27 ביוני 2012 מאת אורון שמיר
על הטקסט הנ"ל התחלתי לעמול מיד לאחר החוויה שעברתי בערב פתיחת פסטיבל הסטודנטים, בבואי לצפות ב"הדיקטטור" ("The Dictator"). לא היו לי שום ציפיות מיוחדות מהקומדיה החדשה של לארי צ'רלס (בימוי) וסשה ברון כהן (כתיבה ומשחק), מלבד לצחוק והרבה. אבל איכשהו, למרות שמשאלתי התגשמה, סיימתי אותו באחת התחושות הנוראיות ביותר שצופה קולנוע יכול לסיים עימן סרט. הרגשתי שראיתי סרט גרוע מהזן… להמשך קריאה
30 בינואר 2012 מאת אורון שמיר
לאחרונה נדמה שיוצרי הקולנוע מנסים לשכנע את העולם ששנות השמונים היו הרבה יותר מגניבות מן הזכור, במיוחד מבחינה מוזיקלית. והרי מדובר באחד העשורים המושמצים בהיסטוריה של המוזיקה, יש שיטענו שבצדק. האחרים לא יודעים על מה הם מדברים. או שאולי הם באמת אוהבים את זה, כיוון שאלה היו צלילי ילדותם ונעוריהם וזהו הפסקול של שנותיהם המעצבות, אשר התנגן ברקע בזמן שרגעים… להמשך קריאה
10 במרץ 2011 מאת אורון שמיר
ישראלי אחד ושלושה אמריקאים, או דרמה משפחתית אחת לצד אקשיונר סוף-העולם, אנימציה לילדים ודרמה רומנטית. איך שלא תבחרו להסתכל בזה, אלה האופציות הטריות ביותר שהתווספו היום אל לוחות ההקרנה של בתי הקולנוע. ניתן כבוד לצבר ונפתח איתו. זהו "מבול" סרטם של גיא נתיב ונעה ברמן-הרצברג (כמה לא אנוכי ולא אופייני מצד במאי לחלוק קרדיט ראשי עם התסריטאית שלו ולהתעקש על… להמשך קריאה
על הטקסט הנ"ל התחלתי לעמול מיד לאחר החוויה שעברתי בערב פתיחת פסטיבל הסטודנטים, בבואי לצפות ב"הדיקטטור" ("The Dictator"). לא היו לי שום ציפיות מיוחדות מהקומדיה החדשה של לארי צ'רלס (בימוי) וסשה ברון כהן (כתיבה ומשחק), מלבד לצחוק והרבה. אבל איכשהו, למרות שמשאלתי התגשמה, סיימתי אותו באחת התחושות הנוראיות ביותר שצופה קולנוע יכול לסיים עימן סרט. הרגשתי שראיתי סרט גרוע מהזן… להמשך קריאה
לאחרונה נדמה שיוצרי הקולנוע מנסים לשכנע את העולם ששנות השמונים היו הרבה יותר מגניבות מן הזכור, במיוחד מבחינה מוזיקלית. והרי מדובר באחד העשורים המושמצים בהיסטוריה של המוזיקה, יש שיטענו שבצדק. האחרים לא יודעים על מה הם מדברים. או שאולי הם באמת אוהבים את זה, כיוון שאלה היו צלילי ילדותם ונעוריהם וזהו הפסקול של שנותיהם המעצבות, אשר התנגן ברקע בזמן שרגעים…
תגובות אחרונות