25 בספטמבר 2024 מאת עופר ליברגל
פוסט זה הוא חלק נוסף בסדרת פוסטים לא סדירה, בה אסקור מערבונים מכל הזמנים, בדגש על סרטים ישנים. לא בהכרח הקלאסיקות הכי מוכרות של הז'אנר, שאנסה להגדיר את הייחוד שלו דרך מבט על סרטים בולטים וזרמים שונים לאורך השנים. זאת על מנת להגדיר גם את מהות המערבון – שדומני כי ההגדרה שלו היא יותר נזילה. שכן, מערבון הוא ז'אנר מיוחד שמתבסס… להמשך קריאה
19 באוקטובר 2020 מאת אור סיגולי
במצמוץ העין הגענו אל סיום העונה השלישית של פרויקט מפסידי האוסקר, ולמעשה לפרק ה-31 שלו. כזכור, העונה הראשונה הייתה מוקדשת לניינטיז, השנייה לנקודות מאוד ספציפיות באייטיז, והשלישית לסרטים שזכו בפרס הבימוי אך הפסידו את פרס הסרט – והיא על שם ג'ון פורד, שעשה זאת לא פחות משלוש פעמים. לינקים לכל הפרקים והעונות בסוף הטקסט, כרגיל. בתכנון, רק שתכירו והכי בלי… להמשך קריאה
9 באוגוסט 2020 מאת אור סיגולי
אחרי הקדמה קצרה ואינפורמטיבית שהתפרסמה לפני כמה ימים, אנחנו פותחים את העונה השלישית של פרויקט מפסידי האוסקר לסרט הטוב ביותר עם יצירה של האדם על שמו היא קרויה. הרי רק הגיוני שאם מקדישים עונה לבמאי האגדי שזכה שלוש פעמים באוסקר הבימוי והפסיד את פרס הסרט, נתחיל דווקא אתו. המפסיד של הפרק הראשון אפילו מקבל את תואר "הסרט הוותיק ביותר בפרויקט… להמשך קריאה
5 בפברואר 2019 מאת עופר ליברגל
1939 הייתה השנה הכי גדולה בתולדות הוליווד הקלסית. הקביעה הזו היינה סוג של אקסיומה בשיח הקולנועי, הגדרה שהוליווד קבעה לעצמה ומשתמרת גם היום, למשל בפתיחה לסיכום שנת 2018 בקולנוע של אורי קליין. האם ישנם כלים מדידים לקביעה הזו? ומה הוביל אליה? לכאורה, הטיעון המרכזי הוא כמות גדולה של סרטים משפיעים, שאהובים (יחסית) גם לאחר שנים. בפוסט זה אכן אסקור חלק… להמשך קריאה
11 באפריל 2017 מאת אור סיגולי
שנה לאחר "ענבי זעם" שלו, שחרר הבמאי האמריקאי הענק ג'ון פורד את סרטו המי-יכול-לספור-כמה, "מה יפית עמק נוי" (How Green Way My Valley). פורד, אז בן 47, כבר זכה פעמיים בפרס הבימוי, בזכות "המודיע" ו"ענבי זעם", אך בשתי הפעמים הפסיד את פרס הסרט (ל"המרד על הבאונטי" ו"רבקה", בהתאמה). "מה יפית עמק נוי" סוף סוף סידר לו את הפרס הגדול. עם… להמשך קריאה
11 בפברואר 2014 מאת פבלו אוטין ועופר ליברגל
פרק שלישי בנחמןקאסט וממשיכים עם ארה"ב בשנת 73' וסרט הביכורים של אחד הבמאים המוערכים ביותר של הקולנוע העכשווי - "שביל הזעם" (Badlands) של טרנס מאליק. הסרט בהשראת מקרה אמיתי מתאר בפיוטיות את מסע הרציחות של זוג צעיר אמריקאי בשנות ה-50. סיסי ספייסק ומרטין שין בתפקידים הראשיים עוזרים למאליק להתחיל לגבש את סגנונו הקולנועי, המשלב בין פיוטיות, יופי, צילומי טבע מרהיבים… להמשך קריאה
30 בינואר 2013 מאת פבלו אוטין
מדי פעם, נוהג ספילברג לספר סיפור על איך בהיותו נער, הצליח להתפלח לאולפני יוניברסל, להסתובב על סטים ולהכיר אנשי קולנוע. למעשה, לא מדובר בסיפור אחד, אלא בסיפורים רבים ושונים עם גרסאות שונות. לפעמים הסיפור הוא שהוא מתפלח לאולפנים ונשאר לגור שם לפרק זמן. לפעמים הוא מספר שהתחפש לאיש עסקים, המציא איזה תירוץ בכניסה, וכך נתנו לו להיכנס. כבר בפנים הקים… להמשך קריאה
16 באפריל 2012 מאת עופר ליברגל
לאחר עוד הפסקה ארוכה, אני שב לסקירה ההיסטורית של טקסי האוסקר. הפעם הגעתי לטקס אשר כיבד את הסרטים של שנת 1935, שנערך כנהוג באקדמיה כמה חודשים לאחר אותה שנה. פרנק קפרא, הזוכה הגדול של הטקס הקודם, לא ביים הפעם אף אחד מן הסרטים המועמדים. במקום זאת, הוא הנחה את הטקס. אני בטוח שכולכם רוצים לראות את מישל הזנוויציוס מנחה את… להמשך קריאה
22 בנובמבר 2010 מאת עופר ליברגל
גם לפני סרטו של ג'ון פורד משנת 1939, "מרכבת הדואר" ("Stagecoach"), המערבון היה הז'אנר הפופולרי ביותר להפקה בהוליווד. כלומר, הופקו יותר מערבונים מכל ז'אנר אחר. אך אלו היו הפקות זולות, שלא זכו לתקציב גבוהה, שיווק נרחב או יחס ביקורתי. ברבים מן הסרטים האלו שיחק בתפקיד הראשי ג'ון וויין. אולם, זה לא הפך אותו לכוכב, ולא רק בגלל רמת החשיפה הנמוכה לה זכו… להמשך קריאה
במצמוץ העין הגענו אל סיום העונה השלישית של פרויקט מפסידי האוסקר, ולמעשה לפרק ה-31 שלו. כזכור, העונה הראשונה הייתה מוקדשת לניינטיז, השנייה לנקודות מאוד ספציפיות באייטיז, והשלישית לסרטים שזכו בפרס הבימוי אך הפסידו את פרס הסרט – והיא על שם ג'ון פורד, שעשה זאת לא פחות משלוש פעמים. לינקים לכל הפרקים והעונות בסוף הטקסט, כרגיל. בתכנון, רק שתכירו והכי בלי… להמשך קריאה
אחרי הקדמה קצרה ואינפורמטיבית שהתפרסמה לפני כמה ימים, אנחנו פותחים את העונה השלישית של פרויקט מפסידי האוסקר לסרט הטוב ביותר עם יצירה של האדם על שמו היא קרויה. הרי רק הגיוני שאם מקדישים עונה לבמאי האגדי שזכה שלוש פעמים באוסקר הבימוי והפסיד את פרס הסרט, נתחיל דווקא אתו. המפסיד של הפרק הראשון אפילו מקבל את תואר "הסרט הוותיק ביותר בפרויקט… להמשך קריאה
1939 הייתה השנה הכי גדולה בתולדות הוליווד הקלסית. הקביעה הזו היינה סוג של אקסיומה בשיח הקולנועי, הגדרה שהוליווד קבעה לעצמה ומשתמרת גם היום, למשל בפתיחה לסיכום שנת 2018 בקולנוע של אורי קליין. האם ישנם כלים מדידים לקביעה הזו? ומה הוביל אליה? לכאורה, הטיעון המרכזי הוא כמות גדולה של סרטים משפיעים, שאהובים (יחסית) גם לאחר שנים. בפוסט זה אכן אסקור חלק… להמשך קריאה
שנה לאחר "ענבי זעם" שלו, שחרר הבמאי האמריקאי הענק ג'ון פורד את סרטו המי-יכול-לספור-כמה, "מה יפית עמק נוי" (How Green Way My Valley). פורד, אז בן 47, כבר זכה פעמיים בפרס הבימוי, בזכות "המודיע" ו"ענבי זעם", אך בשתי הפעמים הפסיד את פרס הסרט (ל"המרד על הבאונטי" ו"רבקה", בהתאמה). "מה יפית עמק נוי" סוף סוף סידר לו את הפרס הגדול. עם… להמשך קריאה
פרק שלישי בנחמןקאסט וממשיכים עם ארה"ב בשנת 73' וסרט הביכורים של אחד הבמאים המוערכים ביותר של הקולנוע העכשווי - "שביל הזעם" (Badlands) של טרנס מאליק. הסרט בהשראת מקרה אמיתי מתאר בפיוטיות את מסע הרציחות של זוג צעיר אמריקאי בשנות ה-50. סיסי ספייסק ומרטין שין בתפקידים הראשיים עוזרים למאליק להתחיל לגבש את סגנונו הקולנועי, המשלב בין פיוטיות, יופי, צילומי טבע מרהיבים… להמשך קריאה
מדי פעם, נוהג ספילברג לספר סיפור על איך בהיותו נער, הצליח להתפלח לאולפני יוניברסל, להסתובב על סטים ולהכיר אנשי קולנוע. למעשה, לא מדובר בסיפור אחד, אלא בסיפורים רבים ושונים עם גרסאות שונות. לפעמים הסיפור הוא שהוא מתפלח לאולפנים ונשאר לגור שם לפרק זמן. לפעמים הוא מספר שהתחפש לאיש עסקים, המציא איזה תירוץ בכניסה, וכך נתנו לו להיכנס. כבר בפנים הקים… להמשך קריאה
תגובות אחרונות