24 בדצמבר 2020 מאת אור סיגולי
את מצעד רגעי השנה עשיתי לראשונה בסיכום השנה של סריטה 2010, כי לא הרגשתי שראיתי מספיק מסרטי אותה שנה כדי לבחור באופן מושכל את "עשרת סרטי השנה". זאת הייתה סוג של פשרה מבחינתי. מצד אחד, לחזור אחורה לדברים הכי בלתי נשכחים שראיתי במהלך אותה שנה, ומאידך לא להתחייב על הסרטים עצמם. מאז זה הפך להיות סוג של מפלצת שמלווה אותי… להמשך קריאה
20 בדצמבר 2020 מאת אור סיגולי
סיכומי השנה של 2020 הגיעו, וכמה שחיכינו להם. לא רק בגלל שאנחנו אוהבים את השלב הזה שבו אנחנו מצמצמים שנה לרשימות הכרחיות כדי שהזיכרון שלנו יכול להתמודד איתה, אלא כי 2020 הייתה הרבה יותר ממה שיכולנו או היינו צריכים. מבחינת קולנוע האימה, 2020 הייתה מוזרה בפני עצמה. לא רק שהיוצרים הגיבו במהירות עם כמה סרטים – חלקם אפילו לא רעים… להמשך קריאה
30 ביוני 2020 מאת אור סיגולי
בדמיונות הכי פרועים שלי לא הייתי מאמין שסיכום המחצית – מסורת שזו כבר שנתה התשיעית – יציין שישה חודשים שבשלושה מהם אף סרט לא יוצא לבתי הקולנוע, ועתיד האולמות והתעשייה עומד בלא מעט סימני שאלה מפחידים. אבל זה לא יעצור אותנו ועל אף הכל סיכום המחצית קורה גם קורה, ובמתכונתו המקורית, גם אם יהיו פחות סרטים. אז אמנם אם משווים… להמשך קריאה
1 באפריל 2020 מאת מערכת סריטה
העתיד לא ברור, בתי הקולנוע סגורים, כל רגע נראה כאילו הדברים רק מתדרדרים, ובכל יום נראה שיותר ויותר סרטים נדחים או מבוטלים. אז אמנם אנחנו לרוב משתדלים שלא להיות הפסימיים בחבורה (היי, אנחנו עדיין כותבים כל יום, בכל זאת), אבל אם כבר ביטלו לנו את 2020 הקולנועית, אנחנו בטח לא נוותר על החלק הכיפי בכל סוף שנה - הסיכום! בשונה… להמשך קריאה
28 בפברואר 2020 מאת אור סיגולי
עוד לפני שנדבר על הסרט החדש "בלתי נראה" (The Invisible Man), ובהחלט יש הרבה מה להגיד עליו, כדאי להתייחס למשהו מעניין לא פחות בהקשרו, והוא שאנחנו מסתכלים על אחד מתיקוני המסלול המרתקים ביותר בהוליווד, כזה שמשתווה – ואולי מעפיל - למה שעשו וורנר עם "וונדר וומן" ב-2017. זה התחיל, כמובן, בתחתית די עמוקה. שתיים למעשה. המשך… להמשך קריאה
26 בפברואר 2020 מאת אורון שמיר
פברואר תיכף חולף, אבל השנה היא שנה מעוברת בלוח הלועזי, ככה שהוא ימשיך איתנו עד יום שבת ה-29 לחודש. מבחינת הנעשה בבתי הקולנוע זה אומר שישה סרטים חדשים, הזדמנות אחרונה לקצת אסקפיזם בריא לפני עוד יום הצבעה בקלפיות. לצערי לא מצאתי יותר מדי גיבוי לצפייה ביתית, אבל בהחלט נראה שיהיה לנו על מה לכתוב ואולי גם נספיק לסגור איזה חוב… להמשך קריאה
17 ביוני 2018 מאת עופר ליברגל
במוצאי שבת ננעל פסטיבל סרטי הסטודנטים של תל אביב. על רוב הסרטים הזוכים כבר כתבנו - בפוסט המקדים, בדיווח הראשון או הקודם. על חלק מן הסרטים אחרים (וגם על כמה סרטים שלא זכו בדבר אבל ראויים לתשומת הלב) ארחיב בהמשך פוסט זה. אך קודם כל, רשימת הזוכים. הסרטים הזוכים [caption id="attachment_35661" align="aligncenter" width="680"] ״כל הכבוד״[/caption] התחרות הבינלאומית פרס הסרט: ״בלתי… להמשך קריאה
12 ביוני 2018 מאת עופר ליברגל
פסטיבל סרטי הסטודנטים הוא פסטיבל הקרוב במיוחד ללבי גם בזכות האווירה הצעירה והמיוחדת שהוא מייצר, סביבה בה המארגנים (שהם כולם סטודנטים) וקהל הסטודנטים שואפים לא רק לעשייה קולנועית, אלא גם להיכרות מורכבת עם הצדדים הפחות מסחריים של המדיום. למשל, מאוד אהבתי את המהלך הפשוט של שימוש בצילומי פולארויד כבסיס לתגי הזיהוי/כניסה לאירועי הפסטיבל – סוג של מחווה לצורת צילום ישנה.… להמשך קריאה
את מצעד רגעי השנה עשיתי לראשונה בסיכום השנה של סריטה 2010, כי לא הרגשתי שראיתי מספיק מסרטי אותה שנה כדי לבחור באופן מושכל את "עשרת סרטי השנה". זאת הייתה סוג של פשרה מבחינתי. מצד אחד, לחזור אחורה לדברים הכי בלתי נשכחים שראיתי במהלך אותה שנה, ומאידך לא להתחייב על הסרטים עצמם. מאז זה הפך להיות סוג של מפלצת שמלווה אותי… להמשך קריאה
סיכומי השנה של 2020 הגיעו, וכמה שחיכינו להם. לא רק בגלל שאנחנו אוהבים את השלב הזה שבו אנחנו מצמצמים שנה לרשימות הכרחיות כדי שהזיכרון שלנו יכול להתמודד איתה, אלא כי 2020 הייתה הרבה יותר ממה שיכולנו או היינו צריכים. מבחינת קולנוע האימה, 2020 הייתה מוזרה בפני עצמה. לא רק שהיוצרים הגיבו במהירות עם כמה סרטים – חלקם אפילו לא רעים… להמשך קריאה
בדמיונות הכי פרועים שלי לא הייתי מאמין שסיכום המחצית – מסורת שזו כבר שנתה התשיעית – יציין שישה חודשים שבשלושה מהם אף סרט לא יוצא לבתי הקולנוע, ועתיד האולמות והתעשייה עומד בלא מעט סימני שאלה מפחידים. אבל זה לא יעצור אותנו ועל אף הכל סיכום המחצית קורה גם קורה, ובמתכונתו המקורית, גם אם יהיו פחות סרטים. אז אמנם אם משווים… להמשך קריאה
העתיד לא ברור, בתי הקולנוע סגורים, כל רגע נראה כאילו הדברים רק מתדרדרים, ובכל יום נראה שיותר ויותר סרטים נדחים או מבוטלים. אז אמנם אנחנו לרוב משתדלים שלא להיות הפסימיים בחבורה (היי, אנחנו עדיין כותבים כל יום, בכל זאת), אבל אם כבר ביטלו לנו את 2020 הקולנועית, אנחנו בטח לא נוותר על החלק הכיפי בכל סוף שנה - הסיכום! בשונה… להמשך קריאה
עוד לפני שנדבר על הסרט החדש "בלתי נראה" (The Invisible Man), ובהחלט יש הרבה מה להגיד עליו, כדאי להתייחס למשהו מעניין לא פחות בהקשרו, והוא שאנחנו מסתכלים על אחד מתיקוני המסלול המרתקים ביותר בהוליווד, כזה שמשתווה – ואולי מעפיל - למה שעשו וורנר עם "וונדר וומן" ב-2017. זה התחיל, כמובן, בתחתית די עמוקה. שתיים למעשה. המשך… להמשך קריאה
פברואר תיכף חולף, אבל השנה היא שנה מעוברת בלוח הלועזי, ככה שהוא ימשיך איתנו עד יום שבת ה-29 לחודש. מבחינת הנעשה בבתי הקולנוע זה אומר שישה סרטים חדשים, הזדמנות אחרונה לקצת אסקפיזם בריא לפני עוד יום הצבעה בקלפיות. לצערי לא מצאתי יותר מדי גיבוי לצפייה ביתית, אבל בהחלט נראה שיהיה לנו על מה לכתוב ואולי גם נספיק לסגור איזה חוב… להמשך קריאה
במוצאי שבת ננעל פסטיבל סרטי הסטודנטים של תל אביב. על רוב הסרטים הזוכים כבר כתבנו - בפוסט המקדים, בדיווח הראשון או הקודם. על חלק מן הסרטים אחרים (וגם על כמה סרטים שלא זכו בדבר אבל ראויים לתשומת הלב) ארחיב בהמשך פוסט זה. אך קודם כל, רשימת הזוכים. הסרטים הזוכים [caption id="attachment_35661" align="aligncenter" width="680"] ״כל הכבוד״[/caption] התחרות הבינלאומית פרס הסרט: ״בלתי… להמשך קריאה
פסטיבל סרטי הסטודנטים הוא פסטיבל הקרוב במיוחד ללבי גם בזכות האווירה הצעירה והמיוחדת שהוא מייצר, סביבה בה המארגנים (שהם כולם סטודנטים) וקהל הסטודנטים שואפים לא רק לעשייה קולנועית, אלא גם להיכרות מורכבת עם הצדדים הפחות מסחריים של המדיום. למשל, מאוד אהבתי את המהלך הפשוט של שימוש בצילומי פולארויד כבסיס לתגי הזיהוי/כניסה לאירועי הפסטיבל – סוג של מחווה לצורת צילום ישנה.… להמשך קריאה
תגובות אחרונות