלוקת. מייצג. פוסט זה אינו הספד. אין הספדים בסריטה. נראה לי שהספדים לא תואמים את הרוח של סרטי גודאר. לא שהאיש עצמו היה מתנגד. לא.… 
אורי קליין איננו. לפני שבוע, בערב שבת, ההודעות על מותו בגיל 76 החלו לזרום ומאז שטפו גם ההספדים. קראתי רבים והזדהיתי כמעט עם כולם, בתור מי שמתקשה לעכל אירועים כאלה בזמן אמת ומוצא נחמה חלקית במילים של אחרים. מוטיב חוזר הוא הפער בין האדם והמבקר: בין האיש המתוק, המשעשע והקשוב שעולה מסיפורים אודותיו, שהייתי רוצה לחזק מהיכרותי האישית והמצומצמת מאוד,… 
הסרטים האחרונים של 2016 כבר כמעט כאן, והם יהוו את ההפרדה בין שני חלקי סיכומי השנה שלנו - הקולקטיביים שיגיעו החל ממחר, והאישיים שכבר פרסמנו (לירון, אור, עופר וגם אני). זה גם אומר שנחרוג ממנהגינו ונפרסם סקירה אחת כבר היום, על סרט שמתרוצץ בפסטיבלים מזמן ועשה זאת גם בשבועיים האחרונים אז אנחנו בסדר עם זה. לגבי פלוס, אני חש שסיכומי השנה מעניקים מספיק ערך… 
נפנוף לשלום, מלא בתחושה של הכרת תודה, רצון להמשיך את המפגש, שספק אם היה או לא היה. זהו הדימוי הבולט בסצנה הכמעט-מסיימת של סרטו של ערן קולירין, "ביקור התזמורת", אחד מן הסרטים הישראלים הכי מצילחים אי פעם. רונית אלקבץ מגלמת בסרט את דינה, בעלת מסעדה בעיירה קטנה ונידחת אשר מעניקה לינה ופתיחות רגשית לתזמרות מצרית אשר הגיעה למקום בעקבות טעות. הקשר… 
האמירה "מוטב מאוחר מאשר לעולם לא" מועמדת בסימן שאלה עם ההפצה של הסרט ״ג'ק מאוהב״ (Jack Goes Boating) בבתי הקולנוע בארץ, חמש שנים לאחר יציאתו לאקרנים בעולם. הסיבה לאי-הפצתו בזמן הייתה הגיונית: זהו סרט קטן מאוד, על פי מחזה אוף-אוף ברודוויי. אומנם הוא מכיל שחקנים מוכרים, אבל הם לא כוכבי ענק, והדרמה בסרט הינה עדינה מאוד ולא בהכרח מושכת קהל. גם הסיבה… 
זו שאלה שעולה כמעט בכל פעם שעולם הקולנוע מוחה דמעה על עוד גיבור או גיבורה שאבדו, כך שאולי הגיע הזמן לתת עליה את הדעת באופן מסודר. הבעיה - כשהיא עולה באיזור התגובות, במייל או פנים מול פנים, היא כמעט תמיד מכילה מטען שלילי, שמזכיר האשמה - מה, לא תכתבו על איש או אשת הקולנוע המנוחים? למה אתם מתעלמים ממוות של… 
[caption id="attachment_14323" align="alignnone" width="640"] מילק בארכיון הסרטים. התמונה באדיבות ליביו כרמלי.[/caption] אנחנו לא נוהגים להרבות בהספדים בבלוג - אם אדם כלשהו נפטר או מת, יש מספיק אתרים בהם תוכלו לקרוא את זה. הקשר שלנו הוא ליצירה יותר מאשר ליוצרים - אנו שותפים לכאב, אך לא חשים צורך לדברי שבח מהירים אחרי מות ענקים. אבל יש מקרים יוצאים מן הכלל. כמו…
תגובות אחרונות