1 בדצמבר 2022 מאת לירון סיני
יש משהו לא בטוח בצפייה בסרט תיעודי אישי על נושא כואב. עצם הידיעה המוקדמת על מידת החשיפה מול המצלמות יכולה לערער, לעורר חשש, אי נוחות, דאגה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחוויה שעדיין לא מדוברת מספיק שעשויה להפעיל רגשית את כל מי שצופה. ולפני שאמשיך, אזהרה: סרטה של מוריה בן אבות, "בידיים ריקות", במהלכו היא מתעדת את ההריון שלה… להמשך קריאה
4 בנובמבר 2022 מאת עופר ליברגל
"השתיקה" הוא סרטו הארוך השביעי של שמי זרחין, כמות מכובדת וגדולה בנוף הקולנוע הישראלי. לאורך העשורים האחרונים זרחין פיתח סגנון אישי שניתן לזהות פחות או יותר בכל סרטיו. מצד אחד, רובם נכנסים לתוך הז'אנר הנפוץ בארץ של "דרמה משפחתית", עם נגיעות קומיות ועיסוק כלשהו גם בזהות עדתית. אך בדומה לאבי נשר, עושה רושם שיש גם ניגון אישי לדיאלוג ולדרך הסיפור… להמשך קריאה
23 בספטמבר 2022 מאת עופר ליברגל
ליצור סרט באורך מלא זו משימה קשה בכל מקום, אך לפעמים נדמה כי בישראל זו משימה קשה אף יותר. מעטים הם הבמאים הישראלים שמצליחים להשיג מימון פעם אחר פעם ולביים מספר רב של סרטים. ארז תדמור בונה את את עצמו בשנים האחרונות כיוצר שפועל בלב הקולנוע הישראלי ומצליח לייצר כמות גדולה של סרטים, דבר שמגיע לסוג של שיא כעת, בקיץ… להמשך קריאה
18 בספטמבר 2022 מאת אורון שמיר
הסרט הראשון שהוכרז בטקס פרסי אופיר ה-33 היה גם האחרון שהוזמן לעלות לבמה. הערב נפתח עם זכייתה של ג׳וענה סעיד בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר על הופעתה ב״סינמה סבאיא״, והערב הסתיים עם הכתרתו לסרט הטוב ביותר של השנה בקולנוע הישראלי. כפועל יוצא, הוא גם נציג ישראל לאוסקר בקטגוריית הסרט הבינלאומי, ובמהלך הטקס התכבד בשלושה פרסים נוספים שהעלו את מניינו לחמישה.… להמשך קריאה
1 בספטמבר 2022 מאת אורון שמיר
חודש ספטמבר הוא תמיד זמן לחגוג כאן אצלנו בסריטה. קודם כל כי זו התקופה בה הוקם הבלוג הזה לפני 12 שנים כבר, שנית משום שלרוב זה מסתנכרן עם לוח השנה העברי המתחדש ואז התחושות חגיגיות במיוחד. עוד מופע חוזר לפני או אחרי תקופת חגי תשרי בכל שנה הוא מבול של קולנוע ישראלי, ומבט על חודש ספטמבר 2022 מגלה שפע תוצרת… להמשך קריאה
23 באוגוסט 2022 מאת עופר ליברגל
"בת האמן" הוא סרט באורך 60 דקות בדיוק והוא נעשה בתקציב לא גדול במיוחד, המצטרף למסורת העשירה של סרטי תעודה ישראליים שעיקרם עיסוק של היוצרים במשפחתם, הפעם בשילוב עם עיסוק באמנות. יכול להיות שהוא מהווה את השעה הכי טובה שראיתי עד כה השנה בקולנוע, או לפחות אחד מן הסרטים הכי מדוייקים ומרגשים שראיתי בעת האחרונה. סרט שמרגע סיום הצפייה בו… להמשך קריאה
29 ביולי 2022 מאת עופר ליברגל
אתמול (חמישי) נאלצתי לעזוב את פסטיבל הקולנוע בירושלים, קצת לפני טקס חלוקת הפרסים שהתקיים בערב. יחד עם זאת, הפסטיבל יימשך עד יום ראשון והסיקור של סריטה טרם הסתיים. אור עדיין נמצא בירושלים ויוסיף לדווח, כולל פוסט מיוחד על הזוכים בהמשך. גם אני צברתי מספיק סרטים לדיווח עמוס נוסף פרט לדיווח הזה, כולל התייחסות לכמה מן הסרטים שזכו אתמול בפרסים. בפוסט… להמשך קריאה
16 ביולי 2022 מאת עופר ליברגל
לפעמים דומה כי בשנים האחרונות, הקולנוע הישראלי שב והתפצל לשני קצוות בשאיפות שלו: מצד אחד, יש את הקולנוע שמכוון לאהדה ביקורותית, פסטיבלים בחו"ל, פרסי אופיר, וכתוצאה מכך אולי גם כמות יפה של קהל שוחרי אמנות שיובילו להצלחה קופתית מסוימת בארץ. מנגד, יש את הקולנוע המסחרי שדומה כי הוא מכוון בעיקר לבני נוער. אני כותב זאת משום שהקולנוע הישראלי המסחרי לרוב… להמשך קריאה
15 ביולי 2022 מאת אורון שמיר
במהלך השנתיים האחרונות, נדמה היה שתעשיית הקולנוע המקומית הוקפאה. הסרט האחד שהפשיר ואז פילס את דרכו לחמישיית כל הזמנים של מכירות הכרטיסים בתולדות הקולנוע הישראלי, ״לשחרר את שולי״, הוא היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. מלבדו, הקהל עדיין לא שב לגמרי לחבק את היצירה האיזורית, לפחות לא באולמות. בניסיון להסתכלות חיובית על המצב, אולי אחרי הריצה המשוגעת והקפיצה המטורפת של… להמשך קריאה
2 ביולי 2022 מאת אורון שמיר
פרסי אופיר וסריטה זה משהו שהולך יחד ממש מהימים הראשונים של הבלוג אי אז בסתיו של 2010. חלקנו הפכנו לחברי האקדמיה הישראלית לקולנוע כדי שנוכל להצביע, חלקנו נשארנו כאלה בשביל לצפות בסרטים, ואחדים מאיתנו קצת נשברו בדרך. ברמה שהסיקור השנתי הקודם שלנו כלל בעיקר את עופר שלא מוותר לעולם, עם קצת עזרה ממני. מה לא אמרו לנו ועלינו לאורך העשור… להמשך קריאה
תגובות אחרונות