9 בפברואר 2012 מאת עופר ליברגל
בפוסט הקודם שלי אודות פסטיבל הקולנוע הבריטי הצהרתי בהכללה כי אחד מן המאפיינים של הפסטיבל הינו סרטים המפלגים את הקהל ולא פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. אך אין זה אומר כי כל הסרטים הם בהכרח "אמנותיים" או קשים לצפייה. ביל הפרוע (Wild Bill) קרוב יותר לסרטי מיינסטריים מן הסרטים בסקירה הקודמת שלי, אם כי גם הוא קודר למדי, אלים למדי ואף נעשה… להמשך קריאה
9 בינואר 2012 מאת אור סיגולי
עובדה מס' 1: זאת הייתה שנה מדהימה לקולנוע הבריטי ומספיק היה להביט ברשימת המועמדים לפרסי הקולנוע הבריטי העצמאי כדי להבין את זה. אני מתייחס גם ליוצרים בריטים שפעלו מחוץ לארצות הברית (לין רמזי, סטיב מקווין, אדגר רייט) וגם לקולנוע בריטי שנוצר על ידי במאים זרים (תומס אלפרדסון, למשל). לצורך העניין, שליש מרשימת 15 הסרטים האהובים עלי השנה היו בריטים וארבעה… להמשך קריאה
בפוסט הקודם שלי אודות פסטיבל הקולנוע הבריטי הצהרתי בהכללה כי אחד מן המאפיינים של הפסטיבל הינו סרטים המפלגים את הקהל ולא פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. אך אין זה אומר כי כל הסרטים הם בהכרח "אמנותיים" או קשים לצפייה. ביל הפרוע (Wild Bill) קרוב יותר לסרטי מיינסטריים מן הסרטים בסקירה הקודמת שלי, אם כי גם הוא קודר למדי, אלים למדי ואף נעשה… להמשך קריאה
עובדה מס' 1: זאת הייתה שנה מדהימה לקולנוע הבריטי ומספיק היה להביט ברשימת המועמדים לפרסי הקולנוע הבריטי העצמאי כדי להבין את זה. אני מתייחס גם ליוצרים בריטים שפעלו מחוץ לארצות הברית (לין רמזי, סטיב מקווין, אדגר רייט) וגם לקולנוע בריטי שנוצר על ידי במאים זרים (תומס אלפרדסון, למשל). לצורך העניין, שליש מרשימת 15 הסרטים האהובים עלי השנה היו בריטים וארבעה…
תגובות אחרונות