15 בדצמבר 2018 מאת אורון שמיר
יש סוג קולנוע חמקמק שאני מאוד מחבב, אבל אפילו לא בטוח שאפשר להגדיר אותו כסוגה בפני עצמה. זה מעין מקום נשגב ונאלח, בו הארטהאוס משיק לגריינדהאוס והקולנוע האמנותי לא מתבייש בקצת טראש. דוגמאות לז׳אנרים שעושים את זה היטב הם ג׳יאלו או מערבוני הספגטי, או חלק מהקולנוע הקוריאני בפרט והאסיאתי בכלל של האלף הנוכחי, אם לצאת לרגע מגבולות איטליה. הכוונה היא… להמשך קריאה
תגובות אחרונות